בשג"ץ 4320/15 עמותת הרצליה למען תושביה נ. ראש ממשלת ישראל

1.

ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי

בבג"ץ 3782/15 מיום 11.6.2015, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטת הרשם מיום 3.6.2015, בה דחה הרשם את בקשת המערערת לפטור מתשלום האגרה.

2.

המערערת הגישה בקשה לפטור מתשלום האגרה, וביום 3.6.2015 קבע הרשם ג' לובינסקי כי בדומה להליכים קודמים שהוגשו מטעם המערערת, לא הונחה תשתית מלאה, מבוססת ועדכנית לעניין מצבה הכלכלי. הרשם ציין כי תדפיס חשבון הבנק שצורף נכון ליום מסוים בלבד (20.2.2015) וכי אישור רואה החשבון שצורף הינו משנת 2010.

3.

המערערת הגישה בקשה לעיון חוזר על החלטה זו, וביום 11.6.2015 דחה אותה הרשם ג' לובינסקי בקובעו כי ספק אם הבקשה מגלה עילה לעיון חוזר. הרשם ציין כי חובת הגשת תשתית עובדתית מלאה הובהרה למערערת כבר בעת הגשת הבקשה הראשונה ועוד בהליכים אחרים מטעמה. בשים לב לאסמכתאות שצורפו ולפנים משורת הדין, קבע הרשם כי אין מקום למתן פטור מלא מתשלום האגרה. זאת גם על רקע העובדה כי במקרים קודמים בהם הופחתה האגרה בהליכים אחרים מטעם המערערת, היא הופחתה לסכום דומה אשר עלה בידי המערערת לשלם. על כן, קבע הרשם כי האגרה המופחתת, כפי שנקבעה בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן – על סך של 1,000 ש"ח – תשולם.

1.

מכאן הערעור שלפניי. המערערת טוענת כי משהוגשה תשתית ראייתית עדכנית, היה על הרשם לפטור אותה מתשלום מלא של האגרה. המערערת מפנה לתצהיר עדכני של רואה חשבון שהוגש מטעמה, המעיד על היותה חסרת כל. כן מפנה המערערת לתדפיסי חשבון הבנק העדכניים שהיא הגישה עד לחודש יוני 2015, המעידים כי החשבון אינו פעיל. עוד טוענת המערערת, כי יש לשפות את בא כוחה על שפעל למען הציבור. המערערת מציינת כי בשביתת הפרקליטים הקודמת בא כוחה הביא לסיום השביתה, והיא הייתה זכאית לפסיקת הוצאות לטובתה וכן הוצאות שכר טרחה, אך היא לא ביקשה זאת ולכן לא נפסק עבורה. לעמדתה, אפשר לזקוף זאת רעיונית לטובתה, לפחות בעתירות עתידיות, ולפטור אותה מתשלומי אגרה. לבסוף מציינת המערערת כי היא עמותה אשר עובדת ללא כספים או עובדים, אלא רק על בסיס התנדבותי; כי היא אינה מקבלת תמיכה תקציבית כלשהי; ואין לה כל משרד בפועל.

2.

דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)) .

3.

המערערת נוהגת להגיש בקשות רבות לפטור מתשלום האגרה, והיא נוהגת לעשות כן באופן עקבי ללא צירוף תשתית ראייתית מספקת. הרשם ג' לובינסקי התייחס במספר החלטות למחדל החוזר של המערערת בעניין זה, ועם זאת, בכל הפעמים הוא נדרש למסמכיה ולעתים אף הפחית את סכום האגרה על אף החוסרים (ראו לדוגמה: בג"ץ 1342/15 עמותת הרצליה למען תושביה נ' ממשלת ישראל

(24.2.2015); עע"מ 359/15 עמותת הרצליה למען תושביה נ' עיריית הרצליה (19.1.2015)). גם בהליך זה, הגישה תחילה המערערת בקשה חסרה, ורק בבקשה לעיון החוזר היא צירפה מסמכים חדשים, אך סבורני שגם הם עדיין אינם מגלים הצדקה לפטור מלא מתשלום האגרה. מעבר לכך יצוין, כי זאת אף מבלי להידרש לתנאי השני והמצטבר שהותווה בדין (ראו תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007), והוא כי ההליך מגלה עילה.

4.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה. המערערת תשלם את האגרה בסכום שנקבע בהחלטת הרשם בתוך 10 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיה. לא תעשה כן, יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא כל הודעה נוספת.