פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1664/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
מוחמד ניג'ם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.2.07 בב"ש 1126/08
שניתנה על-ידי כבוד השופטת ג' לוי
תאריך הישיבה:
ט' באדר התשס"ז (27.7.2007)
בשם העורר:
עו"ד פתחי פוקרא
בשם המשיבה:
עו"ד יורם הירשברג
החלטה
בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ג' לוי ), בתיק ב"ש 1126/07 מיום 13.2.07, לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
כנגד העורר הוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(1) ו- (2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 381(א)(1), 382(א) ו- 29 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, העורר ונאשם מספר 2 בתיק היו מסוכסכים עם המתלונן, שהינו הבעלים של מינימרקט בנצרת. הסכסוך נגע לניסיונותיו של נאשם 2 לקחת מוצרים מהמינימרקט ללא תשלום. ביום 29.12.06 הגיעו העורר ונאשם מספר 2 למינימרקט, בו נכחו באותה שעה שלושה אנשים. לאחר שהטיחו קללות לעבר הנוכחים, עזבו השניים את המקום וחזרו כעבור זמן קצר כאשר העורר החזיק בידו סכין. בשלב זה דקר העורר את אחד מהאנשים שנכחו בחנות וחתך את צווארו, תוך שהוא משסף את אחד הוורידים בגרונו. לאחר מכן, דקר העורר גם את המתלונן ואילו הנאשם 2 היכה באגרופים ובבעיטות את המתלונן בשכבו על הקרקע.
בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בנצרת, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
ביום 13.2.07 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ג' לוי) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בהחלטתו, ציין בית-המשפט כי לאור נסיבות ביצוע העבירה ואופייה האכזרי, הוא אינו מוצא מקום להורות על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר וכי אין חלופת מעצר אשר עשויה לאיין את מסוכנותו לציבור. עוד יש לציין, כי לגבי הנאשם השני בתיק, שהינו קטין, כן הוזמן תסקיר מטעם שירות המבחן על-מנת לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.
מכאן הערר שבפניי.
לטענת בא-כוח העורר, שגה בית-המשפט המחוזי משקבע, כי המעשים
שביצע העורר מחייבים את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ומשבחר שלא להורות על עריכת תסקיר מבחן בעניינו. לטענתו, לאור גילו הצעיר של העורר והעובדה שאין לו עבר פלילי, יש לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנתו, וזאת לפי המלצת שירות המבחן.
מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי העבירות המיוחסות לעורר מלמדות על מסוכנותו וזאת בייחוד לאור העובדה שביצע אותן כאשר מתנהל נגדו הליך משפטי בגין נשיאת סכין למטרה לא כשרה. בנסיבות אלו, טוען בא-כוח המשיבה, צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו כי אין אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.
אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים המיוחסים לעורר, הכוללים שימוש בסכין ודקירה של אדם חף מפשע. בית-משפט זה חזר לא פעם על חומרתן של עבירות מסוג זה ועל הצורך להלחם בתופעת הסכינאות בניסיון למגר את "תת-תרבות הסכין" (בש"פ 2453/05 מחמוד חטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם). היות וישנן ראיות לכאורה להוכחות העבירות המיוחסות לעורר, יש לשחררו לחלופת מעצר רק כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו למשל בש"פ 5379/06 הנוק מלסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
לא השתכנעתי, כי המקרה שבפניי הוא אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וזאת על אף גילו הצעיר ועברו הנקי. חוסר השליטה העצמית שהפגין העורר והאלימות שנקט בה, מעידים, ללא ספק, על מסוכנותו ולאור חומרת המעשים המיוחסים לו, נראה כי לא ניתן לאיין את מסוכנתו באמצעות חלופת מעצר (ראו בש"פ 4162/06 אלמו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן הערר נדחה.
ניתנה היום, י' באדר התשס"ז
(28.2.2007).
ש ו פ ט