בש"פ 2961/09 מדינת ישראל נ. איוב אבו סיאם

לפני בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996, בשישים ימים החל מיום 13.4.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 8299/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם ביניהם.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; עבירה של נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); ועבירה של קבלת רשיון בהעלמת פסילה, לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה.

בתמצית, נוגע כתב האישום באירוע מיום 18.9.2007 בו על פי הנטען, הבחינו שוטרים במשיב כשהוא נוהג בעיר רהט, אף שהיה ידוע לו כי רשיונו נשלל. השוטרים נסעו אחרי רכבו של המשיב עד שזה עצר בסמוך לבית ספר באזור, ואז הדליקו אורות כחולים מהבהבים וסימנו לו לעצור בצד. משהבחין בכך המשיב, פתח הוא בניסיון מנוסה תוך נהיגה מהירה ופרועה ותוך סיכון עוברים ושבים. עוד נתברר כי אף שידע כי רשיונו נשלל עוד ביום 1.1.2007 ונתפס ביום 5.9.2007, עשה המשיב שימוש בטפסים שהיו בידיו לחידוש רשיון הנהיגה מבלי שהודיע על הפסילה האמורה.

להשלמת התמונה יצוין כי נגד המשיב מתנהל במקביל תיק נוסף בו הוא מואשם בהריגה של ילד בן שמונה תוך נהיגה במהירות מופרזת והפקרתו, וכי בעברו מספר הרשעות פליליות בעבירות רכוש, הפרת הוראה חוקית, החזקת אגרופן או סכין ועוד.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו ובהחלטה מיום 22.10.2007 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו כאמור (כבוד השופטת ח' סלוטקי). בקשה לעיון חוזר במעצרו נדחתה בהחלטה מיום 12.3.2008 (כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי ), וכך גם ערר שהוגש על ההחלטה בפני בית משפט זה (בש"פ 2637/08, מיום 30.3.2008).

כאמור, ממועד זה, הובא עניינו של המשיב בפני בית משפט זה כבר חמש פעמים בבקשות להארכת מעצרו לאחר שתמו 9 חודשי המעצר הסטטוטוריים (בש"פ 6119/08; בש"פ 6867/08; בש"פ 10238/08; בש"פ 1218/09; ובש"פ 2036/09). בקצרה, אציין כי בית משפט זה נעתר לבקשות שהוגשו אף שההארכה האחרונה ניתנה אך לתקופה של 30 ימים.

בתמצית אציין כי כיום עומד התיק כך שסיכומי המבקשת הוגשו עוד ביום 9.2.2009 וסיכומי המשיב הוגשו ביום 19.2.2009. ביום 19.3.2009 הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לקביעת מועד למתן הכרעת דין, וביום 31.3.2009 הגישה היא בקשה נוספת כאמור. חרף זאת, טרם ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המשיב, ומכאן הבקשה שבפני.

בבקשה, טוענת המבקשת כי מסוכנותו הממשית והמובהקת של המשיב עולה מן העבירות המיוחסות לו ומנסיבות המקרה, כאשר ניסה הוא להימלט משוטרים תוך שהוא נכון לסכן חייהם של עוברים ושבים ובהם אף ילדים. עוד נלמדת מסוכנותו אף מכתב האישום הנוסף התלוי ועומד כנגדו כאמור בו מיוחסת לו הריגה של ילד בן שמונה ומעברו הפלילי. בנסיבות אלו נטען כי לא ניתן ליתן אמון במשיב וכי אין חלופת מעצר שבכוחה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור. לפיכך, ולאור כך שעל פניו נמצא התיק על סף סיומו, מבוקשת הארכת המעצר כאמור.

מנגד טוען בא כוח המשיב כי לא ניתן לקבל את התנהלותו של תיק זה כאשר אין מ דובר היה בתיק מסובך ולמרות זאת, נתון המשיב במעצר כבר תקופה ממושכת ביותר ואף ממתין למתן הכרעת הדין בעניינו ללא שחלה כל התקדמות ממשית. עוד נטען כי המבקשת איחרה בהגשת הסיכומים מצידה, וכי המשיב זוכה בפועל כבר בשתי עבירות בהן הואשם מלכתחילה, ואף בתיק ההריגה שוחרר הוא ממעצר ללא תנאים. לפיכך נטען כי יש לדחות את הבקשה ולשחרר את המשיב לביתו בתנאים מגבילים.

לאחר שעיינתי בבקשה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את נסיבות העניין, הגעתי למסקנה, לא בלי התלבטות, כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב במשך 30 ימים נוספים.

כפי שעלה מההחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של המשיב בבית משפט זה, מתברר כי משפטו נמשך כבר זמן רב. מאידך גיסא, אין אפשרות אף להתעלם מאותם גורמי סיכון באשר למשיב, העולים מסקירת העבירות המיוחסות לו בפרשה זו ונסיבות ביצוען ובבחינת עברו הפלילי. אף שאודה כי חרף נתונים אלו היססתי האם מן הראוי לאפשר פרק זמן נוסף של הארכת מעצרו של המשיב, הגעתי לבסוף למסקנה כי במאזן השיקולים נוטה הכף עדיין לכיוון זה בתקוה כי פעם זו יסתיים ההליך בהכרעת דין.

לפיכך, מורה אני על הארכת מעצרו של המשיב ב- 30 ימים החל מיום 13.4.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 8299/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם ביניהם.

כולי תקוה כי בית המשפט

המחוזי יתן את הכרעת דינו בתוך התקופה הנ"ל.