בש"פ 2089/09 מדינת ישראל נ. יהודה סבג

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא חשין) מיום 4.3.09 בתיק ב"ש 8166/08 (ת"פ 326/09), בה הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

ב.

כנגד המשיב הוגש ביום 3.2.09 כתב אישום לבית המשפט המחוזי, שעניינו עבירות חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, פציעה, איומים והפרת הוראה חוקית. על פי הנטען, היכה המשיב שלושה מבני משפחת ברוך: עידן, בנימין ואבישי (להלן המתלוננים ), עמה מצוי הוא בסכסוך ממושך. בתמצית נטען, כי המשיב הפר את תנאי מעצר הבית שהושת עליו בהליך אחר ביום 30.11.08, ובצהרי יום השבת 24.1.09 פגש בעידן ברוך, היכה בראשו ואיים עליו. לאחר מספר שעות התפתחה תגרה בין המתלוננים למשיב, שבמהלכה המשיב ואחר, קטין (להלן הקטין) , יידו אבנים לעברם של המתלוננים. שלושת המתלוננים נפצעו ונגרמו להם חבלות גופניות.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה ב קשה למעצר עד תום ההליכים. נטען, כי קיימות ראיות לכאורה, ביניהן עדויות המתלוננים; התעודות הרפואיות; עדותם של עוברת אורח ושל שכן שנקלע לאירוע; והעובדה שהמשיב שינה גרסאותיו פעם אחר פעם בחקירת המשטרה. נטען, כי נוכח העבירות המיוחסות למשיב, הפרת תנאי מעצר הבית, והרשעותיו הקודמות (הכוללות עבירות אלימות), מהוה המשיב סכנה לציבור. לבסוף נטען, כי קיים חשש ממשי לשיבוש החקירה. המשיב טען, כי בתגרה פעל מתוך הגנה עצמית, וכי הקטין שהיה עמו הוא שגרם לחבלות החמורות.

ד.

בית המשפט המחוזי קבע, לאחר מספר דיונים והזמנת תסקיר, כי ישנן ראיות לכאורה, אך ישנם גם קשיים, מאחר שהעדויות מעלות גרסאות סותרות בתיאור מהלך האירוע וזהות האשמים בתחילת התגרה. בסופו של יום החליט בית המשפט לשחרר את המשיב בתנאים הכוללים מעצר בית מוחלט באיזוק אלקטרוני בפיקוח חברתו והוריו; אי יצירת קשר עם עדי התביעה; והוצאת צו עיכוב יציאה; הפקדה במזומן של 15,000 ש"ח; ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 30,000 ₪.

ה.

בהודעת הערר נטען, כי העדויות השונות מצביעות על העובדה שהמשיב הוא זה שהתחיל בתגרה, ואילו גרסתו זו של המשיב היא כבושה וסתומה. כן נטען, כי נוכח העבירות החמורות המיוחסות למשיב, עברו הפלילי, והפרת תנאיו של

מעצר הבית אף שחרב מאסר על תנאי מרחפת מעליו, אין להפיג את מסוכנותו בחלופת מעצר. לבסוף קובלת המדינה על כך, שבית המשפט המחוזי לא התייחס באופן דקדקני לתסקיר המעצר המתייחס להתנהגות אלימה ועבריינית של המשיב.

דיון והכרעה

ו.

בדיון העלו באי כוח הצדדים טענות שונות בשאלה מי יזם את התגרה, אף כי לא נטען - ואיני סבור שיש מחלוקת – כי את האירוע במגרש הכדורגל יזם המשיב. עיינתי בחומר החקירה ואיני רואה מקום להתערב בממצאי בית המשפט קמא, לפיהן. מזה - ישנן ראיות לכאורה, ומזה – יש קשיים מסוימים בראיות. כפי שציין בית המשפט, בפנינו שתי גרסאות שונות בכל הנוגע לקיומה של עבירה. לשיטת המשיב הוא הותקף על ידי המתלוננים, ופעולותיו, שאינן מוכחשות, היו בגדר הגנה עצמית. עוד נטען, לשיטה זו, כי הקטין הוא שיידה את האבן שפגעה באבישי. מנגד, לשיטת העוררת , עומדת גרסת המתלוננים לפיה המשיב פתח בתגרה, והוא זה אשר גרם לשבר בלסתו של אבישי. עיון בחומר החקירה מעלה, כי שני העדים האובייקטיביים לא ראו את האירוע מתחילתו - קרי, מי יזם אותו; כן לא יכלו להעיד מי יידה את האבן וגרם לפציעתו של אבישי.

העד האחד

העיד (הודעה מיום 29.1.09), כי לא ראה בידו של אחד מהצדדים חפץ העשוי לקשרו לאירוע המדובר. העדה האחרת ראתה את המתרחש ממקום רחוק (תוך כדי נסיעה באוטובוס), והעידה בכלליות כי ראתה " לפחות ארבעה אנשים" מעורבים בקטטה (הודעה מיום 26.1.09). העדה לא הצביעה על תיאור מדויק באשר לאירוע. עדויות אלה אינן תורמות כשלעצמן לחיזוק גרסתו של מי מהצדדים, קיימים גם סימני שאלה בתוך הגרסאות הנוגדות עצמן: מדוע לא התלוננו המתלוננים במשטרה מזה, ומדוע לא העלה המשיב בחקירתו את מעורבותו של הקטין (לגביה קיימות גם סתירות פנימיות), מזה.

ז.

ברי, כאמור, שההכרעה בין הגרסאות מחייבת קביעת ממצאי מהימנות המסורים לערכאה הדיונית; ככלל, אין תפקידו של השופט היושב בשלב המעצר להכריע בין גרסאות נוגדות - ואין, בשלב לכאורי זה, בקיומה של גרסה נגדית כשהיא לעצמה כדי לשלול את גרסת המתלוננים:

"קיומה של אמרה המבססת את גרסת התביעה וקיומה של אמרה השוללת גרסה זו, אין בה כדי להביא מניה וביה למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה (ראה בש"פ 5248/95 סוסן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). נהפוך הוא: במצב דברים זה, ואם יינתן אמון לגרסת התביעה, ניתן יהא להרשיע את הנאשם. על כן, ניתן לקבוע כבר עתה, כי קיים חומר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 149).

דיון שכזה צריך להיעשות באופן אדוורסרי בערכאה הדנה בתיק לגופו. בשלב זה שומה עלינו לקבוע האם קיימות ראיות לכאורה המהוות עילת מעצר לנאשם:

"הלכה היא כי בשלב המעצר אין בית המשפט קובע מסמרות בשאלות הנוגעות למשקלן של הראיות לכאורה או למהימנות העדים, וכל שעליו לבדוק בשלב זה הוא את הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה ואת סיכויי ההרשעה שהן מקימות" (בש"פ 3742/08 דיאב עובייד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת חיות; ראו גם בש"פ 8620/05 היזמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7547/06 ע' אבו ק' נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1131/06 אברהם חשימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

מקובלת עלי לאחר העיון קביעתו של בית המשפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, חרף הקשיים הנובעים מהגרסאות השונות וטענת ההגנה העצמית שהועלתה על ידי המשיב; ועל כן קמה גם עילת מעצר, ומסוכנות גבוהה של המשיב המתעצמת נוכח עברו הפלילי. השאלה היא איפוא הניתן להפיג מסוכנות זו במידה מירבית.

ח.

באי כוח הצדדים העלו טענות שונות בנוגע לתסקיר שנערך בעניינו של המשיב. בא כוח המשיב טען, כי התסקיר אינו מייצג את מצבו הנוכחי של המשיב, ונדרש לעברו הפלילי בלבד - ולפיכך אינו יכול לשמש חוות דעת ממצה לעניין מעצרו. עוד טען, כי למשיב רקע של ילדות קשה, וגירסאותיו השונות נובעות מכך שאינו מדבר נגד אחרים במשטרה, ועל כן לא סיפר על הקטין ופעולתו. מנגד נדרשה באת כוח המדינה להעדר המלצה חיובית בתסקיר, ולתיאורם של קשיים בריסון עצמי. עיינתי בתסקיר. תואר בו עברו הפלילי של המשיב - אליו אדרש בהמשך – ודפוסי התנהגות עבריינית הנובעים בין היתר מקשיי השתלבות במסגרות חינוכיות שונות. עם זאת, כי המשיב מעוניין לשנות את אורח חייו, כי התקרב לדת ומתעתד למסד את קשריו עם בת זוגו-להם שני ילדים משותפים. ההתרשמות הכללית היתה מאדם בעל נטייה אימפולסיבית וקשיים לשלוט בהתנהגותו; אך ממחשבת שינוי, נוכח עיפות ממאסרים ואבהות לשני ילדים. שירות המבחן לא בא בהמלצה, נוכח מורכבות קשייו של המשיב, והפרת תנאי מעצר הבית שהושתו עליו בתיק קודם. התסקיר אינו חיובי, ואכן יש צורך בטעמים טובים כדי להלוך כנגד תסקיר שאין צו המלצה. ועם זאת, יש בתסקיר גם רכיבים של תחילת ניסיון לשינוי, וכאמור, ישנם קשיים בראיות בתיק שבית המשפט הביא בחשבון.

ט.

עברו הפלילי של המשיב אכן מכביד. הוא בן 27, וכבר הספיק לעמוד לא פחות מתריסר פעמים בפני בית משפט, החל מגיל 13 – בעבירות רכוש רבות, בריחה ממשמר חוקי, תקיפה במקרים שונים וריצה מספר מאסרים לא קצרים. ברי כי המדובר, כדברי שירות המבחן, במי שאינו שולט בעצמו כראוי, ובעל נטיות עברייניות; גם דו"ח על האיזוק האלקטרוני בעבר אינו מגלה כיבוד דקדקני שלו. מכאן ההתלבטות.

י.

בסופו של יום הורה בית המשפט קמא על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, תוך הגבלות שונות כפי שפורטו לעיל בפסקה ג. זאת בהתחשב בתשתית הראייתית, ובמכלול השיקולים. ככלל, מסקנתו הבסיסית של בית המשפט קמא, שיצאה מתחת ידו לאחר מספר דיונים, השלמות חקירה ועריכת תסקיר – נראית בעיני, בכל הכבוד. ברם, בהתחשב בעבר הפלילי, בהפרות, בממצאי התסקיר כפי שפורטו מעלה, ובעובדה שהאירוע האלים הראשון בו היכה המשיב את עידן ניזום על-ידי המשיב - סברתי כי יש להחמיר את תנאי השחרור באשר למקום המעצר ולפיקוח.

י"א.

ואכן, כל המרכיבים העומדים לחובת המשיב מצדיקים, כי לעת הזאת יימצא במקום מעצר בית שאינו ביתו, בפיקוח גורם היכול להציב לו מסגרת – שלא כובדה כראוי עד הנה, והעובדה היא, שהפיקוח בעבר לא צלח דיו. על כן יציע המשיב ללא דיחוי לשירות המבחן מקום מעצר בית שונה מדירתו, בפיקוח מי שאינם קרובי משפחה, ושמגוריהם אינם בסמיכות למתלוננים. שירות המבחן יחוה דעתו לבית המשפט בתוך עשרה ימים לאחר שיקבל את החומר, ובית המשפט קמא יחליט בהמשך באשר לכך. שאר התנאים שקבע בית המשפט קמא יעמדו בעינם. הערר מתקבל חלקית לפי האמור.