בש"פ 10532/03 אירית רשל נ. מדינת ישראל

המישנה לנשיא מ' חשין:

ראובן נעצר בחשד לביצועה של עבירה פלילית, ובית-המשפט מחליט כי ניתן לשחררו ממעצר בהפקדתה של ערבות בנקאית. ראובן מפקיד בבית-המשפט כתב ערבות בנקאית, ובראשו של כתב הערבות נכתב כי הוצא "בהתאם להוראות של שמעון". מהו מעמדו של שמעון לעת שראובן מבקש לשנות את תנאי שיחרורו או בשעה שראובן מפר את תנאי השיחרור והמדינה מבקשת לחלט את הערבות? זו השאלה שתעסיק אותנו בחוות-דעתנו שלהלן.

עיקרי העובדות שלעניין

2.בשנת 1997 נעצר רונן רשל ( רשל ) בחשד לביצוען של עבירות על חוק ניירות ערך. בית-משפט השלום החליט לשחררו ממעצרו בתנאים מגבילים - בהם איסור יציאה מן הארץ - וכביטחונות לשיחרורו נדרש רשל להפקיד בקופת המדינה כסף מזומן או ערבות בנקאית בסך 750,000 ש"ח. לאחר בקשות שהגיש להקלה בתנאי השיחרור, קבע בית-המשפט כי רשל יפקיד ערבויות בנקאיות בסך של 400,000 ש"ח וכי הוריו - אירית ומשה רשל ( ההורים ) - יפקידו ערבות צד ג' בסך של 500,000 ש"ח. רשל הפקיד אפוא בבית-המשפט ערבות בנקאית של בנק אגוד לישראל בע"מ ( בנק אגוד ) על סך 200,000 ש"ח וערבות בנקאית של בנק דיסקונט לישראל בע"מ ( בנק דיסקונט ) על סך 200,000 ש"ח. כתב הערבות הראשון ניתן - כאמור בראשו - "בהתאם להוראות של רשל אירית", וכתב הערבות השני ניתן - כאמור בראשו - "לבקשת ה"ה אביגדור צמח". אביגדור צמח הוא סבו של רשל, והוא ואימו של רשל הם העוררים לפנינו ( העוררים ).

3.בשנת 1999 נפתחה נגד רשל חקירה נוספת, גם זו הפעם באשר לביצוען של עבירות על חוק ניירות ערך. שוב שוחרר רשל בתנאים מגבילים, ובית-משפט השלום קבע כי רשל יחתום על ערבות עצמית בסך 600,000 ש"ח, ויוסיף ויפקיד בבית-המשפט ערבות בנקאית על סך 250,000 ש"ח. כן נקבע כי הערבויות הבנקאיות בתיק המעצר הראשון תשמשנה ערובות גם בתיק השני. רשל הפקיד בתיק השני שתי ערבויות בנקאיות של בנק אגוד, האחת על סך 100,000 ש"ח והשנית על סך של 150,000 ש"ח. בראש כל אחת משתי הערבויות נכתב כי ניתנה "בהתאם להוראות של רשל אירית".

4.סיכום הדברים היה אפוא זה, שבשני תיקי המעצר יחדיו הפקיד רשל ערבויות בנקאיות בסך כולל של 650,000 ש"ח. שלוש מן הערבויות ניתנו, כאמור בהן, לבקשתה של אימו - אירית רשל - ואחת מהן ניתנה לבקשת סבו - אביגדור צמח.

5.בתחילתה של שנת 2003 ביקש רשל מבית-המשפט כי ייעשה שינוי בתנאי השיחרור וכי יותר לו לצאת את הארץ לתקופה קצובה לצורך קידום עסקיו. בית-המשפט נעתר לבקשה, ורשל יצא את הארץ. משעבר המועד ורשל בושש לחזור ארצה (והוא לא חזר עד עצם היום הזה), ביקשה המדינה לחלט את הערבויות שהופקדו בשני התיקים. בדיון שנערך בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח) טענו ההורים כי אין לחלט את הערבויות - לא את ערבויות צד ג' ולא את הערבויות הבנקאיות - הואיל ולעת הדיון בבקשתו של רשל לשנות מתנאי הערבות ולהתיר לו לצאת לחו"ל, לא צירפה המדינה אותם ואת הסב כמשיבים לבקשה. שינוי תנאי השיחרור, כך טענו ההורים, לא נודע להם אלא לאחר שרשל יצא את הארץ. עוד טענו ההורים, כי פקע תוקפן של הערבויות שניתנו בתיק המעצרים הראשון. בית-משפט השלום קבע כי הערבויות כולן עומדות בתוקפן וכי יש לחלט את הערבויות הבנקאיות כבקשת המדינה. עם זאת קיבל בית-המשפט את טענת ההורים בסוגיית ערבויות צד ג', והחליט שלא לחלטן.

6.על החלטתו זו של בית-משפט השלום הגישו האם והסב, העוררים, ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב) דחה את הערר ומכאן הערר שלפנינו.

טיעוני הצדדים

7.בא-כוח העוררים העלה לפנינו טיעונים רבים, בהם טיעון עיקרי אחד וטיעוני-מישנה אחדים. הטיעון העיקרי נסב על השאלה: מיהם הערבים בארבע הערבויות הבנקאיות? טוענים העוררים, כי מתוך שהערבויות הבנקאיות ניתנו לבקשתם - כאמור בראשו של כל אחד מכיתבי הערבות הבנקאית - נמצא כי הם-הם הערבים האמיתיים, וכי מעמדו של הבנק לא היה אלא מעמד של מתווך ושליח פיננסי מטעמם כלפי המדינה. מכאן, הם - האם והסב - הם הערבים; בינם לבין המדינה מתקיים קשר ישיר של ערב ונושה; ועל-כן שומה היה על בית-משפט השלום לשמוע את דעתם בטרם קיבל החלטה לשנות את תנאי השיחרור ולאפשר את יציאתו של רשל מן הארץ. ומשלא נשמעה דעתם, שוב אין מקום לחילוט הערבויות הבנקאיות.

עוד טוענים העוררים, כי לו היתה המדינה מזמנת אותם לדיון בבקשה לשינוי תנאי השיחרור או, למיצער, לו הודע להם על בקשתו של רשל לצאת את הארץ, היו הם מתנגדים לשינוי תנאי השיחרור ואף היו מבקשים לבטל את הערבות הבנקאית. וכך, משחדלה המדינה ולא זימנה לדיון - לא את העוררים ולא את באי-כוח הבנקים - שומה היה על בית-משפט השלום ועל בית-המשפט המחוזי לדחות את בקשת המדינה לחלט את הערבויות הבנקאיות, כשם שכך עשה בית-משפט השלום בעניינן של ערבויות צד ג'. אכן, כך טוענים העוררים, אין כל הבדל בין הערבויות הבנקאיות לבין ערבויות צד ג' אלא במנגנון הגבייה בלבד, ודין ערבויות אחרונות חייב שיהיה דין ערבויות ראשונות אף-הן.

8.משיבה המדינה כי העוררים אין הם כלל צד לערבויות הבנקאיות, ומשכך לא חלה על המדינה כל חובה לזמנם לדיון שהיה בבית-משפט השלום לשינוי תנאי הערבות, ואף לא עמדה להם זכות טיעון לפני בית-המשפט. עוד טוענת המדינה, כי גם אם יש להם לעוררים מעמד כלשהו בנושא הערבויות, יש לדחות את טענותיהם לגופו של עניין שכן מתייחסות הן אך לתנאי השיחרור בערובה ואין הן רלוונטיות לערבויות עצמן. לנושא זה נשוב ונידרש עוד להלן.

מיהו "בעל הדבר" בערבות בנקאית

9.מה הוא, אם כן, מעמדם של מי שלבקשתם נותן בנק ערבות בנקאית, ובענייננו: ערבות בנקאית לשיחרור ממעצר? האם עומדת להם זכות הטיעון לעת שינוי תנאי השיחרור או לעת חילוט הערבויות, והאם שמורות להם - ולו בנסיבות מסויימות - הגנות כנגד החילוט? זו השאלה המרכזית המוצבת לפנינו, ותשובה לה תימצא לנו רק לאחר שנאמר דברים אחדים על-אודות טיבה ותכליתה של הערבות הבנקאית.

10.ערבות בנקאית הינה התחייבותו של בנק ( הערב ) לשלם לפלוני ( הנושה ) סכום כסף מסויים, על-פי דרישתו של הנושה, או, משיתקיים תנאי מסויים - בהתאם לתנאים הקבועים בכתב הערבות - הנוגע לאלמוני ( החייב ), כגון, שאלמוני לא קיים חיוב מסויים שנטל על עצמו. ראו, למשל: ריקרדו בן-אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי, תשנ"ו-1996) 479. כך, למשל, בענייננו שלנו: הבנקים התחייבו לשלם למדינה סכומי כסף מסויימים בהתקיים תנאי מסויים. וכנאמר באחד מכתבי הערבות שהוציא בנק אגוד (כיוצא בו הם שאר כתבי הערבות וכתב הערבות שהוציא בנק דיסקונט):

בהתאם להוראות של רשל אירית הננו ערבים בזאת כלפי בית משפט השלום בתל אביב (להלן - "המוטב") לתשלום כל סכום עד לסך כולל של 200,000 שקלים חדשים. (מאתיים אלף שקלים חדשים) (להלן - "סכום הערבות") בצרוף הפרשי הצמדה למדד כמפורט להלן אשר יגיע למוטב הנ"ל בהתאם לפס"ד/צו/החלטה שיינתן בתיק מעצרים 10868/97 בביהמ"ש השלום בתל-אביב בתביעה שהוגשה על ידי: מחלקת החקירות, רשות ני"ע נגד רונן רשל ת.ז. 02297232/7.

..........................................................................

אנו נשלם למוטב כל סכום שיפסק לטובתו עד לסכום הערבות המוגדל תוך שבעה ימים לאחר יום קבלת דרישתו הראשונה בכתב במען הסניף החתום מטה, אליה יצורפו כתב ערבות זה והעתק פס"ד/החלטה/צו שניתן/ה

בתיק הנ"ל מאושר/ת ע"י ביהמ"ש .

ערבות זו תישאר בתוקפה עד שביהמ"ש יודיע לנו על ביטולה או שתוחזר לנו.

ערבות זו אינה ניתנת להעברה.

כתובת הסניף: אליעזר יפה 2 רעננה.

הבנק מתחייב אפוא לשלם למדינה סכום של עד 200,000 ש"ח משתציג המדינה לפניו החלטה מתאימה של בית-המשפט. נזכיר עוד, כפי שראינו לעיל, כי לרשל ניתנה הברירה להפקיד בבית-המשפט כסף מזומן או ערבות בנקאית, ורשל בחר בחלופה השנייה. ברור לכל כי מטבע הדברים חייבת ערבות בנקאית להיות נֵיחֲנָה בתכונות הדומות לכסף מזומן, וזה אמנם טיבה של ערבות בנקאית.

11.עיקר לענייננו הוא בתכונות האופי המאפיינות ערבות בנקאית, ובסימני ההיכר המבדילים ערבות בנקאית מערבות רגילה. נושאים אלה נדונו פעמים רבות בהלכה. ראו, למשל: ע"א 340/78 איליט נ' אלקו , פ"ד לב(3) 318; ע"א 529/78 איליט נ' אלקו , פ"ד לד (2) 13; רע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט , פ"ד נד(1) 773; רע"א 2078/02 מוניטין עתונות בע"מ נ' עו"ד מטרי ואח' פ"ד נו(6) 97 102-101; גד טדסקי, "על ההתחייבות לשיפוי וסביבתה", משפטים כ (תשנ"א-1991), 337, 370-369; ריקרדו בן-אוליאל בסיפרו על דיני בנקאות , לעיל, 489-479. לענייננו עתה נזכיר שלושה ממאפייניה העיקרים של הערבות הבנקאית, מאפיינים המייחדים ערבות זו לעצמה והמבדילים אותה מערבות רגילה. ואלה הם עקרונות האיפיון של הערבות הבנקאית:

ראשית לכל , עקרון העצמאות (האוטונומיה) והניתוק: להבדילה מערבות רגילה - ערבות הצמודה והטפלה לחיוב העיקרי שבעיסקת היסוד - הערבות הבנקאית עיסקה היא העומדת על רגליה-שלה. עיסקה עצמאית ומנותקת היא (משפטית) מעיסקת היסוד. ניתן לומר - שלא במדוייק - שהערבות הבנקאית היא עיסקת-יסוד לעצמה. כך, למשל, בענייננו, אין הבנקים הערבים באים תחת החייב העיקרי, רשל, ואין הם פורעים את חובו. הבנקים הערבים אמורים לשקול על-יד המדינה כך וכך מאות אלפי שקלים בהתקיים התנאים הקבועים בכתב הערבות; הא - ותו לא. עצמאות זו משרתת את התכלית העיקרית של הערבות הבנקאית: מימושה בלא צורך לקיים הליכים הקשורים לעיסקת-היסוד, הליכים העלולים להיות ארוכים, מסורבלים ויקרים. המשולש: ערב (בנק) - נושה (מדינה) - חייב (רשל), משולש סגור הוא, האירועים בתחומיו נקבעים אך על-ידי כתב הערבות, ואין הוא נשלט בידי גורמים חיצוניים.

שנית , עקרון ההתאמה (העמידה בתנאים): מימוש הערבות הבנקאית יקום או יפול כדבר התנאים המפורטים בכתב הערבות. הבנק לא יפרע את הערבות אלא אם ימלא הנושה (המדינה) אחר הדרישות הקבועות בכתב הערבות ככתבן וכלשונן. ולענייננו: שומה עליה על המדינה להציג לבנקים החלטות שניתנו בתיקי המעצרים והקובעות חילוט הערבויות; כך ולא אחרת. הנחרצוּת של חיוב התשלום בערבות הבנקאית, נחרצות זו היא אף המכתיבה גישה קפדנית ודווקנית באשר לקיום מדוקדק של התנאי מְחַלֵּט הערבות.

מאפיין שלישי של הערבות הבנקאית הוא עקרון המיידיות: משמוכיח הנושה קיומו של התנאי הקבוע בכתב הערבות, אמור הבנק הערב לקיים את התחייבותו לאלתר, כקבוע בשטר הערבות, ללא כל שיהוי. עיקרון זה נגזר כמו-מאליו משני עקרונות היסוד הראשונים, שכן לא הנושה ולא הבנקים, השניים אינם מעוניינים בבדיקות ממושכות ובהערמת מיכשולים על-דרך מימושה של הערבות. מתוך שעיסקת היסוד אינה לעניין, וביודענו שהתנאי הקבוע בערבות הבנקאית נתמלא כנדרש, יכבד הבנק את הערבות הבנקאית על-אתר. הערבות הבנקאית אמורה להיות תחליף לכסף מזומן, ורק קיומו של תנאי זה - בנוסף לשני התנאים האחרים - יקיים ציפייה זו.

12.עיון בכתבי הערבות שלעניין - שלושה כתבים של בנק אגוד וכתב אחד של בנק דיסקונט - ילמדנו ללא כל קושי כי מכילים הם ערבויות בנקאיות לכל דבר ועניין. ראו דוגמת הערבות שהבאנו לעיל, בפיסקה 10. הנה-כי-כן, הבנק חִיֵּיב עצמו כלפי המדינה לשלם לה סכום כסף עד לסכום נקוב, תוך שבעה ימים מיום דרישה ועם שיומצאו לו פסק-דין, החלטה או צו בית-משפט המחייבים תשלום. עיסקת היסוד - שיחרורו של רשל ממעצר - אינה מוזכרת כלל בכתב הערבות, והגשת האישום נגדו אינה נזכרת בכתב אלא לזיהוי המיסמך שעל המדינה להציג לבנק לקבלת התשלום. משמעומדת המדינה בתנאים המפורטים בכתב הערבות - הצגת פסק-דין המורה על חילוט הערבויות בתיקי המעצרים בעניין רשל והרשות לניירות ערך - אין הבנקים שואלים שאלות ואין הם מקשים קושיות; משלמים הם באופן מיידי (שבעה ימים לאחר דרישה ראשונה) את הסכום הנקוב במסמך. אכן, מתקיימים בענייננו מאפייניה העיקריים של הערבות הבנקאית: עקרון העצמאות (האוטונומיה), עקרון ההתאמה ותכונת התשלום "לפי דרישה ראשונה". נוסיף את המובן מאליו, והוא, כי אין בכתבי הערבות פרט או תנייה העשויים לבטל את היותו של המיסמך ערבות בנקאית או את אחת התכונות האופייניות לה.

13.ומה באשר לציון שמה של אירית רשל - ובכתב ערבות אחר: שמו של הסב אביגדור צמח - בראש כתב הערבות? האם איזכור שמה של אירית רשל בראש כתב הערבות יוצר זיקה משפטית מכל סוג שהוא בינה לבין הבנק הערב? בינה לבין רשל החייב? או - והוא עיקר - בינה לבין בית-המדינה, הנושה? ואלו הן התשובות לשאלות:

אשר לזיקה שבין אירית רשל לבין הבנק, זיקה זו משתמעת מעצמה. אירית רשל ביקשה את הוצאת הערבות, והבנק מציין עובדה זו בכתב הערבות לעדות באשר ליחסים שבינו לבין אירית רשל. ואולם לא ידענו ולא כלום על מהותם של אותם יחסים. יתר-על-כן: אין ולא כלום בין יחסים אלה לבין יחסיה של אירית רשל עם המדינה.

אשר לזיקה בין אירית רשל לבין רשל, החייב, גם זיקה זו משתמעת מאליה, והרי אירית רשל הוציאה כתב ערבות לטובתו של רשל - החייב, לבקשתו של רשל. לגופם של דברים לא ידענו ולא כלום על מהותם של יחסי הממון שבין אירית רשל לבין רשל החייב. וגם אין ולא כלום בין יחסים אלה לבין יחסיה של אירית רשל עם המדינה.

אשר ליחסיה של אירית רשל עם המדינה, הנושה - וביחסים אלה עיקר - עליהם ניתן לומר כי אין כל יחסים ואין כל זיקה ( privity ) בין השניים. איזכור שמה של אירית רשל בכתב הערבות נעשה, בראש ובראשונה, לעדות יחסיה עם הבנק או עם רשל החייב, שכן אין ולא כלום בינה לבין המדינה, הנושה. מבחינתו של בית-המשפט אין כל נפקא-מינה מהם הביטחונות שדרש הבנק להוצאתו של כתב הערבות, ו מי הוא זה שנתן את הביטחונות. מבחינת בית-המשפט אפשר, למשל, שהיה זה רשל החייב שהמציא ביטחונות לבנק להוצאת הערבות לבקשת אימו, אירית רשל. נזכור כי היה זה רשל שחוייב להמציא ערבות בנקאית - רשל, לא אימו אף לא סבו - והערבות נמסרה לבית-המשפט בידי רשל. העובדה שרשל החייב נעזר באימו, אם אמנם נעזר בה, אינה כלל מן העניין. אחר היה הדין לו חייב בית-המשפט את אירית רשל במישרין ליתן ערבות. ואולם משהחייב בהמצאת הערבות היה רשל החייב, שוב עניין לו לבית-המשפט רק בו. הערבות הבנקאית מהווה תחליף לכסף מזומן; ולו הפקיד רשל החייב כסף מזומן תחת הערבות הבנקאית, הכל היו מבינים כי אין חשיבות לשאלה מה מקורו של אותו מזומן ואם היתה זו אימו שנתנה לו את הכספים. זה דין המזומן וזה דין הערבות הבנקאית.

14.עתה, ביודענו כי האם אינה "צד" לערבות הבנקאית, נוסיף ונדע מעצמנו כי לא נדרש כלל להזמינה לדיון שהתיר לרשל החייב לנסוע לחוץ-לארץ, בניגוד לאיסור הקודם; שכן מי שאינו "צד" לערבות, ממילא אין צורך לשתפו בנושא השיחרור. הוא הדין, כמובן, באשר לבנק, שאין הוא כלל צד מעוניין לעצמו; שליח הוא של רשל החייב. וכשם שלא תישמע כל טענה מפי רשל החייב - לאחר שנמלט מן הארץ - כך הוא הבנק. מכל מקום, הבנק הבטיח עצמו מראש ואין לו כל עניין בשאלה אם תחולט הערבות, אם לאו.

15.כללם של דברים: משראתה אור עולם, חיה הערבות הבנקאית את חייה-שלה בדל"ת אמותיה; קיומה אוטונומי ומנותקת היא מכל הסכם או יחסים שהביאו ללידתה. החיוב להמציא ערבות בנקאית הוטל על רשל החייב, ואין כל חשיבות לשאלה מי הוא שביקש את הבנק להוציא ערבות בנקאית לטובתו. אם נפרוץ את משולש היחסים ערב (בנק) - חייב (רשל) - נושה (מדינה), נאבד במו-ידינו את כלי הערבות הבנקאית, וכזאת לא יעלה על הדעת. נדחה אפוא את טענת העוררים כי שומה היה עליה, על המדינה, לזמן אותם לדיון שיועד להביא לשינוי תנאי השיחרור של רשל. העוררים לא היו כלל צד לערבות הבנקאית, וממילא לא קם כל צורך לזמנם לדיון או לדווח להם על רצונו של רשל לנסוע לחוץ-לארץ. הוא הדין באשר לצורך, כביכול, לזמן לדיון את נציגי הבנקים. לבנקים אין כל עניין בעיסקת היסוד אלא בכתב הערבות בלבד; ומתוך שסוגיית הנסיעה לחו"ל נתעוררה בתוככי עיסקת היסוד, אין לו לבנק כל מעמד באותו עניין.

עילת תרמית

16.מוסיף בא-כוח העוררים וכך הוא טוען: עיסקת היסוד ניגעה בתרמית, ואותה תרמית חילחלה אל הערבות הבנקאית ופגמה ממילא בעקרון האוטונומיה של הערבות. בא-כוח העוררים סומך טיעונו זה על דברים שכתב המישנה לנשיא שלמה לוין ברע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ , פ"ד מח(1) 450, בהם נקבעו סייגים לעקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית. וכך כתב המישנה לנשיא לוין בפרשת שיכון עובדים (שם, 455):

גם לעניין ערבות בנקאית אוטונומית ייתכנו חריגים, וזאת במקרים נדירים, שבהם התנהגות הנערב הייתה חמורה במיוחד, וכלל זה אינו מוגבל רק למקרי מירמה וזיוף ... בהתקיים נסיבות מיוחדות יכול אפוא בית המשפט להורות על עיכוב מימוש הערבות...

הוסיף על כך השופט ריבלין ברע"א 1765/00 מושקוביץ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ , פ"ד נה(2) 447, 452, דברים אלה:

ברגיל, על-מנת לבוא בגדרי החריג יידרש מבקש הערבות להצביע על התנהגות חמורה או שרירותית מצד הנערב בבואו לדרוש את חילוט הערבות ... או התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות.

ראו עוד: פרשת מוניטין , לעיל , 102-101.

האם בא ענייננו בגידרי אותם חריגים? תשובתי לשאלה היא בשלילה נחרצת. החריג לכלל האוטונומיות נסוב על התנהגותו של "הנערב", קרא, על התנהגותו של הנושה. המדובר הוא אפוא בנושה המבקש לחלט ערבות בעוד שהתנהגותו-שלו נגועה במירמה. במערכת עובדות מעין-זו אומרים לו לנושה כי לא יותַן לו לעַוָּול שיימצא נשכר בעוולתו, וכי מטעם זה ימנעו אותו מחילוט הערבות הבנקאית. אלא שהנושה בענייננו היא המדינה, ולא הועלה ולו רמז-טענה כי המדינה נהגה שלא כהלכה. רשל נהג, אמנם, בדרכי רמייה ונמלט מן הארץ, ולמותר לומר כי רמייה זו אין בה כדי למנוע חילוט הערבויות. והרי רמייה זו היא-היא שהביאה לחילוט.

פקיעת תוקף הערבויות

16.טוענים העוררים כי תוקף הערבויות פקע מכוח הדין וכי מטעם זה אין לחלטן. לעניין זה סומכים העוררים על סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 ( החוק ), המורה אותנו וזה לשונו:

תוקף הערובה

58.(א) הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים; ואולם בית המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע.

(ב) בית המשפט רשאי להורות על הארכה נוספת של הערובה ותנאיה לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, אם הוגשה בקשה לכך באישור היועץ המשפטי לממשלה.

בענייננו שלנו החליט בית-המשפט במהלך 180 הימים המקוריים להאריך את התקופה ב-180 ימים נוספים. לטענת העוררים יש למנות את 180 הימים הנוספים מאז יום ההחלטה על ההארכה, ואם כך נחשב, יימצא לנו כי כתב-האישום הוגש מעבר לתקופת 180 הימים הנוספים שבהם ניתן היה להגיש כתב-אישום לשמירת הערובה ותנאי הערובה. מסקנה: נתבטלה הערובה ותנאי השיחרור בערובה ובהם הערבויות הבנקאיות.

טענה זו דינה דחייה. אך פשוט הוא שמניין הארכה של 180 הימים תחילתה תהא ביום תום 180 הימים הראשונים ולא מיום ההחלטה על הארכה. החלטת הארכה חייבת שתינתן בתוך 180 הימים הראשונים; ואם תכלית החוק היא להעניק למדינה 180 ימים ועוד 180 ימים, מסקנה נדרשת מאליה היא כי מניין 180 הימים בהארכה, תחילתו תהא עם תום 180 הימים המקוריים. ראו עוד: בש"פ 962/01 יעקב רבינוביץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נה (3) 529.

חילוט חלקי

17.טוענים העוררים: גם אם אין לנו מעמד משפטי בנושא חילוט הערבויות, שומה היה על בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולהורות על חילוט ערבות חלקי בלבד עקב הנסיבות המיוחדות בענייננו, בהן: מצבנו הכלכלי הקשה שמקורו במעלליו של רשל, והעובדה - עליה אין חולקים - כי אין אנו אחראים להימלטותו מן הארץ.

אכן, כהוראת סעיף 51 לחוק, עומדת לו לבית-המשפט סמכותו לחלט אך מיקצת מן הערבות הבנקאית. ראו, למשל: בש"פ 653/98 רינה גרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ב"ש 118/84 מדינת ישראל נ' דרעי , פ"ד לט(1), 505, 510-509; י' קדמי, על סדר הדין בפלילים , (תשנ"ז-1997, חלק ראשון) 269. השאלה אינה אלא כיצד יפעיל בית-המשפט את שיקול-דעתו.

18.תחנת המוצא לשיקול-הדעת תימצא בהחלטה על חילוטה של הערבות במלואה, וחילוט חלקי - או היעדר חילוט - יהוו אך חריגים ויוצאים לכלל. האם ענייננו-שלנו יבוא בגידרי החריגים? תשובתנו לשאלה היא בשלילה. ראשית לכל, רשל נאשם - אף הורשע בהיעדרו - בעבירות של תרמית בניירות-ערך, ולא מן הנמנע הוא כי מיקצת מן הכספים שבאו לידיו בדרכי רמייה הם שאיפשרו הוצאתן של הערבויות הבנקאיות. אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שכן שהיו אלה קרוביו של רשל שנתנו את הערבויות הבנקאיות. לא אומַר כי כך היה, ואולם לא אומר גם ההיפך. מכל מקום, גם אם אמרנו כי כל כספי הערבויות הבנקאיות כולם באו מכיסם של האם והסב, גם-אז לא מצאנו הצדק לחלט אך מיקצת מן הערבויות. חזקה על האם ועל הסב כי מכירים הם היטב את רשל - זו את בנה, זה את נכדו - ועליהם ניתן לומר: איהו הוא דאפסיד אנפשייה. יתר-על-כן: חילוט חלקי עלול לפגוע אנושות במוסד השיחרור ממעצר, והדבר יפגע, בראש ובראשונה, במי שמבקשים להשתחרר ממעצר. חילוט מלא יביא, כמובן, לתוצאה הרצוייה. גם אם נקבל את טיעוני האם והסב על-אודות מצבם הקשה, דומה שהצורך באכיפת החוק ובהרתעתם של חשודים גובר על כל שיקול אחר. אם דעתי תישמע כי אז נדחה גם את הבקשה לחילוט חלקי של הערבויות.

סוף דבר

19.הערבויות הבנקאיות נושא הדיון, כולן עומדות בתוקפן וניתנות הן לחילוט. בתי-משפט קמא החליטו לחלטן במלואן, ואני לא נמצא לי כי יש מקום להתערב בהחלטותיהם.

הערר נדחה.

המישנה לנשיא

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המישנה לנשיא חשין.

היום, י"ז באדר ב' תשס"ה (28.03.2005).

המישנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03105320_G06.doc של

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il