בש"פ 1397/09 מדינת ישראל נ. רפי אוחנה

ז והי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

כנגד המשיב ואחרים הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 23.6.2004 כתב אישום המייחס למשיב עבירות של רצח, הריגה, ניסיון לרצח, ניסיון לחבול בחומר נפיץ, פציעה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע (תפ"ח 1120/04). בכתב האישום מפורטים חמישה אישומים, ארבעה מהם מיוחסים למשיב, ובמרכזם קשר שקשרו המשיב ואחיו, משה אוחנה, עם אחרים לפגוע בכל מי שסברו שהיה קשור לרצח אחיהם, חנניה אוחנה ז"ל. באישום הראשון נטען כי חברו אל הקשר האמור מספר מעורבים נוספים וכי בפגישה שנקבעה עם שמעון זריהן נורו לעברו מספר יריות מאקדח שהחזיק אחד המעורבים האחרים, ירון סנקר (להלן: סנקר ), וזריהן נפצע; האישום השני עוסק בקשר לרצוח את שלום דומרני שעל פי הנטען הביע שביעות רצון מרציחתו של חנניה אוחנה; האישום השלישי עוסק בניסיון שנעשה, בין היתר, על פי הנחיתו של המשיב להטמין מטען ברכבו של יעקב אלפרון; האישום הרביעי אינו מיוחס למשיב והאישום החמישי עוסק ברצח כפול שביצע סנקר של אדם שנחשד כמי שסיפק מידע לרוצחיו של חנניה אוחנה ושל אדם הדומה לו, בין היתר, בהנחייתו של המשיב.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיב והאחרים עד תום ההליכים ובית המשפט נעתר לה. משפטו של המשיב לא הסתיים בתום תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום ובית משפט זה נעתר מפעם לפעם לבקשות שהגישה המדינה להארכת מעצרו. העיכוב בשמיעת משפטו של המשיב נבע בעיקרו מהתמשכות משפטו של עד התביעה המרכזי במשפט, סנקר, אשר הפליל את המשיב ואחרים בהודעות מפורטות שמסר במשטרה והועמד לדין בנפרד, שכן על פי ההלכה שנהגה אז ("הלכת קינזי"), לא ניתן היה להעיד את סנקר במשפטו של המשיב כל עוד לא הסתיים משפטו שלו. בחודש אוקטובר 2006 התקבלה עתירה להכריז על בטלותה של הלכת קינזי ובכך נסללה הדרך לקידום שמיעת משפטו של המשיב. עם זאת, בחודש ינואר 2007, במסגרת הבקשה העשירית להארכת מעצרו של המשיב, הורה כב' השופט א' א' לוי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ככל שתימצא חלופה הולמת על-ידי בית המשפט המחוזי. את החלטתו זו נימק כבוד השופט לוי בכך שנכון למועד החלטתו שהה המשיב למעלה משנתיים וחצי במעצר וכי השתכנע שמשפטו צפוי להימשך עוד פרק זמן של שנה לכל הפחות. לאחר שנבחנה חלופת מעצר על-ידי בית המשפט המחוזי, שוחרר המשיב בחודש נובמבר 2007 לחלופת מעצר, אך בחודש ספטמבר 2008 נעצר שוב בעילה של הפרת תנאי השחרור והוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בכפר סבא (להלן: כתב האישום בגין הפרת תנאי השחרור בערובה ). נוכח התפתחות זו, עתרה המבקשת לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ולמעצר מחדש מעבר לתשעה חודשים ולאחר עיון בחומר גלוי וחסוי שהוצג בפניו, נעתר כבוד השופט ס' ג'ובראן לבקשה בציינו כי עולה מן החומר שהוצג לו לגבי כתב האישום הנוגע להפרת תנאי השחרור בערובה, שהמשיב הפר פעמים מספר את תנאי שחרורו וכי יש בכך כדי "להטות את הכף ולקבוע כי לא ניתן לומר עוד כי גובר בעניינו של המשיב זה הרצון להגן על אינטרס החירות שלו על הפגיעה המשתקפת משחרורו לאינטרס הציבורי". משפטו של המשיב לא הסתיים והמדינה שבה ועתרה להארכת מעצרו של המשיב וביום 4.12.2008 נעתר כבוד השופט א' א' לוי לבקשתה בציינו בהחלטתו כי לאחר שעיין בתיק החקירה הנוגע לכתב האישום בגין הפרת תנאי השחרור בערובה מצא כי קיימות ראיות המצביעות לכאורה "על הפרת חוזרות של תנאי השחרור, אליהן נלווה חשד לביצוען של עבירות נוספות שאינן פשוטות כלל ועיקר". השופט לוי הוסיף וקבע כי "יש רגליים לסברה" שהמשיב מעל באמון שנתן בו בית המשפט ולפיכך הורה כאמור על הארכת המעצר.

3.

משלא נסתיים משפטו של המשיב גם בתקופת ההארכה הנוספת, הוגשה הבקשה שבפניי להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. מבקשה זו, הסוקרת את מהלך הדיונים הצפוי בתיק העיקרי, עולה כי שלב ההוכחות הסתיים, הוגשו סיכומים בכתב מטעם התביעה, וסיכומי ההגנה צפויים להיות מוגשים עד ליום 1.3.2009 (למשיב וליתר הנאשמים עומדת הזכות להגיש את תגובותיהם לסיכומים עד ליום 30.3.2009). לטענת המבקשת מצוי, אפוא, המשפט בשלביו הסופיים והיא עומדת בנימוקיה על הצורך לאפשר את סיום המשפט בעוד המשיב נתון במעצר, בשל מסוכנותו המופלגת הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו ובהם הזמנת מספר מעשי רצח לביצוע באמצעות אחרים, שאחת מהן אכן הסתיימה ברצח כפול, ושני מקרים נוספים שהסתיימו בפציעות קשות של המיועדים לחיסול. עוד טוענת המבקשת כי נוכח העונש החמור הצפוי למשיב אם יורשע, קיים חשש ממשי להימלטותו מפני אימת הדין והיא מוסיפה ומציינת כי עברו הפלילי של המשיב וכתב האישום בגין הפרת תנאי השחרור בערובה אשר הוגש נגדו, הכולל 14 אישומים שונים, כל אלה מלמדים שלא ניתן לבטוח בו ולשחררו לחלופת מעצר.

4.

המשיב מצידו מתנגד לבקשה להארכת המעצר וטוען כי הוא שוהה במעצר ארבע שנים תמימות בקירוב, וכי משפטו צפוי להימשך עוד זמן רב נוכח העובדה שמדובר בתיק עב כרס אשר בו עומדים לדין חמישה נאשמים. עוד מציין המשיב כי במסגרת כתב-האישום בגין הפרת תנאי השחרור בערובה, לא הוגשה נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים ומשכך אין לו דרך לטעון לעניין הכרסום בראיות בתיק זה שהחל להתנהל. בהקשר זה מוסיף המשיב ומציין כי הדיון באותו הליך נקבע לחודש אפריל 2009 משום שבית משפט קמא סבר שאין צורך בהחשתו ככל שהמשיב אינו עצור בגינו, ועוד הוא טוען שכתב האישום בגין הפרת תנאי השחרור בערובה מגלה קשיים רבים וחל בו כרסום משמעותי. כך למשל טוען המשיב כי המתלוננת אשר טענה כי איים עליה ובגינה מיוחסת לו עבירה של איומים בכתב האישום הנ"ל, היא מתלוננת סדרתית אשר טענה בפני המשטרה מאוחר יותר כי הגיע לביתה ואיים עליה בשנית אף שבאותו המועד היה עצור. עוד הוא טוען כי ביחס למרבית האישומים המייחסים לו הפרת תנאים כאמור ניתן לו אישור כדין לצאת את ביתו. המשיב מוסיף וטוען כי הוא נכון להציע הקשחה של התנאים המגבילים שהוטלו עליו וכן להגדיל את הערבויות שהפקיד ולחלופין להציע חלופות טובות יותר מאלה שהוצעו על-ידו עד כה וכי בנסיבות אלה יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מחמירים.

5.

דין הבקשה להתקבל. המשיב אכן מצוי במעצר תקופה ארוכה ביותר בשל התמשכות משפטו, אך כפי שכבר פסקנו לא אחת יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, תוך התייחסות למכלול השיקולים הצריכים לעניין וחלוף הזמן אינו השיקול הבלעדי שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשת הארכה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (ראו בש"פ 3262/07 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 5 (טרם פורסם, 25.4.2007)).

כפי שציין חברי השופט לוי בהחלטתו מיום 4.12.2008, יש לכאורה בסיס מוצק לטענת המבקשת כי המשיב מעל באמון שניתן בו בעבר עת שוחרר לחלופת מעצר ואף ביצע לכאורה תוך כדי כך עבירה של ניסיון לגביית חוב באיומים. בנסיבות אלה ובהתחשב במסוכנותו המופלגת של המשיב ובעיקר בהתחשב בכך שהמשפט בעניינו עומד בפני סיום, אני סבורה כי יש מקום להארכה המבוקשת. לא אכחד כי המקרה שבפנינו הוא מקרה חריג במיוחד מבחינת משך הזמן שבו מתנהלים ההליכים ועמד על כך בית משפט זה בהחלטות קודמות בעניינו של המשיב. על כן, מותר להניח כי לאחר שלב הסיכומים הצפוי להסתיים ב-30.3.2009, יעשה בית המשפט המחוזי כל מאמץ אפשרי כדי שהמשפט בהליך זה יבוא לסיומו, ככל הניתן, בתוך תקופת ההארכה הנוספת הניתנת בזאת.

אשר על כן, מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 6.3.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1120/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.