בש"פ 8367/08 מדינת ישראל נ. איוב אבו סיאם

זוהי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, שתחילתם ביום 16.10.2008, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. כתב האישום שהוגש ביום 18.10.2007 ותוקן ביום 21.9.08 מייחס לו עבירות של סיכון אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה וקבלת רישיון בהעלמת פסילה. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 5.9.2007, במרכז המסחרי בעיר רהט, תפס השוטר נאור ביטון (להלן: ביטון ) את רישיון הנהיגה של המשיב והודיע לו כי אין הוא רשאי לנהוג בכלי רכב החל מאותו יום. בהמשך, שילם המשיב את אגרת חידוש רישיון הנהיגה מבלי שהודיע על פסילתו. כשבוע לאחר מכן, ביום 18.9.2007, נהג המשיב ברכב באזור רהט. אותה עת ובאותו מקום, נסע ביטון ברכב משטרתי יחד עם שני שוטרים נוספים. משהבחין ביטון במשיב, וכיוון שידע כי רישיונו נתפס מספר ימים קודם לכן, החלו השוטרים לנסוע בעקבות הרכב בו נהג המשיב וסימנו לו לעצור בצד. או אז, הגביר המשיב את קצב נסיעתו והשוטרים החלו דולקים אחריו ברכב המשטרתי. במהלך המרדף חסמה משאית את נתיב נסיעתו של המשיב, אך הוא עקף אותה, עלה על אי תנועה והמשיך בנהיגה מהירה ומסוכנת תוך שהוא עוקף רכב מימין. בהמשך, סטה המשיב מנתיב הנסיעה, עלה על מדרכה ואילץ בכך הולכי רגל להימלט לכביש מחשש שהרכב בו נהג במנוסתו יפגע בהם.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביום 18.10.2007, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו ואף הסכים כי קיימת בנסיבות העניין עילת מעצר. בהחלטתו מיום 22.10.2007 קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ח' סלוטקי) כי אין חלופת מעצר הולמת אשר תפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב ועל כן נעתר בית המשפט לבקשת המעצר. בחלוף כשלושה חודשים, ביום 28.1.2008, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר ובה טען שחל כרסום בחומר הראיות וכי ביום האירוע כלל לא ביקר ברהט אלא שהה אצל מעבידו במושב בית אלעזרי. בהחלטתו מיום 12.3.2008 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ב' אזולאי) את הבקשה לעיון חוזר בקובעו כי טענת האליבי שהעלה המשיב אינה נתמכת בדבריו של מעבידו ובהדגישו כי המשיב זוהה על ידי ביטון בזמן אמת וכי בדיון בבקשה לעצרו עד תום ההליכים לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. המשיב לא השלים עם החלטה זו וערר עליה בפני בית משפט זה (בש"פ 2637/08). במהלך הדיון הסכימה המבקשת להניח כי המשיב לא היה פסול מלנהוג במועד הרלוונטי (אישום שיוחס לו לכתחילה בכתה האישום המקורי), אך טענה כי גם בהנחה זו קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו וכי לא ניתן להפיג את מסוכנתו בחלופת מעצר הולמת. הערר נדחה (החלטתי מיום 30.3.2008). נקבע כי לא חל כרסום ממשי בחומר הראיות. עוד נקבע כי לא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב בחלופת מעצר גם בהנחה שהוא לא היה פסול מלנהוג:

"אשר לכך שהעורר לא היה פסול מלנהוג – במקרים רבים לא ברור המניע לבריחה מהשוטרים, אך יהא אשר יהא המניע, הבריחה שתוארה מצביעה על מסוכנות רבה ועל כך שאין ליתן בעורר אמון. אין לבטוח במי שבורח מכוחות החוק, יהיו סיבותיו לכך אשר יהיו".

יצוין כאן כי בדיון שהתקיים בפני ביום 2.11.2008 הובהר כי המדינה חזרה בה מן הטענה כי המשיב היה פסול מלנהוג.

3.

משחלפו תשעה חודשים מאז נעצר המשיב ומשפטו לא הסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרו בתשעים ימים או עד למתן פסק דין במשפט. במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים חל עיכוב בשמיעת הוכחות הן בשל טעמי בית המשפט והן מסיבות הקשורות בהגנה ולבסוף התקיימה ישיבת הוכחות אחת בלבד. בהחלטתו מיום 22.7.2008 הורה בית משפט זה (השופט א' גרוניס) לבית המשפט המחוזי להודיע האם ניתן לקבוע ישיבת הוכחות במועד קרוב. לאחר שנקבע מועד כאמור, נעתר בית משפט זה ביום 8.8.2008 לבקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 6119/08) בהדגישו את המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, את עברו הפלילי ואת האישומים הנוספים שהיו תלויים נגדו בעת האירוע נשוא כתב האישום. עוד צוין בהחלטה כי יש להניח ששמיעת הראיות תסתיים בישיבת ההוכחות הקרובה שהיתה קבועה אז ל-21.9.2008 וכי הכרעת הדין תינתן בהקדם. "אם הנחות אלה יתבדו", כך צוין עוד, "יהא מקום לשקול העניין מחדש".

4.

עתה, לקראת תום תקופת ההארכה הראשונה, שבה המבקשת ופונה לבית משפט זה בבקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין במשפט. בבקשתה ציינה המבקשת כי בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 21.9.2008, כפי שהובהר בפני השופט גרוניס, נשמעו ארבעה עדי תביעה ובכך נסתיימה פרשת התביעה ונקבעה ישיבה נוספת ליום 27.10.2008 לשמיעת עדי ההגנה ולסיכומים. בדיון לפני הובהר כי ב-27.10.2008 נשמעו רק 3 עדי הגנה. עד נוסף ישמע רק ב-9.11.2008, כיוון שלא ניתן היה לשומעו ב-27.10.2008. עוד הובהר כי הסיכומים יהיו בכתב.

5.

בבקשתה טוענת המבקשת כי נשקפת מן המשיב מסוכנות גבוהה המתחזקת על רקע עברו הפלילי ועל רקע המיוחס לו בכתבי אישום נוספים התלויים ועומדים נגדו בהם הוא מואשם, בין היתר, בהריגת ילד תוך נהיגה במהירות מופרזת. בנסיבות אלה סבורה המבקשת כי אין מתקיימת בעניינו של המשיב חלופת מעצר הולמת. המשיב לעומת זאת מפנה להחלטתו של השופט גרוניס. לטענתו ההנחות שעמדו ביסוד החלטתו של השופט גרוניס התבדו. בהחלטה מיום 8.8.2008 ציין השופט גרוניס, כפי שמזכיר הסנגור כי אם ההנחות יתבדו "יהא מקום לשקול העניין מחדש". הסנגור קורא לי לעשות כן, ולהורות על שחרור בחלופת מעצר.

5.

אכן ההנחות שעמדו ביסוד החלטתו של השופט גרוניס לא התקיימו, אם כי לא בצורה קיצונית. המשפט קרוב לסיום. האיזון הדרוש בין מסוכנותו של העורר עליו עמדתי אני ועליה עמד השופט גרוניס לבין ההשתהות בשמיעת המשפט היא הארכה מסויימת של המעצר, אך לא למלוא התקופה המבוקשת, בתקווה כי הדבר יסייע לסיום המשפט. הסנגור, כך הובהר בבקשת המדינה, הסכים להארכת מעצר ב-30 יום. אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-60 יום מיום 16.10.2008.