בשג"ץ 721/11 שלמה שקד נ. הנהלת בתי המשפט ואחרים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית משפט זה בבג"ץ 9260/10 (כב' השופטים א' גרוניס, ח' מלצר, ע' פוגלמן). בפסק-הדין האמור, המונה 10 שורות, נדחתה על הסף עתירת המבקש. פסק-הדין ניתן ביום 4.1.2011, בהעדר הצדדים. לטענת המבקש, פסק-הדין הומצא לידיו ביום 10.1.2011. המועד האחרון לפי דין להגשת הבקשה לדיון נוסף היה 15 ימים ממועד מתן פסק הדין, קרי- ביום 19.1.2011 (ראו: תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )).

הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 26.1.2011 , קרי- באיחור של 7 ימים. לטענת המבקש, האיחור בהגשת ההליך נבע מהעדר ייצוג ומאי ידיעת הדין.

בהתאם לתקנה 4 לתקנות, רשאי הרשם להאריך את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף, בהתקיים "טעם מיוחד" לכך. כידוע, הגישה לעניין קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף היא קפדנית ומצמצמת. זאת נוכח טיבו המיוחד של הליך הבקשה לדיון נוסף, שהוא חריג במסכת ההתדיינות הרגילה בהיותו פותח פתח לדון פעם נוספת בפסק-דין של בית המשפט העליון, שבעיקרון הינו סופי (ראו: המ' 589/68 אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כב(3) 699 (1968)).

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר המצורף, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של 7 ימים. לאיחור משמעותי זה לא הוצג טעם המצדיק את האורכה המבוקשת. בהקשר זה יוער כי אין בטענתו הסתמית של המבקש בדבר אי ידיעת הדין, כדי להקים "טעם מיוחד" כנדרש לצורך הארכת מועד. המבקש, המייצג את עצמו, לא הבהיר בבקשתו ובתצהיר שצורף לה אילו מאמצים עשה בניסיון לברר את המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, וכן מה היה מקור סברתו (המוטעית) כי ההליך הוגש במועד. בהמשך לכך יצוין כי העדר ייצוג, כשלעצמו, אינו מקים "טעם מיוחד" למתן האורכה המבוקשת. אדם הבוחר לייצג את עצמו חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין עורך-דין פרטי ובין עורך-דין מטעם הסיוע המשפטי), נוטל על עצמו סיכון כי ינקוט בהליכים באופן שאינו תואם את סדרי הדין, על המשמעויות הנילוות לכך (ראו והשוו: בש"א 4254/10 שונג נ'

ריצ'רדס (לא פורסם, 13.6.2010) והאסמכתאות הנזכרות שם) . לכל אלה יש להוסיף - ובכך העיקר ב עיני - כי על-פני הדברים, סיכויי הבקשה לדיון נוסף נחזים להיות קלושים, בהתחשב באמות-המידה הקבועות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ובהתחשב בכך שהעתירה נדחתה על הסף.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.