בש"פ 1280/98 מיכאל ויניצקי נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירת הריגה.

לפי המיוחס לעורר בכתב האישום, הסתכסך עם המנוח בשל מקום חניה, תקף אותו והפילו, וכתוצאה מהמכה בראשו נפטר המנוח לאחר למעלה משבועיים.

לאחר הגשת כתב האישום שוחרר העורר בערובה ובתנאים מגבילים, והוא נצטווה לשהות במעצר בית מלא בביתו על פי הכתובת שנמסרה על ידו.

לאחר זמן התברר כי העורר הפר את מעצר הבית והוא נראה ברחוב בסמוך לדוכן מפעל הפיס. עוד התברר, כי העורר העתיק את מקום מגוריו מבלי לדווח, ומסר לאחר מכן כתובת לא נכונה לגבי מקום שהייתו.

בנסיונות שנעשו לאתר את הערב שחתם ערבות עבורו, אף התברר כי לא נמסרה כתובת נכונה של הערב.

עקב הפרת התנאים נתבקש מעצרו עד לתום ההליכים, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה.

בדיון בפני ביקש בא כוחו של העורר ליתן לו הזדמנות נוספת, כאשר הוא מצביע על כך שהעורר לא התחמק מלהתייצב לדיונים, כי הוא נאלץ לפנות את דירתו השכורה ועבר להתגורר בבית הוריו, וכי רק בטעות מסר כתובת לא נכונה, אך מסר מספר טלפון נכון. עוד טען, כי משפטו של מרשו עלול להתמשך עקב הצורך בקיום דיון על פי חוות דעת רפואיות שטרם ניתנו לו בשאלת הקשר הסיבתי בין התקיפה למותו של המנוח.

בדרך כלל הפרת התנאים מצביעה על כך שאין החלופה יכולה להבטיח באופן רציני ואמין את מטרת המעצר, ולשמש לה תחליף. מטעם זה יש בהפרת תנאי השחרור כדי להוות עילה למעצר, ובדרך כלל יצווה בית המשפט על מעצר בעקבות הפרה כאמור.

עם זאת, "לא כל הפרה מחייבת אוטומטית ביטול השחרור בערובה, וההחלטה מסורה לשיקול דעת בית המשפט, אשר יבחן את נסיבות העבירה, נסיבותיו של העבריין וטיבה של ההפרה" (ראו בש"פ 2931/96 וסאם קאסם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

העורר הפר אמנם את תנאי המעצר, אולם בהתחשב במכלול הנסיבות האישיות של העורר, ניתן לאפשר לו הזדמנות נוספת, אלא שהפעם יהיה עליו להמציא בטוחות נוספות להבטחת התייצבותו במשפט ולהקפיד על תנאי השחרור שהושתו עליו.

כדי להעמיד במבחן נוסף ואחרון את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר, יש לבחון את רצינות החלופה המוצעת. לשם כך יחזור עניינו של העורר לבית המשפט המחוזי, יוגשו לבית המשפט תצהירים של הורי העורר, אשר לטענתו הוא מתגורר בביתם. ההורים אף יתייצבו בפני בית המשפט ותבדק רצינות האפשרות לפקח על קיום תנאי השחרור, תוך שהייה בביתם. כן ימציא העורר ערב שיתחייב בערבות צד ג' במקום הערב שלא אותר, וזאת לאחר שתנוח דעתו של בית המשפט המחוזי בדבר טיבה של הערבות.

כמו כן יחוייב העורר בהפקדת דרכונו הרוסי אם יש בידו כזה, בנוסף לדרכון הישראלי.

אם ימלא העורר אחר התנאים האמורים להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי, יוכל להשתחרר בערבות ובתנאים מגבילים כפי שיקבעו בבית המשפט.

הערר מתקבל איפוא בהתאם לתנאים שפורטו לעיל.