בש"א 7157/15 חן יוסף נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפניי ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי מיום 11.10.2015 בבש"א 6686/15, במסגרתה דחה את בקשת המבקש להארכת מועד. המערער הגיש ביום 8.10.2015 בקשה להארכת מועד לטובת הגשת השגה ערעורית על החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 3.3.2015, אשר דחה את בקשת המבקש להארכת המועד להגשת התנגדויות לתביעות חוב. הרשם דחה, כאמור, את הבקשה תוך שקבע כי לא מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק את קבלתה. כמו כן קבע הרשם, כי משך האיחור בהגשת ההליך הוא ניכר וארוך, ולא ניתן לו הסבר ברור, המניח את הדעת. לבסוף, נקבע כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו אינם מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה.

2.

מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו טוען המערער כי הגשת הבקשה באיחור נבעה מפניותיו החוזרות ונשנות ללשכה לסיוע משפטי, כדי שתמנה לו בא כוח לשם הגשת ההשגה הערעורית. לגרסת המערער הוא נתקל ב"לך ושוב", ולא קיבל מענה מפורש לפנייתו, מהלשכה לסיוע משפטי, במשך תקופה ממושכת שארכה כחצי השנה. כמו כן, המערער טוען כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד הם גבוהים.

3.

דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5622/13 סעדיה בבייב נ' אריה, חברה לביטוח בע''מ (15.8.2013); בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (29.8.2005)). לא מצאתי כי במקרה הנוכחי נפל פגם כלשהו בשיקול דעתו של הרשם אשר מצדיק התערבות בהחלטתו .

1.

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור משקפת את המתח בין אינטרס המבקש לברר את עניינו בבית המשפט ובין זכות המשיב להסתמך על סופיות פסק הדין

או ההחלטה. כאיזון בין דברים אלו, ניצב הכלל שלפיו הפונה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי נדרש להוכיח "טעם מיוחד" שיצדיק לקבל את בקשתו באיחור (סעיף 528לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). במקרה שלפנינו לא הצביע המערער על קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להליך ערעורי. ודוק: משך האיחור בהגשת ההליך הוא ארוך בצורה חריגה, ועולה על ארבעה חודשים. אמנם, בעקבות החלטת הרשם צירף המערער לערעור זה את המועדים בהם פנה, לכאורה, ללשכה לסיוע משפטי לשם קבלת ייצוג. אולם, גם עתה הערעור איננו כולל פירוט לגבי המועד בו נודע לו כי בקשתו לקבל ייצוג סורבה. כמו כן, חסרות אסמכתאות התומכות בטענות המערער לגבי מועדי הפנייה. אף אם אקבל את טענתו של המערער, לפיה הוא פנה ללשכה לסיוע משפטי שש פעמים בין החודשים מרץ-אוגוסט בשנת 2015, עדיין סבורני, כי אין מדובר בשקידה הראויה המצופה ממי שמבקש להגיש השגה ערעורית. למעלה מן הצורך, אציין כי עיון בבקשה מעלה שאף סיכוייו הלכאוריים של ההליך מטים את הכף לכיוון דחיית הערעור.

5.

סוף דבר, הערעור נדחה.