בש"פ 92/12 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קאפח) מיום 25.12.11 במ"ת 24728-10-11 שבגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הפרשה עניינה אישום באונס ובאיומים.

רקע והליכים

ב.

העורר (יליד 1983) והמתלוננת (ילידת 1987) נשואים כעשר שנים ומתגוררים בתל אביב עם בתם המשותפת. הם עלו מאתיופיה כ-6 שנים קודם לאירועים שבכתב האישום. על פי כתב האישום, במוצאי יום כיפור (8.10.11) ביקש העורר מהמתלוננת לקיים עימו יחסי מין, ומשסירבה, הכניסה לחדרה של בתם המשותפת, פשט את בגדיה ובעל אותה חרף התנגדותה. למחרת הלך העורר לעבודה כהרגלו, חזר לביתו, ובין השניים פרץ ויכוח. בהמשך הערב, כאשר יצא העורר לקניות, הזעיקה המתלוננת את המשטרה ומסרה, כי העורר איים עליה שאם תספר על מקרה אמש, יהרוג אותה. עוד צוין בכתב האישום, כי בחודשים שקדמו לאירוע, נהג העורר לאיים על המתלוננת כי אם תתגרש ממנו, יהרוג אותה. העורר הואשם בעבירות אינוס ואיומים. יצוין, כי ברקע האישום עומדת עלייתה של מערכת היחסים בין בני הזוג על שרטון, נוכח חשדותיה של המתלוננת כי העורר אינו נאמן לה.

ג.

בית המשפט המחוזי (בהחלטה מיום 24.10.11) קבע, כי ישנן ראיות לכאורה, והורה כי יוגש תסקיר מעצר כדי לבחון את מסוכנותו של העורר ואת היכולת להפיגה באמצעות חלופה. מפגישתו עם העורר (מיום 31.10.11) התרשם שירות המבחן מביטחונו העצמי הנמוך על רקע השתלבותה הטובה יותר בישראל של המתלוננת, כמו גם מכעס ותסכול כלפיה נוכח התלונה שהגישה נגדו. שירות המבחן סבר, כי שחרור העורר עלול לסכנה, והמליץ שלא לשחררו בהיעדר חלופה ראויה.

ד.

במסגרת בחינת חלופות מעצר, ביום 17.11.11 נפגש שירות המבחן עם המתלוננת, וזו התנגדה לחלופה בבית אחיה המתגורר בסמוך אליה. ביום 8.12.11 נפגש שירות המבחן עם דודתו של העורר ועם בעלה, המתגוררים בקרית ביאליק (להלן החלופה בקרית ביאליק) , הורים לחמישה ילדים, אינם עובדים ואינם מדברים עברית. שירות המבחן התרשם, כי נוכח קשיי הקליטה של השניים אין ביכולתם לפקח על העורר. כן, נפגש שירות המבחן עם בת דודתו של העורר ועם בעלה המתגוררים בפתח תקוה (להלן החלופה בפתח תקוה ). שירות המבחן התרשם מרצינותם, מנכונותם לפקח על העורר ומהסכמתם להתקנת איזוק אלקטרוני, והמליץ על שחרורו למעצר בית מלא בביתם.

ה.

בהמשך, נפגש שירות המבחן שוב עם העורר. צוין, כי העורר מגלה הבנה ראשונית של מצבו ושל משמעות התנאים המגבילים. שירות המבחן התרשם כי המסוכנות הנשקפת ממנו פחתה. בהתאם נבחנה שוב החלופה בקרית ביאליק. בעקבות פגישה עם המפקחים המוצעים ונוכח רצינותם, וחרף הקשיים שצוינו בתסקיר הקודם, התרשם שירות המבחן כי החלופה בקרית ביאליק ראויה.

ו.

בדיון ביום 25.12.11 בחן בית המשפט את החלופות שהוצעו. ראשית, בחן את החלופה בקרית ביאליק. לאחר שהתרשם בעצמו מן המפקח המוצע שנכח בדיון (בעלה של דודת העורר), קבע, כי אינו מסוגל לפקח על העורר, הן בשל קשיי שפה והן משום ספקות שעלו באשר להבנתו לסיכונים הנשקפים מן העורר. אשר לחלופה בפתח תקוה קבע, כי אינה מרוחקת דיה מן המתלוננת, וכי אין בכוחו של איזוק אלקטרוני להועיל אם ירצה העורר לפגוע בה. הואיל וגם בתסקיר האחרון צוין כי דרושה חלופת מעצר ממשית נוכח הסיכון למתלוננת שעדיין נשקף מן העורר, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט התיר לבא כוח העורר להציע חלופות נוספות לעיון חוזר.

הערר

ז.

לטענת העורר, אין תשתית מספקת של ראיות לכאורה כדי לעצרו. אמנם המתלוננת מסרה עדותה במשטרה יום אחד בלבד לאחר האירוע, אך לשיטתו המניע לתלונתה מקורו בחשדותיה כי בגד בה. הוא תומך טענתו בדבריה שלפיהם היא אינה מוכנה להיות "בעדיפות שניה". העורר אינו מכחיש את קיום יחסי המין עמה ביום המקרה, אך טוען כי נעשו בהסכמה ובמסגרת ניסיונות פיוס ביניהם לאחר שעלו החשדות כאמור; לראיה, למתלוננת לא נגרמה כל פגיעה. כן נטען, כי בתם בת התשע לא נחקרה (נוכח בקשת שני ההורים), אולם בנסיבות יכלה עדותה לשפוך אור על האירוע; עוד נאמר, כי המשטרה חקרה עדים רבים שהכירו את השניים, ואלה העידו על קיומו של משבר ביחסים וסירבו לקבל את גרסת המתלוננת. עוד נטען, כי גרסת המתלוננת בהודעתה במשטרה אינה קוהרנטית. המתלוננת טענה כי לא פנתה למשטרה ביום האירוע כיון שחששה מן העורר, אולם בדבריה הודתה, כי סירבה לגשת יחד עם העורר לתחנת המשטרה על פי הצעתו (בעניין אחר). כן אין למתלוננת הסבר מדוע פנתה למשטרה רק בערב, אף שהעורר היה כל היום בעבודה.

ח.

את עיקר יהבו לעניין גרסת המתלוננת משליך העורר על השתלשלות מתן ההודעה. במקור הוגשה התלונה במשטרה בגין איומי העורר, ולא בגין אונס. רק בהמשך ולאחר שהשוטר תחקר את המתלוננת, סיפרה על מקרה האונס. בעוד בית המשפט המחוזי השתית על כך את תמונת הראיות לכאורה, משום שראה בהשתלשלות היגיון, סבור העורר כי יש בכך סתירה בין גרסאות, המחלישה את איכותן הלכאורית של הראיות.

ט.

לעניין חלופת המעצר, טוען העורר כי היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן באשר לאחת מתוך שתי החלופות שעליהן המליץ. בהקשר זה הובאה פסיקה שלפיה חלופה לעולם אינה הרמטית, ובנסיבות החלופות שהוצעו ראויות.

הדיון

י.

בדיון חזר עו"ד מסארווה על הטענה כי התלונה הוגשה רק בשל טרוניית המתלוננת על בגידת העורר ובשל אי רצונה כדבריה להיות "יד שניה" אצלו. כן נטען באשר למועד הגשת התלונה. לפנינו, כך נטען, סיפור לא שגרתי של "מלה נגד מלה"; והמתלוננת והעורר חיו יחדיו 10 שנים, ואין טענה שמדובר בטיפוס אלים. על כן החלופה שהוצעה מתאימה.

יא.

עו"ד פילובסקי טענה למדינה כי אילו היה מדובר בעלילה, היתה המתלוננת מכבירה בהכפשת העורר, אך היא לא ניפחה את הדברים, אלא התמקדה במקרה הקונקרטי; הויכוח בעניין הבגידה כביכול והמעשה הכוחני אירעו זה אחר זה, ולא מדובר במסע נקמה. אשר לחלופה, בית המשפט המחוזי נהג באורך רוח וניסה שוב ושוב לבחון חלופה אפשרית; יתכן שתהא כזאת, אך בשלב זה אין חלופה שתשיג את מטרת המעצר. אם תוצע חלופה רחוקה והדוקה, הדרך פתוחה לבקש עיון חוזר.

יב.

נציגת שירות המבחן ציינה, כי בתחילת הדרך היה העורר מרוכז בקשייו, אך במהלך החודשים התארגן באופן המאפשר לו להבין את הבעייתיות ולהיות קשוב לפיקוח.

הכרעה

י"ג.

עיינתי בראיות שבתיק, וסבורני, כי הרושם המצטבר מן המכלול הוא שישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים. כידוע, יש לבחון "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148-149, מפי הנשיא ברק), ועוד יש לבחון, "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי ייתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" (שם, עמ' 149). לדעתי אלה נתקיימו. המתלוננת דיוחה בהודעתה המפורטת ובתיאורים שאינם מופרזים על מעשה האונס במוצאי יום כיפור ועל האיומים (הודעות מיום 9.10.11 ומיום 13.10.11). המתלוננת עצמה סיפרה בכנות ראויה לציון, כי

הרקע לאירועים הוא ויכוחים עקב בגידת העורר בה. אחיה של המתלוננת סיפר בהודעתו מיום 12.10.11 כי סיפרה לו שנאמר לה כי "אם היא מעיפה את בעלה לא יהיה לה שלום הוא יהרוג אותה והוא יודע איפה היא עובדת" (הודעה מיום 12.10.11, עמ' 2 ש' 30-29). אמנם העורר הכחיש כי יחסי המין לא קוימו בהסכמה או כי איים על המתלוננת, אך בשלב זה ישנן ראיות לכאורה.

י"ד.

לפנינו מקרה מובהק של גרסה מול גרסה, וברמת ראיות לכאורה. אין פגם בעמדת בית המשפט קמא, כי השתלשלות האירועים, ובכללם תחילת הדברים בתלונה בגין איומים שהתפתחה לתלונה בגין מעשה האינוס - הגיונית. התמיהות שהעלה העורר, טענותיו כי המניע לתלונה הכוזבת היה חשד לבגידה, וטענתו באשר לסדר התלונות, אינן כאלה המאיינות את הראיות לכאורה, וכמובן ייחקרו עליהן הצדדים ככל שינוהל משפט הוכחות. אין זה המועד לבחינת מהימנות:

"הלכה היא כי בשלב המעצר אין בית המשפט קובע מסמרות בשאלות הנוגעות למשקלן של הראיות לכאורה או למהימנות העדים, וכל שעליו לבדוק בשלב זה הוא את הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה ואת סיכויי ההרשעה שהן מקימות" (בש"פ 3742/08 דיאב עובייד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת חיות); ראו גם בש"פ 8620/05 היזמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7547/06 ע' אבו ק' נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1131/06 אברהם חשימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

דומה איפוא כי לעת הזו די בתשתית הראייתית שהוצגה כדי לבסס עילת מעצר.

ט"ו.

אשר לחלופה: לא בלי היסוס, וכתום שלושה חודשים למעצר העורר לראשונה בחייו, שיש לקוות כי לימדוהו לקח מסוים, נראה לי, נוכח העבר הנקי והמלצת שירות המבחן, כי ניתן לאשר יציאה לחלופה. התלבטתי בין חלופת קרית ביאליק, שבית המשפט לא אישר את מפקחיה, לבין חלופת פתח תקוה שבית המשפט לא אישר בשל קרבה לתל אביב. החלטתי לבחור בבית בת דודתו של העורר ובעלה שבפתח תקוה; שירות המבחן ציין כי המדובר בהורים לילדים גדולים הדרים עם בנם בן ה-25, וכי הם פנויים ונכונים לפקח על העורר באופן מלא ותוך צמצום הסיכון הנשקף ממנו למתלוננת. שירות המבחן המליץ עליהם יחד עם בנם כמפקחים, וכן הומלץ על פיקוח מעצר. אכן בית המשפט קמא סבר כי המרחק מפתח תקוה לתל אביב אמנם עשוי, בגדרי איזוק אלקטרוני, ליצור הרתעה - אך אינו חוסם יציאה לפגוע חלילה. נוכח העבר הנקי וחד פעמיות טענת האונס - וכידוע אין חלופה היכולה לאיין סיכון הרמטית, להבדיל מהפחתתו - תאושר הצעה זו. את תנאיה יקבע בית המשפט המחוזי, והם יכללו הפקדה וערבויות גבוהות, איזוק אלקטרוני, פיקוח שני אנשים לאורך כל שעות היממה ללא כל יציאה למעט לשירות המבחן ולבית המשפט – זאת אך ורק בליווי המפקחים; פיקוח שניים מטרתו הפחתת הסיכון להפרה. כן יינתן צו פיקוח מעצרים בן שישה חודשים בשירות המבחן, ויוטלו איסור על יצירת כל קשר עם המתלוננת, עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון. בידי המשטרה יהא לבקר בכל עת במקום החלופה לצורך בדיקת קיומם של התנאים. בית המשפט יזהיר בטובו את העורר באשר לקיום התנאים ללא כל הפרה, שאחרת עלול הוא להיות מוחזר למעצר, ויעמיד את המפקחים על חובותיהם, אשר יוסברו להם היטב על-ידי בא כוח העורר.

ט"ז.

הערר מתקבל איפוא לפי האמור.