בש"פ 2627/99 מדינת ישראל נ. חיים ברל

המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של עשיית עסקות אסורות בסם מסוכן, בייבוא ובייצוא סמים. המדובר הוא בעסקות הכורכות עשרות קילוגרמים של קוקאין - שמא נאמר: מאות קילוגרמים - והמתפרסות על-פני הגלובוס. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ולעת הזו תלוי הדיון ועומד וטרם הוחלט בו. בית-המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד החלטה אחרת.

עוד ההליכים תלויים ועומדים, ואל משפחתו של המשיב באה שמחה עם הולדת נכדו, בן-בנו. טקס ברית המילה של הנכד אמור להיערך מחר, יום שישי, בשעה 16:00, בבית בנו של המשיב - אבי הנכד - בהוד השרון, והמשיב הגיש בקשה לבית-המשפט כי יותַר לו להיות נוכח בשמחת טקס ברית המילה. בקשת המשיב באה לפני בית-משפט קמא, ובית-המשפט החליט להיעתר לה.

בלא שנתן כל נימוק שהוא להחלטתו, הורה בית-משפט קמא את המשטרה כי תדאג לליווי המשיב לטקס ברית המילה; כי הליווי יעשה בידי ימ"ר תל-אביב; כי הליווי יהיה לפרק זמן של שעה לערך; וכי המלווה או המלווים יבואו בלבוש אזרחי. בית-המשפט הוסיף והורה על ביצוע הליווי בשעות כפי שקבע, שמא יאחר המשיב לשמחת הבן והנכד.

המדינה עוררת על החלטה זו, ולדעתי צודקת היא בעררה. שירות בתי-הסוהר פועל על-פי הנחיות שנקבעו מראש לעניין יציאתם של אסירים לשמחות משפחתיות, ואותן הנחיות מדברות על אסירים שהם קרובי משפחה מדרגה ראשונה: אב, אם, בן, בת, בן-זוג, אח, אחות. לא סב ולא סבתא, לא זה ולא זו, לא מצאנו אותם בין קרובי המשפחה בדרגה ראשונה. פשוט הוא, איפוא, שהמשיב אינו בא בגידרי ההנחיות ליציאה מבית האסורים.

טוען בא-כוחו המלומד של המשיב, כי אותן הנחיות אינן חלות אלא על אסירים, ואילו המשיב אינו אלא עציר, ולא הרי אחרון כהרי ראשון. אני דוחה טענה זו. בית-משפט זה פסק וחזר ופסק כי הנחיות שירות בתי-הסוהר ראוי להן כי תחולנה על עצירים אף-הם, והרי השווה בין אסורים לבין עצירים - לענייננו שלנו - רב על השונה. ראו, למשל: בש"פ 3599/98 - פקוביץ'; בש"פ 6671/98 - מלכה; בש"פ 5842/98 - זהבי; בש"פ 1634/99 - בן יעיש. ככל שההנחיות הפנימיות קובעות, איפוא, אין המשיב זכאי כי יותן לו לצאת מבית המעצר, כבקשתו.

מוסיף וטוען עורך-דין זילברשטיין כי אין הוא מבקש, לאמיתם של דברים, על זכויות אלא על עשייה לפנים משורת הדין. היענות לבקשת המשיב אינה אלא מעשה הומאני - לפנים משורת הדין - ועל כן ראוי הוא המשיב כי יותר לו להשתתף בשמחת משפחתו. גם טענה זו אתקשה לקבל. השיקול ההומאני בא לידי ביטוי בהנחיות הפנימיות, וכפי שראינו, אין אותן הנחיות מזכות את המשיב בדבר. אכן, ההנחיות הפנימיות על-פי עצם טיבן, ניתן לסטות מהן ולרבות עליהן, ואולם לא שמעתי מפי עו"ד זילברשטיין טעם מיוחד שיזכה את המשיב באשר אחרים אינם זכאים לו. בהקשר זה אוסיף ואזכיר כי בית-משפט קמא, לא שמענו מפיו כל טעם ראוי שיזכה את המשיב באשר אחרים אינם זכאים לו. יסוד השוויון הוא מוסד מוּסד בעשייתה של רשות השלטון, ולא נמצא לי מה טעם יזכה המשיב בזכות שאחרים אינם זוכים לה.

אני מחליט לקבל את הערר ואני מבטל את החלטתו של בית-משפט קמא לאשר למשיב להשתתף בטקס ברית המילה של נכדו.

היום, ו' אייר תשנ"ט (22.4.99).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99026270. G01