בש"פ 6473/12 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה תשיעית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

ביום 14.2.2010 הוגש נגד המשיב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום המחזיק תשעה אישומים והמייחס לו עבירות של החזקה בתנאי עבדות, אינוס בנסיבות מחמירות, עבירות מין במשפחה, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, אינוס, מעשה סדום, מעשים מגונים, מעשים מגונים בבת משפחה, בעילה אסורה בהסכמה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום פורטו בהחלטות קודמות שניתנו בעניינו בבית משפט זה, ואין מקום לשוב לפרטם באריכות. בקצירת האומר יצויין כי מדובר במסכת קשה של אירועים הנוגעים למערכות יחסים ולקשרים בין המשיב לעשרים ואחת נשים במהלכם הביא אותן המשיב לכדי תלות מוחלטת בו, דרש מהן לציית לכל הוראותיו והנחיותיו, התעמר בהן על דרך ביזויין ושיעבד אותן לצרכיו החומריים והמיניים. עוד מתואר בכתב האישום כי המשיב דרש מאותן נשים לקיים עימו יחסי מין לפי דרישתו, ואף בעל וביצע מעשים מגונים ומעשי סדום בבנותיהם המשותפות ובקטינות נוספות.

2.

בית המשפט המחוזי נעתר ביום 27.4.2010 לבקשת המבקשת והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחה (בש"פ 3749/10, השופטת מ' נאור), ומשחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו ומשפטו טרם הסתיים הורה בית משפט זה על הארכת מעצרו בתשעים ימים (בש"פ 8025/10). מאז הוארך מעצרו של המשיב שבע פעמים נוספות (בש"פ 891/11; בש"פ 2101/11; בש"פ 4445/11; בש"פ 6528/11; בש"פ 9187/11; בש"פ 2003/12; בש"פ 4557/12), אך גם לאחר הארכת המעצר השמינית טרם נסתיים משפטו של המשיב ומכאן בקשת ההארכה התשיעית שבפניי.

3.

המבקשת טוענת כי למשיב מיוחסת מסכת קיצונית וחריגה של התעללות מינית, נפשית וכלכלית, וכי המעשים המיוחסים לו

- אשר בוצעו לאורך זמן, בשיטתיות, במספר רב של קורבנות, חלקן בנותיו הקטינות - מלמדים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו לנשותיו, לציבור הנשים ולחברה בכלל. המבקשת מוסיפה ומדגישה כי המשיב הודה בחלק מן העובדות שפורטו באישום השלישי - בו יוחסה לו בעילה של אחת מבנותיו, והיא מוסיפה וטוענת כי האימה שהטיל המשיב על נשותיו וילדיו נותנת את אותותיה גם כיום, וכי במצב השברירי בו הם נתונים קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יביא לערעור מצבם הנפשי. עוד טוענת המבקשת כי נוכח העונש החמור אשר צפוי למשיב אם יורשע בדין אף קיים חשש מובנה להימלטותו במידה וישוחרר.

אשר להתנהלות ההליך העיקרי בפני בית משפט קמא מציינת המבקשת כי עד עתה התקיימו ארבעים ושבעה דיוני הוכחות, וכי בשתי הישיבות הנוספות הקבועות למועדים 20.9.2012 ו-9.10.2012 צפויה להסתיים פרשת ההגנה. לטענתה המשפט מתנהל בקצב ראוי והיא מוסיפה וטוענת כי מדובר בפרשה חריגה מבחינת מורכבותה, מספר העדים והיקף חומר הראיות, ובנסיבות חריגות אלו היא סבורה כי יש להורות על הארכה נוספת של מעצרו של המשיב.

4.

המשיב מצידו מדגיש את התקופה הממושכת אשר בה הוא נתון במעצר (כשנתיים וחצי) ומציין כי שלב הסיכומים אינו צפוי להסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת. עוד טוען המשיב כי עדות נשותיו כבר נשמעה וכי החשש מפני מסוכנותו, עליו שבה ומצביעה המבקשת, אינו נתמך בראיות ומכל מקום מובן כי משקלו של חשש זה קטן נוכח התקופה הארוכה בה הוא נתון במעצר ונוכח העובדה שאין לו כיום מגע עם אותן נשים. המשיב מוסיף ומדגיש כי הוא אכן הודה בחלק מהעובדות שפורטו באישום השלישי, המבססות בעילה בהסכמה של בתו אך זאת בעת שהייתה בגירה ומבלי שננקטה כל אלימות מצידו. המשיב מוסיף כי מצבו הרפואי אינו תקין וכי בנסיבות העניין יש להורות על הכנת תסקיר בעניינו אשר יבחן את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

5.

משפטו של המשיב נמשך זמן רב בעודו נתון במעצר. עם זאת, מדובר בפרשה מורכבת וסבוכה המצריכה שמיעת מאות עדים, ולגבי הליכים פליליים בהיקף כזה כבר נפסק בעבר כי אף שחוק המעצרים ביקש להגביל את תקופת מעצרו של נאשם לתשעה חודשים מתוך הנחה כי בתוך פרק זמן זה ניתן וראוי לסיים את שמיעת המשפט, ישנם מקרים אשר בהם מורכבות העניין והיקפו אינם מאפשרים זאת גם אם המשפט מתנהל במהירות וביעילות. מכאן הסמכות שהוקנתה לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק המעצרים להאריך מעת לעת את תקופת מעצרו של נאשם לתקופה העולה על תשעה חודשים, אם שוכנע כי שיקולים הנוגעים לאינטרס הציבור גוברים על אינטרס הפרט ועל זכותו הבסיסית לחירות כמי שחזקת החפות עומדת לו (ראו למשל בש"פ 8793/04 מדינת ישראל נ' קקון , פסקאות 6-7 (20.10.2004). כן ראו והשוו: תיקון מספר 8 לחוק המעצרים, ס"ח 2284, 654 (27.3.2011); דברי ההסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), תש"ע-2010,

ה"ח 533, 1329-1330 (13.7.2010)). נקודת האיזון בין השיקולים השונים עשויה להשתנות ככל שחולף הזמן והמשפט טרם הסתיים, אך בכל נקודת זמן אשר בה נבחנת שאלת המשך המעצר יש לשוב ולבחון את מכלול השיקולים תוך עריכת איזון ראוי ביניהם.

6.

במקרה שלפנינו בחינת השיקולים כולם מחייבת את המשך מעצרו של המשיב. זאת נוכח מסוכנותו המופלגת הנלמדת מן המעשים הקשים ומעוררי הפלצות המיוחסים לו בכתב האישום, ובהינתן תפיסת העולם המעוותת והשיטתית אשר בה ניהל לכאורה את חייו כמתואר בכתב-האישום. העובדה כי הנשים שנפגעו עד כה ממעשיו כבר העידו אין בה בעיניי כדי להקהות את מסוכנתו כלפי ציבור הנשים בכללותו והיא אינה מאיינת את החשש כי הוא עלול להשפיע על אלה שכבר העידו ולפגוע בהן. זאת ועוד, בהתחשב במורכבות הפרשה ובחריגותה, הן מבחינת ריבוי המעשים המיוחסים למשיב הן מבחינת היקף הראיות המוצגות בפני בית משפט קמא, מקובלת עלי עמדת המבקשת כי שמיעת המשפט מתנהלת בקצב סביר ועמד על כך בית משפט זה בהחלטה הנוגעת להארכה הקודמת של מעצר המשיב (בש"פ 4557/12, השופט צ' זילברטל). מאז התקדם המשפט ופרשת ההגנה צפויה להסתיים בקרוב מאוד. בהגינותה אישרה אמנם המבקשת כי שלב סיכומי הצדדים לא יסתיים ככל הנראה בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, וכי תידרש הארכה נוספת של המעצר. יש לקוות כי ייעשה מאמץ מיוחד לסיים את שלב הסיכומים וליתן הכרעת-דין בהקדם, אך בנסיבות החריגות של הפרשה דנן נראה לי כי גם אם המשפט לא יסתיים במהלך הארכה המבוקשת עתה, אין בכך כדי להצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

7.

אשר על כן דין הבקשה להתקבל, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 18.9.2012 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 23751-02-10 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.