בש"פ 891/11 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

ב קשה שניה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 12.2.11 או עד מתן פסק הדין בתיק פ"ח 23751-02-10, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

רקע והליכים

ב.

עיקרי הדברים מפורטים בהחלטות השופטת נאור מיום 20.5.10 (בש"פ 3749/10) ומיום 4.11.10 (בש"פ 8025/10), ולהלן יוצגו העובדות אך בקיצור. נגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו 18 עבירות של החזקה בתנאי עבדות, לפי סעיף 375א(א) ו-(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; 3 עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (כנוסחו בשנת 1999 עד ליום 12.6.2001); ריבוי מקרים של עבירת מין במשפחה לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין (כנוסחו בשנת 1999 עד ליום 12.6.2001 וכנוסחו הנוכחי מיום 12.6.2001); ריבוי מקרים של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות לפי סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1), בנסיבות 345(א)(1) לחוק העונשין (כנוסחו בשנת 1999 עד ליום 12.6.2001); ריבוי מקרים של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 351(א) לחוק העונשין; ריבוי מקרים של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 351(א) לחוק העונשין; ריבוי מקרים עד גיל 16 של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין; ריבוי מקרים של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג1) בצירוף סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין; 3 עבירות של מעשים מגונים בבת משפחה לפי סעיף 351(ג)(3) בנסיבות סעיף 348(ג) לחוק העונשין; ריבוי מקרים של בעילה אסורה בהסכמה לפי סעיף 346(א) סיפא לחוק העונשין (כנוסחו בשנת 1999 ועד ליום 12.6.2001); ריבוי מקרים של מעשה סדום לפי סעיף 347(א) לחוק העונשין (כנוסחו בשנת 1999 ועד ליום 12.6.2001); ריבוי מקרים של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ד) לחוק העונשין (כנוסחו בשנת 1999 ועד ליום 12.6.2001); עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

ג.

כתב האישום מגולל מסכת קשה עד מאוד של מעשים שביצע, כנטען, המשיב בנשיו וילדותיו, אותן שיעבד, לפי הטענה, לצרכיו הגשמיים והמיניים ונהג בהן מנהג בעלים משל היו אך כלי לסיפוק צרכיו. על פי הנטען, בשנת 1972 נשא המשיב לאשה את א', ובמשך השנים שלאחר מכן קשר לחייו נשים רבות נוספות. כנטען, רכש המשיב לעצמו מעמד של "כל-יכול" כלפי נשותיו ושיעבדן, כאמור, על מנת שתספקנה את צרכיו החומריים והמיניים; בביתו הנהיג המשיב שלטון רודני כלפי נשיו וילדיו (49 במספר), תוך שבודדן מקשר עם העולם החיצון והנהיג מערכת ציות מוחלטת ומלאה שבה הוטלו סנקציות קשות על הממרים את פיו. ועוד נטען, כי במקרים שונים נהג המשיב לבעול את נשותיו או את ילדותיהן ולבצע בהן מעשים מגונים ומעשי סדום - בניגוד לרצונן.

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, וזו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי (החלטה מיום 27.4.10). נקבע, כי נגד המשיב ישנן די ראיות לכאורה לפיהן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. צוין, כי המשיב עצמו אינו מכחיש את מרבית האישומים, אך טוען כי כל המעשים נעשו בהסכמה ומרצונן החופשי של המתלוננות. נקבע, כי מסוכנותו של המשיב מצויה ברמה גבוהה במיוחד, "עולה מכל היבט אפשרי", ואין לאיינה על ידי חלופת מעצר. המשיב ערר על ההחלטה לבית משפט זה.

ה.

בהחלטתו מיום 20.5.10 דחה בית משפט זה את הערר (בש"פ 3749/10, השופטת נאור). נקבע, בין השאר, כי די בעבירות המין המיוחסות למשיב כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים, וכי מסוכנותו של המשיב "מדברת בעד עצמה" ואינה ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר. כן נאמר, כי קיים חשש ממשי שאם ישוחרר המשיב למעצר בית בביתו תוחזר לידיו השליטה בעדים, דבר העשוי להביא לשיבוש הליכי משפט. משלא נסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשי מעצרו הראשונים, נעתר בית משפט זה לבקשת המדינה להארכת מעצרו בפעם הראשונה (בש"פ 8025/10, השופטת נאור).

ו.

משלא נסתיים המשפט עד כה, הוגשה בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב. נאמר, כי עד כה מתנהל המשפט כסדרו ובקצב משביע רצון. שמיעת ההוכחות החלה במהלך חודש ספטמבר 2010, ועד כה נתקיימו שנים-עשר דיוני הוכחות, ושבעה מועדים נוספים קבועים לחודש זה (אחד) ולחודש מאי השתא. נטען, כי העבירות הקשות המיוחסות למשיב מלמדות על מסוכנות גבוהה ומקימות עילה להארכת מעצרו; כי קיים חשש ממשי לפיו שחרור המשיב לחלופת מעצר יביא לערעור מצבן הרגשי השברירי בלאו הכי של המתלוננות, לפגיעה בעדותן ולשיבוש מהלכי משפט; וכי נוכח חומרת המעשים המיוחסים לו והעונשים הצפויים אם יורשע, קיים חשש להימלטות המשיב מאימת הדין.

דיון

ז.

בראשית הדיון עידכנה עו"ד אברמוף בשם המדינה, כי נקבע מועד דיון נוסף, ב-1.3.11, וכן טענה כי למעשה בפועל הודה המשיב בעובדות האישום השלישי לכתב האישום במובן של קיום יחסים עם בתו הביולוגית, אך טען כי הדבר היה בהסכמתה. על כן, במובן המהותי אין לראותו לעניין זה כזכאי, והוא צפוי לעונש חמור. ועוד, בית המשפט המחוזי ער לגודל התיק ומציע תאריכים עם התפנותם ביומנו, ובדעת התביעה גם לוותר על חלק ניכר מעדי התביעה (בנוסף לאותם שכבר ירדו). אכן, מספר העדות שהעידו עד הנה אינו גדול מספרית, כך נאמר, אך הן מאותן שחיו במסגרת בה מואשם המשיב, לרבות שלוש שהעידו על אינוס, שתיים מהן קטינות.

ח.

מנגד טענה עו"ד מנדלמן למשיב, כי לשיטתה אין לומר כלל שהצפי להתקדמות משביע רצון; היו עד כה שנים-עשר מועדים ונשמעו 8 מ-168 עדים, ונראה כי המשפט לא יסתיים למצער בשנה הקרובה. המועדים הבאים רובם קבועים להארכה נוספת; וגם מן העדויות עולה – כך נאמר – תמונה שונה ממה שמבקשת התביעה לומר, אף כי נושא זה עניינו עיון חוזר. עוד נטען, כי לא הוזמן בתיק זה תסקיר מעצר, וכי יש מקום להורות עליו עם השתנות נקודת האיזון.

הכרעה

ט.

נאמר פעמים רבות, כי עיקר תפקידו של בית משפט זה לפי סעיף 62 הוא בקרת ההליך. הקושי שראיתי בעיון בתיק זה הוא העובדה שבהארכה המבוקשת יהיו מעט ישיבות במשפט העיקרי, רובן בסופה, וחלק ניכר מן הישיבות קבוע להארכה הבאה. בתיק מעין זה, נוכח ריבוי העדים (גם אם, כפי שציינה עו"ד אברמוף, תהיה הסכמה לצמצום מספרם), אין מנוס מקביעת תאריכים נוספים מוקדמים. קשה להלום, גם בהבנת העומס המוטל על בית המשפט, והגם שבוטלו ישיבות בשל שביתת הפרקליטות, כי ההארכה הקרובה תנוצל באופן מועט וחלקי ולמעלה מחודשיים לא יהיו ישיבות. איני רואה מקום לעת הזאת לתסקיר מעצר, ודבר זה נתון בשלב הנוכחי לשיקול דעת בבקשה לעיון חוזר, אם יוגש.

י.

ההארכה ניתנת אפוא ל-45 ימים, מיום 12.2.2011, כדי לאפשר לצדדים לפנות לתוספת מועדים. הבקשה מתקבלת חלקית, לפי האמור.