בש"פ 10748/07 רפאל אלמודאי נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד ) מתאריך 02/12/2007 בתיק ב"ש 10305/07, שקיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט ר' וינוגרד ) והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.

בהחלטתי מתאריך 27/01/2008 פירטתי בהרחבה את השתלשלות העניינים שהובילה להגשת ערר זה ואיני רואה מקום לחזור כאן שוב על השתלשלות עניינים זו. בקצרה אזכיר כי הוגש כתב אישום נגד העורר המייחס לו התפרצות למקום מגורים, גניבה, גניבת רכב, גניבה מרכב, ניסיון לגניבת רכב והחזקה ושימוש בסם מסוכן מסוג הרואין. בהחלטתי האמורה התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר משלים לבית המשפט ובו התייחסות לשלוש נקודות: הליך הגמילה שבו מצוי העורר; חלופת המעצר המוצעת לעורר, תחת פיקוחה של בתו; הערכה לגבי יכולתה של הבת לשמש כמפקחת על אביה בנסיבות העניין.

3.

בתאריך 19/02/2008 הוגש לעיוני תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן. כבר בפתח הדברים אומר כי קצין המבחן אינו ממליץ על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת. מן התסקיר עולה כי סמוך לאחר מעצרו של העורר, החל מחודש נובמבר 2007, הוא החל בטיפול בתחליף סם מתדון. לדברי העורר, אם ישתחרר מן המעצר, לביתה של הבת, הוא מעוניין להשתלב בתהליך טיפולי במרפאת מתדון בירושלים. בתסקיר מצוין כי בעת מעצרו חלה הטבה במצבו של העורר ונאמר כי הטיפול במתדון הולם את צרכיו ויכולותיו של העורר.

ביחס לחלופת המעצר תחת פיקוחה של הבת – נקבע בתסקיר כי יש ספק לגבי יכולתה להיות גורם סמכותי ולהציב גבולות בפני אביה, נוכח דפוסי התנהגותו. עוד צוין בתסקיר כי על אף השתלבותו של העורר בתהליך ייצוב מצבו, אין ביטחון לגבי יכולתו של העורר להתמיד בטיפול זה תחת פיקוח שעלול להיות לא סמכותי דיו. בתסקיר אף מצוין כי לאחר בדיקה עם אחותו של העורר התברר כי היא לא תוכל לסייע במלאכת הפיקוח על העורר. לסיכום, מסקנת התסקיר הינה כי החלופה שהוצעה אינה מסגרת סמכותית דיה עבור העורר על מנת להפחית מרמת הסיכון במצבו. גם באיזוק האלקטרוני אין די נוכח התמכרותו של העורר לסמים.

4.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועברתי שוב על כל החומר שבפני ועיינתי כאמור בתסקיר המעודכן שהוגש לי - מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות ועל העורר להישאר במעצר עד תום ההליכים בעניינו. כאמור בהחלטתי מתאריך 27/01/2008, אין חולק

כאן על קיומן של ראיות לכאורה בתיק ואף לא על קיומה של עילת מעצר. השאלה שעמדה לדיון היתה אפשרות הפחתת המסוכנות הנשקפת מן העורר באמצעות חלופה כלשהי. נדמה כי לעורר במקרה זה ניתנה הזדמנות משמעותית להראות כי החלופה המוצעת תאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. אולם, המלצת שירות המבחן הינה שלילית ואין להקל בכך ראש, בפרט לאור העובדה שהתמונה הפרושה כעת בפני בית המשפט בעניין זה הינה תמונה עובדתית מלאה.

בתסקיריו עומד שירות המבחן על רמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב שהביאה אותו לגבש המלצה שלילית. בית משפט זה קבע אמנם לא פעם כי מדובר בהמלצה בלבד וזו אינה מחייבת את בית המשפט (ראו: בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם) (2007); ע"פ 3383/05 אנוואר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2005)). אולם, ככלל נדרשים נימוקים מבוססים וכבדי משקל על מנת לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן (ראו: בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' נתנאל (לא פורסם) (2007); בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גידניאן (לא פורסם) (2002)). בעניינו, לא מצאתי טעמים מיוחדים, מבוססים וכבדי משקל המצביעים על הצורך לסטות מהמלצת שירות המבחן. בהקשר זה יש לזכור עוד:

(א) העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בעודו שוהה בבית הבת.

(ב) שירות המבחן מציין כי בנסיבות שלפנינו - נוכח התמכרותו של העורר - אין די באיזוק האלקטרוני ואמנם ביחס לאמצעי זה נפסק כבר כך: "איזוק אלקטרוני איננו תרופת קסם והוא איננו מנטרל את כל גורמי הסיכון בהנחה שאלו קיימים" (בש"פ 9854/06 עאטיאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2006)).

5.

נוכח כל האמור לעיל - דין הערר להידחות. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.