בש"מ 7812/15 אסף אורן נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ,תל אביב יפו

1.

לפניי

ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי

(בש"מ 6859/15-א') מיום 28.10.2015, בגדרה התקבלה בקשתה של המשיבה 1 להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (השופטת י' שיצר ) ב תיק עת"מ 38235-01-15

מיום 16.8.2015, במסגרתו התקבלה עתירת המערער נגד החלטת ועדת הערר המחוזית, היא המשיבה 3 בענייננו.

2.

המשיבה 1 הגישה בקשה לה ארכת מועד להגשת ערעור ביום 14.10.2015 (להלן: הבקשה ), על אף שהתאריך האחרון להגשת הערעור היה ביום 13.10.2015. המשיבה 1 גרסה כי מתקיימות נסיבות המהוות "טעם מיוחד" המצדיק את קבלת הבקשה. בין היתר, טענה המשיבה 1 כי האיחור בהגשת הערעור נבע מסגירתו של כביש 1 בשל נסיבות ביטחוניות ביום 13.10.2015, וכי היא ניסתה להגיש את הבקשה להארכת מועד באמצעות הפקסימיליה, באותו יום.

3.

הרשם קיבל את טענותיה של המשיבה וקבע כי מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד ואת קבלתו לרישום של כתב הערעור. בהחלטתו עמד הרשם גם על כך שהמשיבה 3 הגישה אף היא ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, כך שממילא אין מדובר בפסק דין חלוט, והוא צפוי לעמוד לביקורת ערעורית של בית משפט זה.

1.

מכאן הערעור שלפניי. המערער טוען כי בהחלטת הרשם נעדרה כל התייחסות לסיכוייו של הערעור להתקבל. לעמדתו, מדובר בשיקול מרכזי אשר התקיימותו מהווה טעם מצטבר ל"טעמים המיוחדים" למתן ארכה. עוד סבור המערער כי שגה הרשם כאשר לא ייחס משקל ראוי לזמן הממושך שעמד לרשות המשיבה 1 להגיש את הערעור, ולכך שהיא השתהתה "עד הדקה התשעים", ומסרה את הודעת הערעור לחברת השליחויות רק ביום האחרון הקבוע בחוק להגשתו.

5.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי דין הערעור להידחות . כידוע, הפונה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי נדרש להוכיח "טעם מיוחד" שיצדיק את קבלת בקשתו באיחור. עם השנים הוכרו נסיבות מסוימות המהוות "טעם מיוחד", אך אין מדובר ברשימה סגורה וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו, בהתאם לאיזון הראוי בין השיקולים העומדים על הפרק (ראו: בש"מ 1181/15 זועבי נ' זועבי

(30.3.2015)) . לאחר עיון בהחלטת הרשם, אני סבור כי לא נפל כל דופי בהחלטתו ובאופן שבו איזן בין כלל השיקולים שעמדו על הפרק בעניין זה. בהקשר זה, לא למותר לציין את ההלכה אשר לפיה לרשם מסור שיקול דעת נרחב, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו: בש"א 7157/15 חן נ' כונס הנכסים הרשמי (15.11.2015); בש"א 4747/05

ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (29.8.2005)).

6.

למעלה מן הדרוש, אציין כי במקרה שלפנינו הטעמים למתן הארכת המועד הם מוצקים ומשכנעים. הגשת כתב הערעור במועד נמנעה מהמשיבה 1 עקב נסיבות ביטחוניות חריגות, אשר הובילו לסגירתו של כביש מספר 1 המוביל לבית משפט זה. בנוסף, המשיבה 1 ניסתה, למצער, להודיע על כוונתה להגיש את הערעור ביומה האחרון של התקופה הקצובה להגשתו, ועל חששה כי עקב חסימות הכבישים הדבר לא יעלה בידה. אף השיקול של סופיות הדיון נזקף במקרה שלפנינו לזכותה של המשיבה 1, שכן המשיבה 3 הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, והוא יידון ממילא בבית משפט זה. ודוק: הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של יום אחד בלבד, כך שאין מקום לתת משקל ממשי לאינטרס הסתמכותו של המערער על כך שההליכים בעניינו הסתיימו באופן סופי. לבסוף, חרף עמדתו של המערער, אציין כי במקרים בהם בקשה להארכת מועד נתמכת בשיקולים מצטברים כבדי משקל, ניתן לקבלה אף מבלי להביע עמדה לעניין סיכוייו של ההליך לגופו (ראו למשל: בש"מ 1800/13 ג'יוטי נ' משרד הפנים (10.4.2013)).