בש"פ 1131/06 אברהים חשימה נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.1.06 (סגן הנשיא דוד חשין) בב"ש 6039/06 בגדרה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בפ"ח 805/06.

ב.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של ניסיון לרצח, נשיאת נשק וירי באזור מגורים, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז – 1977. לפי המתואר בכתב האישום, בעקבות סכסוך במהלכו נורה ונפצע אחי העורר על ידי סיף דענא (להלן: המתלונן), ביקש העורר לנקום במתלונן. נטען כי במועד שאינו ידוע לתביעה הוביל העורר את המתלונן למקום חשוך בשועפאט, שם ירו לעברו שלושה רעולי פנים. משברח המתלונן הצטרף העורר לרעולי הפנים שרדפו אחריו (להלן: האירוע הראשון). עוד נטען כי ביום 27.12.05 ירה העורר חמש יריות לעבר דלת ביתו של המתלונן (להלן: האירוע השני), וכן כי למחרת ירה - כשהוא רעול פנים - לעבר המתלונן עת היה האחרון ברכב של דודו אכרם (להלן: האירוע השלישי). בשלושת האירועים לא נפגע המתלונן.

ג.ביום 25.1.06 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה, ועצר את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע, בהחלטה מקיפה, כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. ביחס לאירוע הראשון נקבע כי העורר הודה בהימצאותו יחד עם המתלונן, עת הופיעו רעולי פנים שירו לעבר המתלונן, וכי הודאה זו מצטרפת להודעת המתלונן הקושרת את העורר לירי. באשר לאירוע השני התייחס בית המשפט להודעת המתלונן לפיה עובר לביצוע הירי התעמת עם אחיו של העורר; ולהודעת מחמד אבו עסב, תושב שועפאט, שהעיד כי ראה את העורר דורך את אקדחו ונכנס לבית המתלונן מיד בסמוך לביצוע הירי. בנוגע לאירוע השלישי נקבע כי גם אם הראיות לכאורה, לפיה העורר עצמו ירה באירוע זה אינן חזקות דין, קיימת מסכת מוצקה של ראיות לכאורה, הקושרת את העורר לירי שבוצע (אף אם לא הוא עצמו ירה); זאת אף בהתעלם מגרסתו המאוחרת של העובד בחנותו של העורר וקרוב משפחתו, אשרף, אשר חלקיק של שרידי ירי נמצא בשיער ראשו בסמוך לאחר האירוע, ושהיה בעצמו חשוד באירוע זה. בית המשפט קבע כי נוכח קיום ראיות לכאורה לניסיונות חוזרים ונשנים של העורר (או מי מטעמו) לעבר המתלונן ונוכח עברו הפלילי של העורר – אוסיף כי זה כולל עבירות נשק וריצוי מאסרים - אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הלכאורית של העורר.

ד.(1) בערר דנא נטען כי קיימות נגד העורר ראיות נסיבתיות בלבד, ואין ראיה הקושרת אותו באופן ישיר לאירוע. עוד נטען, כי הנסיבות העולות מחומר הראיות מציגות פגיעה משמעותית בעוצמת הראיות הנסיבתיות המצויות בידי התביעה. בתוך כך נטען כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי לאפשרות כי אשרף הוא היורה באירוע השלישי ולא העורר, במיוחד נוכח השינוי בגרסותיו של אשרף והימצאות חלקיק של שרידי ירי בשערותיו. כן נטען, כי שחרורו של אשרף ללא תנאים לביתו מחייב גם את שחרור העורר, וכן כי יש לתת אמון בעדות לטובת העורר מאת העד פיראס - ששהה לפי הטענה בחנות בעת האירוע השלישי - ולפיה לא יצא העורר מן החנות, ואף יש ליתן משקל להבדלי הגרסאות בין הדוד אכרם לבין המתלונן לגבי השאלה אם הירי בוצע מקרוב או מרחוק. עוד נטען, כי אין לתת אמון בעדותו של העד אבו עסב לחובתו של העורר ביחס לאירוע השני, וכן כי אפשר שהירי באירוע השלישי היה ירי הפחדה או ירי סתמי. עוד נטען, כי הסכסוך בין משפחות העורר והמתלונן לא יבוא לסיומו במעצר העורר, וכי ניתן לאיין את המסוכנות בחלופת מעצר של מעצר בית מלא במקום מרוחק משועפאט, ונתבקשה הזמנתו של תסקיר שירות מבחן לעניין זה.

(2) בדיון טען עו"ד בלום, בא כוחו המלומד של העורר, כל שניתן לטעון. לשיטתו – תוך כניסה לפרטי הראיות – באשר לאירוע הראשון, אין לקבוע אף לכאורה שהעורר היה מעורב בו; באשר לאירוע השני, יש סתירות בעדותו של העד אבו עסב; ובאשר לאירוע השלישי, הראיות בעייתיות והעורר אינו משתלב בהן, הן באשר לחלקו של אשרף הן באשר לעדויות אחרות.

(3) בא כוח המדינה ציין כי הוא מרכז טיעוניו באירוע הראשון והשני, וסבור כי די בהם, ובראיות החזקות הקשורות בהן, לשם המעצר; אכן, גם לשיטתו יש בעייתיות באירוע השלישי.

ה.(1) לאחר שמיעת באי כוח הצדדים ועיון בתיק החקירה אין בידי להיעתר לערר. אכן, כטענת העורר קיימות סתירות בין גרסאות שונות שמסרו הנפשות הפועלות, הן בין הודעות שונות של אותו עד, והן בין הודעות של עדים שונים, חלקם – כפי שציין בית המשפט קמא – חשודים. כמו כן, במהלך חקירת אירוע הירי מיום 28.12.06 הודה המתלונן בנסיון לרצוח את אחיו של העורר על רקע סכסוך קודם, ובעבירות סחר בסמים. כמובן שרקע זה בעייתי ומחייב זהירות באשר למהימנות גרסתו.

(2) ועם זאת, באשר לאירוע הירי הראשון, מצויה עמנו הודעת המתלונן מיום 1.1.06 שלפיה ביקש ממנו העורר להיפגש בקצה הרחוב של המחנה ללא נימוק, משך אותו בדברים לאזור חשוך, שם נקלע למארב המתואר בכתב האישום. בבריחתו מהמארב נתקל בעורר עומד יחד עם שלושת התוקפים שהיו רעולי פנים (שורות 138-113). בהודעתו מיום 4.1.06 הודה העורר שהיה יחד עם המתלונן, אך לטענתו נקלע אף הוא למארב.

באשר לאירוע הירי השני, המתלונן מסר כי נורו חמישה כדורים שפגעו בדלת ביתו (הודעה מיום 1.1.06, שורות 195-193). בהודעת מחמד אבו עסב מיום 3.1.06 נאמר כי ראה את העורר יורה חמישה כדורים לעבר דלתו של המתלונן (שורות 22-18); ושוב בהודעתו מיום 15.1.06 אמר על העורר "ראיתי אותו דורך את האקדח, ואחר כך נכנס לביתו לכיוון הבית של סיף ואחר כך שמעתי כדורים ארבע כדורים בדלת" (שורות 24-23), אם כי הפעם טען שלא ראהו יורה אלא דורך ואחר כך שמעהו יורה (שורות 56, 75-72), די באלה לשם הראיות לכאורה.

אשר לאירוע הירי השלישי, בהודעתו מיום 1.1.06 טען המתלונן שהעורר הוא שסימן לאכרם לעצור את הרכב, ביקש מהם לחכות דקה, נכנס למכולת, ומיד לאחר מכן יצא מהמכולת אדם רעול פנים שפתח באש (שורות 225-214). עם זאת בהודעה שמסר המתלונן עם הגיעו למשטרה ביום האירוע טען כי אין הוא חושד בעורר כמי שהיה מעורב בירי. רק ביום 1.1.06 הודה המתלונן בירי אל עבר מנסור חשימה (אחיו של העורר), ואז ציין את מעורבותו של העורר. הדוד אכרם דענא טען: בהודעתו הראשונה כי העורר סימן להם לעצור ליד המכולת שלו, ובהמשך ביקש מהם לחכות. תיאר כי היורה הגיע מאחור – לכאורה לא מתוך המכולת (הודעה מיום 28.12.05). מאידך גיסא בהודעה מאוחרת טוען כי הוא שיזם את עצירת הרכב וקרא למתלונן (3.1.06). גרסת העורר היא שאכרם הוא שקרא לו לגשת לרכב (הודעה מיום 4.1.06). לעניין אירוע זה אין להתעלם מכך שהעד אשרף מסר גרסאות סותרות, ובדיקת מעבדה העלתה ממצא בשערו העלול לקשור אותו לביצוע הירי. ברם, בהליך דנא – הליך המעצר – אין מקום לקבוע ממצאי מהימנות, ולשער אלו מבין הגרסאות השונות שנמסרו יתבררו כמהימנות. מסיבה זו נקבע:

"השאלה אותה צריך השופט לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם. "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל

- יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 147 - הנשיא ברק. ההדגשה הוספה – א"ר).

(3) על כן "בשלב המעצר אין בית המשפט נזקק לשאלות של מהימנות ולסתירות כאלה ואחרות העשויות לעלות מן העדויות השונות שנגבו, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין" (בש"פ 8620/05 היזמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת חיות). כפי שציין בעבר המשנה לנשיא אלון, ההימנעות מדיון בשאלות מהימנות נובעת מהעדר האפשרות לחקור ולדרוש, אך גם מתוך התחשבות בטובת הנאשם: "אין זה מן הנכון ומן הראוי, במיוחד מבחינת טובתו של הנאשם, לקבוע בשלב זה עמדה בעניין טיבה ומידת מהימנותה של ראיה זו או אחרת... בית המשפט - בשלב זה של דיון במעצר - אינו יכול לבדוק את מידת מהימנותם של העדים מוסרי ההודעות, שהרי החומר המובא לפניו הוא בכתב, ולמוסר ההודעה לא נערכה חקירה נגדית"(ב"ש 1110/83

סגל נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(1) 6, 10). במקרה שלפנינו ישנן ראיות הקושרות את העורר לכל אחד משלושת האירועים, והן מוצקות לכאורה יותר לגבי שני האירועים הראשונים. חלק מהעדויות מייחסות לעורר השתתפות פעילה בירי, חלקן מסבכות אותו בזימון המתלונן אל מקום המארב באירוע הראשון ובעצירת הרכב באירוע השלישי. ביחס לאירוע השני ישנה עדות ראיה לגבי דריכת האקדח וביצוע הירי. בנסיבות אלה של ראיות לכאורה מזה, מסוכנות לכאורית ברמה גבוהה, על פי עברו מזה, לא ראיתי מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא. לא אוכל להיעתר לערר. כמובן, שככל שיתקדם המשפט ותתברר סוגיית המהימנות יוכל העורר לפנות בבקשה לעיון מחדש, אם יסבור כי חל כרסום בראיות.

ו.כאמור, איני נעתר לערר.