בש"פ 10238/08 מדינת ישראל נ. איוב אבו סיאם

לפניי בקשה להארכת מעצר שלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) במסגרתה מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים מיום 15.12.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 8299/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת צ' צפת), לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 18.10.07 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס למשיב עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ); ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 239(א)(2) לחוק העונשין; נהיגה בפסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן – פקודת התעבורה ) וקבלת רישיון בהעלמת פסילה לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה.

2.

לפי הנטען בכתב האישום, כפי שתוקן על ידי המבקשת בהודעתה בבית המשפט קמא מיום 21.9.08, ביום 5.9.07, במרכז המסחרי ברהט, תפס השוטר נאור ביטון (להלן – השוטר ) את רישיון הנהיגה של המשיב והודיע לו כי אסור לו לנהוג בכלי רכב החל מאותו היום. ביום 10.9.07, למרות שידע כי רישיונו נפסל, שילם המשיב את אגרת חידוש הרישיון, וזאת מבלי להודיע על הפסילה.

ביום 18.9.07 נהג המשיב ברכב ברהט. השוטר, שהיה במקום הבחין בו והחל לנסוע בעקבותיו יחד עם שני שוטרים אחרים שהיו עימו, הואיל וידע כי רישיון הנהיגה של המשיב נתפס מספר ימים קודם לכן. המשיב עצר בחניה הסמוכה לבית ספר, במקום בו שהו ילדים. בשלב זה הפעילו השוטרים אורות כחולים מהבהבים וסימנו למשיב לעצור בצד. כאשר הבחין המשיב בשוטרים פתח בנסיעה מהירה ויצא מהחניה אל הכביש הראשי כאשר השוטרים דולקים אחריו. המשיב התקרב במהירות לכיכר בה נסעה באותה עת משאית, עקף את המשאית שחסמה את דרכו, עלה על אי התנועה במרכז הכיכר, והמשיך בנסיעה פראית בכביש הראשי. תוך כדי נסיעה, עקף המשיב מימין רכב שנסע לפניו, על אף שבצד הדרך חנה רכב אחר סמוך למדרכה.

בהמשך, התקרב המשיב לכיכר נוספת, בה נחסמה דרכו שוב על ידי משאית, פנה שמאלה, נסע בניגוד לכיוון התנועה בכיכר ולאחר מכן בכביש, ואילץ נהג שנסע בהתאם לכיוון התנועה לסטות ימינה על מנת למנוע התנגשות בו. לאחר מכן שב המשיב לנתיב הנסיעה בכיוון נסיעתו, המשיך בנסיעה מהירה, עלה על המדרכה ונסע במהירות לעבר הולכת רגל אשר החזיקה ילד בידה, אשר ניצלה מפגיעת רכבו של המשיב הואיל וקפצה הצידה. המשיב המשיך בנסיעתו והתקרב במהירות לעבר מספר ילדים שעמדו על המדרכה, עד שאלה נאלצו לרוץ אל הכביש על מנת לחמוק ממנו. לאחר שהמשיך המשיב בנסיעה מהירה, איבדו השוטרים את עקבותיו.

המשיב נעצר רק שבועיים לאחר האירועים המפורטים בכתב האישום.

הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי כנגד המשיב ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו וכי לאור עבירות אלה ונסיבות ביצוען ולאור עברו הפלילי, קיים חשש כי המשיב יסכן את הציבור אם ישוחרר.

המבקשת הוסיפה וציינה כי למשיב רישומים פליליים קודמים בעבירות שונות, לרבות הפרת הוראה חוקית, וכן כי תלויים ועומדים כנגדו שלושה כתבי אישום, לרבות כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בגין עבירת של הריגה והפקרה לאחר פגיעה. לפיכך, טענה המבקשת כי יש לייחס חומרה מיוחדת לכך שהמשיב נמלט משוטרים תוך סיכון חיי תלמידים, שעה שמתנהל נגדו משפט בו הוא מואשם בהריגת קטין בן שמונה.

בנוסף, טענת המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב ימלט מאימת הדין אם ישוחרר, וזאת לאור נחישותו להימלט מן השוטרים במהלך המרדף שהתנהל נגדו והימלטותו מן המשטרה לאחר האירוע ועד למעצרו. לפיכך, טענה המבקשת כי בנסיבות העניין לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר.

ביום 22.10.07 לאחר שהמשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי, ב"ש 22059/07) כי אין חלופה אשר תאיין את מסוכנותו של המשיב והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב על ההחלטה האמורה, במסגרתה טען כי חל כירסום בראיות לכאורה כנגדו, נדחתה על ידי בית המשפט קמא ביום 12.3.08 (כבוד סגן הנשיא, השופט ב' אזולאי).

4.

על החלטתו של בית המשפט קמא לדחות את בקשתו לעיון חוזר הגיש המשיב ערר לבית משפט זה (בש"פ 2637/08, כבוד השופטת מ' נאור). הגם שלצורך הדיון בערר הייתה מוכנה המבקשת להניח כי המשיב לא היה פסול מלנהוג במועד הרלוונטי, דחה בית משפט זה את הערר בקובעו כי יהא המניע אשר יהא, בריחתו של המשיב מן השוטרים מצביעה על מסוכנות רבה ועל כן שאין ליתן בו אמון.

5.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי מעצרו, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים. ביום 22.7.08 הורה בית משפט זה (בש"פ 6119/08 כבוד השופט א' גרוניס) כי בית המשפט קמא יודיע האם ניתן לקיים דיון הוכחות ביום 21.9.08 בהתאם לבקשה שהגישה המבקשת. ביום 8.8.08, לאחר שבית המשפט קמא הודיע כי דיון הוכחות כאמור יקבע, הורה בית משפט זה על הארכת המעצר בתשעים ימים, בקובעו כי הסיכון הנשקף מן המשיב ברור על פני הדברים, הן לאור עברו הפלילי והן לאור העובדה שהמעשים המיוחסים לו בוצעו שעה שהיה תלוי כנגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של הריגה והפקרה באירוע בו הוא נהג בכלי רכב.

כן ציין בית משפט זה כי אלמלא נקבע דיון הוכחות ליום 21.9.08 היה מוכן לשקול חלופת מעצר, אולם ניתן לצאת מנקודת הנחה כי שמיעת הראיות תסתיים באותו המועד, הסיכומים יובאו באותו היום או תוך זמן קצר לאחר מכן והכרעת הדין תינתן תוך זמן סביר לאחר מכן ואולם, אם הנחות אלה יתבדו, יש מקום לשקול את העניין מחדש.

6.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תקופת הארכת המעצר הראשונה, הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. ביום 3.11.08 הורה בית משפט זה (בש"פ 8367/08, כבוד השופטת מ' נאור) על הארכת המעצר בשישים ימים נוספים, בקובעו כי הנחות היסוד שעמדו ביסוד החלטתו של כבוד השופט גרוניס לא התקיימו, אך לא בצורה קיצונית, כאשר משפטו של המשיב קרוב לסיום. לפיכך, נקבע כי האיזון הדרוש בין מסוכנותו של המשיב לבין ההשתהות בשמיעת המשפט היא הארכה מסויימת של המעצר, אך לא למלוא התקופה המבוקשת.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

7.

במהלך תשעת חודשי מעצרו הראשונים של המשיב, נדחה הדיון בעניינו מספר פעמים, בין היתר עקב אילוצי בית המשפט ולבקשת בא כוחו של המשיב שהיה עליו להתייצב בהליך פלילי אחר. ביום 10.7.08 החלה פרשת התביעה. בהמשך, במהלך תקופת ההארכה הראשונה, הסתיימה פרשת התביעה והתיק נקבע לשמיעת פרשת ההגנה ולסיכומים ליום 27.10.08.

8.

במהלך תקופת ההארכה השניה, לאחר שנשמעה פרשת ההגנה, עמדה המבקשת על העדתו של השוטר שערך את המסמך שהגיש המשיב במסגרת ראיותיו, ומשכך נקבע דיון נוסף ליום 1.12.08. באותו המועד ציינה המבקשת כי שוחחה עם העד האמור ברשות בא כוח המשיב ומאחר שהוא סיים את תפקידו במשטרה ולדבריו אינו יכול להוסיף מעבר לנאמר במסמך, היא מוותרת על העדתו. הצדדים הביעו את הסכמתם להגשת סיכומים בכתב ובית המשפט קמא קבע כי סיכומי המבקשת יוגשו עד ליום 17.12.08 וכי סיכומי ההגנה יוגשו בתוך שבועיים מיום קבלתם של סיכומי המבקשת.

נימוקי הבקשה

9.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד נ' לולב – מסוכנותו הממשית והמובהקת של המשיב לציבור עולה מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומתחזקת על רקע המעשים המיוחסים לו בכתבי האישום הנוספים אשר תלויים ועומדים כנגדו ועל רקע עברו הפלילי. לטענתה, המשיב נמלט משוטרים תוך נהיגה פרועה, כשהוא נכון לסכן את חייהם של הנוסעים האחרים בדרך ושל הולכי הרגל – בהם ילדים ששבו מבית הספר באותה העת – אשר נקרו בדרכו. מעשים אלו בוצעו על ידו שעה שמתנהל כנגדו הליך אחר בבית המשפט קמא, בו הואשם בהריגתו של ילד בן שמונה תוך נהיגה במהירות מופרזת ובהפקרתו לאחר הפגיעה. יתר על כן טוענת המבקשת כי למרות גילו הצעיר, לחובתו של המשיב ארבעה רישומים פליליים קודמים בעבירות שונות וכן כי הוא צבר לחובתו עבירות תעבורה שונות, לרבות נהיגה באור אדום. בנסיבות אלה, טוענת המבקשת כי שחרורו של המשיב ממעצר יעמיד בסכנה ממשית את שלום הציבור.

10.

בנוסף, טוענת המבקשת כי נסיבות הביצוע של המעשים המיוחסים למשיב – הימלטותו מן השוטרים תוך סיכון חיים, לצד המעשים המיוחסים לו בתיק אחר כמפורט לעיל, ולצד העובדה כי לחובתו שני רישומים פליליים קודמים בעבירה של הפרת הוראה חוקית, מעידים על כך שאין חלופת מעצר שבכוחה לאיין את מסוכנותו.

11.

לבסוף, טוענת המבקשת כי התיק מצוי בישורת האחרונה: ביום 17.12.08, שהוא בתחילת תקופת ההארכה המבוקשת, עתידה המבקשת להגיש את סיכומיה ובא כוח המשיב עתיד להגיש את סיכומיו כשבועיים לאחר מכן.

12.

לאור כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים.

טענות המשיב

13.

מנגד, מתנגד המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד א' רוזה – לבקשה. לטענת המשיב, מדובר בתיק שהוא קטן בהיקפו ואף על פי כן הוא נתון במעצר מאז חודש אוקטובר 2007. עוד טוען המשיב כי מסוכנותו "אינה זועקת לשמים" ואף אם הייתה מסוכנות כאמור, הרי שהיא פחתה במהלך תקופת מעצרו.

14.

לטענתו של המשיב, המושג "ישורת אחרונה" בו נוקטת המבקשת הוא מקומם. לטענתו, שני שופטים של בית משפט זה הביעו חוסר נוחות מקצב התנהלות ההליך בעניינו ואף על פי כן, התיק טרם הגיע לשלב סיכומים. לטענתו, גם אם הכרעת הדין אכן תינתן בתוך חודשיים שלושה – אין מקום להאריך את מעצרו בשלב זה.

15.

עוד טוען המשיב כי עברו הפלילי אינו מכביד. לטענתו, התיק המתנהל כנגדו במסגרתו מיוחסת לו עבירת ההריגה מתנהל בעצלתיים כאשר התשתית הראייתית כנגדו היא חלשה ולפיכך הוא מצפה להכרעת דין אשר תזכה אותו.

16.

לאור כל האמור לעיל, טוען המשיב כי בנסיבות העניין יש לשחררו לחלופת מעצר ולא להאריך את המעצר בו הוא שוהה זמן רב.

דיון והכרעה

17.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, לרבות החלטותיו הקודמות של בית משפט זה בעניינו של המשיב, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך בשישים ימים נוספים החל מיום 15.12.08 או עד למתן פסק הדין

בת.פ. 8299/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

18.

המעשים המיוחסים למשיב, הימלטותו מאנשי משטרה שדלקו אחריו תוך נהיגה פראית ומסוכנת ותוך שהוא מהווה סיכון של ממש לחייהם של אנשים וילדים בקרבת מקום ונסיבות ביצועם של מעשים אלו, שעה שכנגד המשיב מתנהל הליך במסגרתו הוא מואשם בעבירה של הריגת ילד בן שמונה תוך נהיגה במהירות מופרזת והפקרתו לאחר הפגיעה בו ושעה שלמשיב עבר פלילי הכולל עבירות תעבורה, לרבות נהיגה בשכרות ואי ציות לרמזור אדום, מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו. לפיכך, איני מקבל את טענת המשיב לפיה המסוכנות הנשקפת ממנו אינה חמורה ולדידי, הסיכון הנשקף מן המשיב הוא רב וברור.

19.

יתכן כי בנסיבות אחרות היה בשחרור לחלופת מעצר כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. ואולם, לאור הנסיבות המפורטות לעיל ולאור העובדה כי לחובתו של המשיב רישום פלילי בעבירה של הפרת הוראה חוקית, סבורני כי לא ניתן ליתן בו את האמון הדרוש לשם שחרור לחלופת מעצר [ראו למשל: בש"פ 2911/08 שוקרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2008)].

יתר על כן, רואה אני חומרה מיוחדת בכך שמעשיו של המשיב בוצעו, לכאורה, שעה שמתנהל נגדו הליך במסגרתו הוא מואשם בביצוע מעשים חמורים ביותר של הריגת ילד תוך כדי נהיגה מופרזת והפקרתו לאחר הפגיעה בו. לבסוף, כפי שציינה כבוד השופטת נאור במסגרת החלטתה בערר שאותו הגיש המשיב על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים נגדו (בש"פ 2637/08):

"...יהא אשר יהא המניע, הבריחה שתוארה מצביעה על מסוכנות רבה ועל כך שאין ליתן בעורר אמון. אין לבטוח במי שבורח מכוחות החוק, יהיו סיבותיו לכך אשר יהיו."

בנסיבות אלה, איני רואה כיצד חלופת מעצר תפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב, גם אם מסוכנות זו אכן קהתה במידת מה במהלך מעצרו הממושך.

19.

לבסוף, יש להצר על העיכוב המשמעותי שחל בשמיעת משפטו של המשיב, הגם שנראה כי לא ניתן לזקוף עיכוב זה לחובת מי מן הצדדים. ואולם, למרות התנגדותו של המשיב לביטוי בשימוש זה, נראה כי התיק אכן מצוי בישורת האחרונה שלו, כאשר סיכומי המבקשת יוגשו כבר בשבוע הקרוב וסיכומי המשיב יוגשו שבועיים לאחר מכן. בנסיבות אלה, יש לקוות כי משפטו של המשיב יסתיים במהלך תקופת הארכת מעצרו השלישית של המבקש ומן הראוי להסב את תשומת ליבו של בית המשפט קמא לעניין זה, על מנת שלא תדרשנה הארכות נוספות.

20.

לאור כל האמור לעיל הנני נעתר לבקשה. מעצרו של המשיב יוארך בשישים ימים החל מיום 15.12.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 8299/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם, כאמור לעיל.

21.

מזכירות בית משפט זה תעביר עותק של החלטתי זו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.