בש"פ 2003/12 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה (שביעית במספר) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים החל מיום 22.3.2012, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 23751-02-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

1.

בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיוחסות למשיב עבירות רבות ובכללן החזקה בתנאי עבדות, אינוס בנסיבות מחמירות, עבירות מין במשפחה, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, מעשי סדום, בעילה אסורה בהסכמה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. מסכת המעשים המיוחסת למשיב, פורטה בהרחבה בהחלטות קודמות של בית משפט זה, ולמותר הוא לשוב ולחזור על הדברים (ראו, בין היתר: החלטות השופטת מ' נאור בבש"פ 3749/10 (מיום 20.5.2010) ובבש"פ 8025/10 (מיום 4.11.2010); החלטת השופט א' רובינשטיין בבש"פ 891/11 (מיום 9.2.2011)).

2.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. עררו על החלטה זו נדחה (בש"פ 3749/10 לעיל). משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר, ביקשה המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ושבה ועשתה כן מעת לעת. הבקשה שלפניי היא השביעית במספר. המדינה טוענת כי אין מנוס אלא להאריך את מעצרו של המשיב. לדבריה, על רקע העבירות החמורות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען, נשקפת מהמשיב מסוכנות גבוהה ביותר לשלום הציבור ולשלום המתלוננות בתיק בפרט. המדינה טוענת כי שחרור המשיב עלול להביא לערעור בריאותן הנפשית של המתלוננות, נוכח ההשפעה הרבה שהייתה לו עליהן לאורך השנים. בצד האמור, מוסיפה המדינה כי המשיב עלול להימלט מפני אימת הדין, נוכח העונש הכבד הצפוי לו אם יורשע בעבירות המיוחסות לו. המדינה מציינת כי בהליך העיקרי התקיימו עד עתה 39 דיוני הוכחות, ומעריכה כי במועד הקרוב שנקבע להוכחות (1.4.2012), תסיים את הבאת עדיה, לאחר שהושלמה שמיעת עדויות המתלוננות בתיק.

3.

בדיון שהתקיים לפניי טענה באת כוח המשיב כי פרשת התביעה אמנם עומדת להסתיים, אך ההליך העיקרי רחוק מכדי סיום. לדבריה, ישנם בתיק עדי הגנה רבים, ולהערכתה לא יישמעו סיכומי הצדדים לפני הקיץ. באת כוח המשיב הוסיפה כי המתלוננות בתיק כבר העידו, ולכן פוחת החשש לשיבוש הליכים. המשיב מבקש כי נורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו, לשם בחינת שחרורו לחלופת מעצר מתאימה.

4.

דין הבקשה להתקבל. כפי שצוין בהחלטות קודמות בעניינו של המשיב, כתב האישום, שקיימות ראיות לכאורה לביסוסו, הוא חריג ויוצא דופן בחומרתו. כנגזרת מכך, המסוכנות הנשקפת מהמשיב לשלום הציבור ולשלום המתלוננות בתיק בפרט – היא ברורה וזועקת. אמנם, המשפט לא עתיד להסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת, אך כן עתידה להסתיים פרשת התביעה, והנחתי היא כי תחול התקדמות משמעותית גם בשמיעת פרשת הגנה במועדים הנוספים שבהם יימשך הדיון בחודשים אפריל ומאי, וככל שיידרש, גם במועדים נוספים שייקבעו. הגם שלאחר סיום שמיעת עדויות המתלוננות פוחתת לכאורה הסכנה לשיבוש מהלכי משפט מצידו של המשיב, אין בכך כדי להפחית את המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, שבית משפט זה עמד עליה בהחלטות קודמות, ובלשונה של חברתי השופטת מ' נאור "המסוכנות מדברת בעד עצמה, ולא ניתן להסירה על ידי שום חלופה" (בש"פ 3749/10 לעיל, פסקה 13). בנסיבות אלה, אין מנוס אלא מהארכת מעצרו של המשיב כמפורט ברישה, וכך אני מורה.