בש"פ 2036/09 מדינת ישראל נ. איוב סאלם אבו סיאם

א.

בקשה להארכה חמישית של מעצר המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בשישים יום החל מיום 14.3.09 או עד למתן פסק-דין בת"פ 8299/07 בבית משפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. בהסכמה הוארך המעצר עד להחלטה זו.

ב.

כתב האישום, אשר הוגש ביום 18.10.07, מייחס (כיום) למשיב עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וניסיון לחבלה בכוונה מחמירה. נטען, כי ביום 18.9.07, לאחר שרישיונו נתפס על ידי שוטר שבועיים קודם לכן, נהג המשיב ברכב ברהט. אותו שוטר אשר פסל את רישיונו נסע ברכב משטרתי בקרבת מקום, יחד עם שני שוטרים אחרים. משהבחין השוטר במשיב, וכיוון שידע כי רישיונו נתפס, החלו השוטרים לנסוע בעקבות הרכב בו נהג המשיב, וסימנו לו לעצור בצד. המשיב הגביר

כנטען את קצב נסיעתו, והשוטרים החלו דולקים אחריו ברכב המשטרתי. במהלך המרדף חסמה משאית את נתיב נסיעתו של המשיב, אך הוא עקף אותה על פי הטענה, עלה על אי תנועה והמשיך בנהיגה מהירה ומסוכנת תוך שהוא עוקף רכב מימין. בהמשך, התקרב המשיב לכיכר, בה נחסמה דרכו שוב על ידי משאית, פנה שמאלה, נסע בניגוד לכיוון התנועה בכיכר ולאחר מכן בכביש, ואילץ כנטען נהג שנסע בהתאם לכיוון התנועה לסטות ימינה על מנת למנוע התנגשות בו. בהמשך עלה המשיב על המדרכה ונסע במהירות לעבר הולכת רגל אשר החזיקה ילד בידה, ואשר ניצלה מפגיעת רכבו רק כיון שקפצה הצידה בזמן. המשיב המשיך בנסיעתו והתקרב במהירות לעבר מספר ילדים שעמדו על המדרכה, עד שאלה נאלצו לרוץ אל הכביש על מנת לחמוק ממנו. לאחר שהמשיך בנסיעתו המהירה, איבדו השוטרים את עקבותיו, הכל לפי הנטען.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים, וזו התקבלה ביום

22.10.07 (השופטת סלוטקי, ב"ש 22059/07). נקבע, כי באין חולק על קיומן של ראיות לכאורה וקיומו של עילת מעצר, אין חלופה אשר תאיין את מסוכנותו של המשיב. בקשת המשיב לעיון חוזר בשל כרסום בראיות נדחתה ביום 12.3.08 על ידי בית המשפט המחוזי (ב"ש 201191/08, סגן הנשיא אזולאי), וערר לבית משפט זה על החלטה זו נדחה אף הוא, על ידי השופטת נאור (בש"פ 2637/08, החלטה מיום 30.3.08).

ד.

בקשה ראשונה

להארכת מעצר בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוגשה ביום 8.7.08 (בש"פ 6119/08). בעקבות קביעתו של מועד נוסף לדיון הוכחות (21.9.08) הוארך ביום 8.8.08 מעצרו של המשיב בתשעים ימים (השופט גרוניס). בהחלטה זו נאמר כי:

"אלמלא נקבע דיון ליום 21.9.2008 בהחלט יתכן שהיה מקום לשקול חלופת מעצר תחת הארכה של המעצר. יוצא אני מנקודת הנחה כי שמיעת הראיות במשפטו של המשיב תסתיים במועד הנזכר, כי הסיכומים יובאו באותו יום או תוך זמן קצר לאחר מכן וכי הכרעת הדין תינתן תוך זמן סביר לאחר מכן. אם הנחות אלה יתבדו, יהא מקום לשקול העניין מחדש. ".

לא אסתייעא מילתא, ובקשה שניה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים הוגשה ביום 2.10.08 (בש"פ 8367/08). בית המשפט הורה על הארכת מעצרו של המשיב ב שישים ימים (השופטת נאור, החלטה מיום 3.11.08). בהחלטה זו נאמר:

"אכן ההנחות שעמדו ביסוד החלטתו של השופט גרוניס לא התקיימו, אם כי לא בצורה קיצונית. המשפט קרוב לסיום. האיזון הדרוש בין מסוכנותו של העורר עליו עמדתי אני ועליה עמד השופט גרוניס לבין ההשתהות בשמיעת המשפט היא הארכה מסויימת של המעצר, אך לא למלוא התקופה המבוקשת, בתקווה כי הדבר יסייע לסיום המשפט".

בקשה

שלישית לפי סעיף 62 להארכת מעצר בשישים ימים נוספים (בש"פ 10238/08) התקבלה ביום 15.12.08 (השופט דנציגר), תוך שבית המשפט מעיר כי:

"נראה כי התיק אכן מצוי בישורת האחרונה שלו, כאשר סיכומי המבקשת יוגשו כבר בשבוע הקרוב וסיכומי המשיב יוגשו שבועיים לאחר מכן. בנסיבות אלה, יש לקוות כי משפטו של המשיב יסתיים במהלך תקופת הארכת מעצרו השלישית של המבקש ומן הראוי להסב את תשומת ליבו של בית המשפט קמא לעניין זה, על מנת שלא תדרשנה הארכות נוספות".

בקשה

רביעית להארכה בשישים ימים (בש"פ 1218/09) הוגשה ביום 8.2.09, וביום 19.2.08, בהסכמת בא כוח המשיב, הורה בית המשפט (השופט ג'ובראן) על הארכת המעצר בשלושים ימים.

טענות המבקשת

ה.

בבקשה נטען - בכל הנוגע להתקדמות

ההליך – כי במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים נדחה הדיון מספר פעמים, בין היתר עקב אילוצי בית המשפט, וכן לבקשת בא כוח המשיב. במהלך תקופת ההארכה הראשונה תמה פרשת התביעה. במהלך תקופת ההארכה השניה, תמה שמיעת הראיות. במהלך תקופת ההארכה השלישית הוגשו סיכומי המבקשת. המבקשת מציינת כי סיכומיה הוגשו באיחור ניכר, וזאת עקב עומס עבודה, נסיבות אישיות והמלחמה באזור הדרום. במהלך תקופת ההארכה הרביעית הוגשו סיכומי המשיב. התיק ממתין להכרעת דין.

ו.

המבקשת טוענת כי מסוכנותו הממשית והמובהקת של המשיב לציבור עולה מן המיוחס לו בכתב האישום, ומתחזקת על רקע המיוחס לו בכתבי האישום הנוספים התלויים ועומדים נגדו ועברו הפלילי. באחד התיקים הוא מואשם בהריגת ילד בן שמונה תוך נהיגה במהירות מופרזת, והפקרתו. בתיק דנא – לשיטת המדינה – נמלט המשיב משוטרים תוך נהיגה פרועה, תוך סיכון חייהם של הנוסעים האחרים והולכי הרגל, ובהם ילדים ששבו מבית הספר באותה עת, אשר נקרו בדרכו; מעשים אלו נעשו כנטען שעה שמתנהל נגדו בבית המשפט תיק ההריגה וההפקרה.

ז.

בדיון ציינה גב' מנחם, שטענה למדינה, כי המשיב הורשע בין השאר בהפרת מעצר בית, ועוד לפני כן בעבירה של הפרת הוראה חוקית, ועל כן אין מקום לשחרור המשיב, בהיעדר אמון. הוגש גליון המרשם הפלילי. כמסתבר, המשיב, בן 21, עמד ארבע פעמים לפני בית משפט (לבד מתיק ההריגה והתיק הנוכחי), בעבירות רכוש, הפרת הוראה חוקית, החזקת אגרופן או סכין ועוד.

ח.

מנגד טען עו"ד רוזה, כי טענות המדינה יפות למעצר עד תום ההליכים ולא להארכה זו; וההפרה בה מדובר היתה טכנית. בתיק ההריגה שוחרר המשיב בלא תנאי מגביל, ושמיעתו תלויה בעומס. בתיק דנא עצמו הודיעה המדינה כי אינה עומדת על העבירות של נהיגה בזמן פסילה והוצאת רשיון בהעלמת פסילה. נותרו העבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונסיון לחבלה בכוונה מחמירה.

ט.

אכן, אי אפשר לרוות נחת מהתנהלותו של תיק זה. קשה מאוד להלום שחלפו למעלה משבעה עשר חודש מאז מעצרו של המשיב, בתיק שיש בו אך תשעה עדים, כולם כאחד אנשי משטרה. קראתי את כל ההסברים ודעתי לא נחה. חבל שכגון דא מאפיל על מלאכתה הקשה של המערכת, ומדברים אנו בכלל מערכת שלטון החוק, והשירות המסור לציבור הניתן על-ידיה. בא כוח המשיב קבל על השימוש כאן בביטוי "ישורת אחרונה" לציון מצב התיק, אשר יסודו בעולם המירוצים, והוא הקטע הישר במסלול המאפשר הגברת המהירות; נטען אל נכון כי המהירות בתיק דנא לא הוגברה כיאה לה. מכל מקום, יהא אשר יהא המינוח, אנו מצויים ערב הכרעת הדין, כך יש לקוות. במכלול הנסיבות, לרבות עברו של המשיב כאמור, אין בגדרי שכל ישר מקום בשלב זה לפתוח בהליכי שחרור. המעצר מוארך ב-30 יום מיום 14.3.09, או עד לפסק דין, מתוך תקוה כי הכרעת הדין תינתן במהלכה. ככל שיורשע המשיב, וברי כי איני מביע כל דעה שהיא לעניין זה, וככל שיהא צורך בתסקיר - ישקלו הצדדים הארכה מוסכמת.