פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
4455/18
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המבקש:
עו"ד נתן שכטר
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש ממשלת ישראל
2. השרה לשוויון חברתי
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 1.5.2018 בבג"ץ 9163/17. בקשת הארכה הועברה לטיפולי אתמול בשל חילופים בלשכת הרשמים.
לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין, החלטתי לדחות את בקשת הארכה.
בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא "תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין " (ההדגשה שלי - ג'ל'). לעניין זה נפסק כי "פרק הזמן הקצר, כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (בש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב
אינסל (3.10.2006)). המועד להגשת עתירה לדיון נוסף ניתן אמנם להארכה בהתקיים "טעם מיוחד" לכך ( תקנה 4 הנזכרת לעיל), ואולם על רקע מאפייניו הייחודיים של הליך הדיון הנוסף, הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" מיושמת באופן קפדני ומצמצם (למשל, בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני
(13.9.2009) ).
בענייננו, הבקשה להארכת מועד (בצירוף הבקשה לדיון נוסף גופה) הוגשה ביום 7.6.2018, כשלושה שבועות לאחר חלוף המועד לכך. בשים לב לסד הזמנים הקצר הקבוע בדין להגשת בקשה לדיון נוסף, מדובר באיחור ניכר וממשי. איני סבור כי ניתן נימוק מבורר לאיחור האמור. מתצהירו של המבקש עולה כי נודע לו על אודות פסק הדין מספר ימים לאחר נתינתנו, וזאת מבירור יזום אותו ערך. המבקש הוסיף וציין כי המתין להמצאת עותק מפסק הדין על ידי המזכירות, וכי משזה בושש להגיע, הוריד את פסק הדין ביום 27.5.2018 מאחד ממאגרי הפסיקה המסחריים. ואולם לא ניתן כל הסבר מדוע בחר המבקש להמתין משך מספר שבועות להמצאת פסק הדין לידיו, וזאת בשים לב לכך שהמועד להגשתה של הבקשה לדיון נוסף נמנה כאמור ממועד מתן פסק הדין, ולא ממועד המצאתו. לא למותר לציין בהקשר זה, כי המבקש הוא עורך דין, כך שחזקה עליו שהיה מודע להוראות הדין בעניין זה, ושהיה יכול בנקל לאתר את פסק הדין בסמוך למועד שנודע לו עליו.
לאמור עד כה מתווסף הנתון, כי לאחר עיון במכלול החומר ובשים לב למבחנים הנוקשים החלים בכל הנוגע למתן דיונים נוספים, דומני כי סיכוייה של הבקשה לדיון נוסף נחזים להיות נמוכים עד מאוד.
התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ט בתמוז
התשע"ח
(12.7.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם