פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1437/13
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –
מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
י"ז באדר התשע"ג
(27.2.2013)
בשם המבקשת:
עו"ד דליה אברמוף
בשם המשיב:
עו"ד שלומציון גבאי
מנדלמן
החלטה
1.
מונחת בפני בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) או עד למתן פסק דין בתפ"ח 23751-02-10 (בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו), לפי המוקדם.
2.
הבקשה שבפני אינה בקשה רגילה. זוהי בקשה להארכת מעצר כאמור המוגשת זו הפעם ה-11 בעניינו של המשיב, ומכוונת – שלא כמקובל – להארכת המעצר ב-150 יום.
3.
הרקע לבקשה הוא משפט ארוך ומורכב המתנהל כנגד המשיב על-פי כתב אישום שהוגש נגדו עוד ביום 14.02.2010 (ותוקן ביום 24.8.2010). כתב האישום מייחס למשיב סדרה ארוכה של עבירות חמורות שבוצעו לאורך שנים בנשים שחיו עמו ובחלק מבנותיו הביולוגיות – עבירות מין חמורות, ובכללן מקרים של אינוס ומעשי סדום, עבירות מין אחרות במשפחה וכן עבירות של החזקה בתנאי עבדות. פרטיו של כתב האישום והעבירות שביצע לכאורה נדונו בעבר בבית משפט זה במסגרת החלטות קודמות – החלטה שדחתה את הערר שהגיש נגד מעצרו עד תום ההליכים (בש"פ 3749/10) והחלטות שאישרו את הארכת מעצרו ב-90 יום, כפי שחייבה התמשכות המשפט (בש"פ 8025/10, בש"פ 891/11, בש"פ 2101/11, בש"פ 4445/11, בש"פ 6528/11, בש"פ 9178/11, בש"פ 2003/12, בש"פ 4557/12, בש"פ 6473/12, בש"פ 8839/12).
4.
בשלב זה, שמיעת ההוכחות במשפט הסתיימה, ועל הצדדים להשלים את הגשת סיכומיהם. לכך נקצבו מועדים המשקפים את מורכבותו של המשפט – על התביעה להגיש את סיכומיה עד ליום 30.5.2013, ואילו ההגנה התבקשה להגיש את סיכומיה עד ליום 30.8.2013.
5.
המבקשת הצביעה על כך שהארכת מעצרו של המשיב היא מתחייבת בשל המסוכנות האינהרנטית הכרוכה בשחרורו מהיבט השלכותיה על קורבנותיו, ובמיוחד בשים לב לשליטתו הנמשכת בחייהן לאורך שנים. המבקשת הצביעה גם על כך שהמשיב הודה, כבר בתשובתו לכתב האישום בקיום יחסי מין בהסכמה עם אחת מן המתלוננות, שהיא בתו הביולוגית (אם כי כפר בכך שכפה זאת עליה, כפי שנטען באישום השלישי). לטענת המדינה, גם המעשים שבהם הודה המשיב מהווים עבירה חמורה לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בהתחשב בכך שקורבנו הייתה בתו ובזמן ביצוע העבירות טרם מלאו לה 21, ועל כן לא עומדת לו עוד חזקת החפות. את הבקשה המיוחדת להארכת המעצר ב-150 יום הסבירה המדינה בכך שהצפי לגבי השלמת ההליכים הוא ברור – בהתחשב במועדים שכבר נקבעו להגשת הסיכומים על-ידי הצדדים.
6.
באת-כוחו של המשיב התנגדה לבקשה. היא חזרה והצביעה על התמשכות ההליכים וטענה, כי מכל מקום, המתלוננות נגד המשיב, שכולן נשים בגירות בעת הזו, אינן נמצאות בסביבתו הקרובה.
7.
לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שיש מקום לקבל את בקשת המדינה, אך לא להיענות לבקשה להארכת מעצר מיוחדת המשתרעת על פני 150 יום. ההצדקה להארכת המעצר נובעת, מניה וביה, מן המסוכנות הנשקפת מן המשיב וההשלכות שעלולות להיות לשחרורו על קורבנותיו, כפי שכבר פורט והוסבר בהחלטותיו הקודמות של בית משפט זה בעניינו. עם זאת, אינני סבורה שראוי להיענות לבקשה המיוחדת להארכת המעצר ב-150 יום. התמשכותו של המשפט – גם אם מטעמים מוצדקים – מחייבת את המשך פיקוחו של בית המשפט אחר התקדמותם של ההליכים אל קו הגמר. הארכת המעצר ב-90 יום בלבד תאפשר לוודא שבקשה נוספת שתוגש בעניין, כפי שניתן להעריך, תיעשה לאחר שיוגשו סיכומי התביעה. זאת ועוד, גם אם הייתי נענית לבקשתה התביעה במלואה, גם אז היה נדרש דיון בבקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב.
8.
אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום או עד למתן פסק דין בתפ"ח 23751-02-10, לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ז באדר התשע"ג (27.2.2013).
ש ו פ ט ת