בש"פ 3083/08 עואטף עיס נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ג' נויטל ) מתאריך 24.3.2008 בב"ש 90175/08, בגדרה הוחלט על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים.

2.

כנגד העוררת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ) וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, העוררת, ביחד עם בעלה ועוד זוג המתגורר בסמוך לעוררת ולבעלה ביפו (השלושה ייקראו להלן – האחרים ), קשרו קשר לגרום לסאמר נצריה (להלן – המתלונן ) חבלות חמורות בכוונה להטיל בו מום, או נכות. בכתב האישום נאמר כי העוררת התקשרה למתלונן וביקשה ממנו להגיע לביתה בשעת לילה מאוחרת כדי לברר את מהות הקשר ביניהם. העוררת קיבלה את פניו בביתה כשהיא "בלבוש סקסי" (כך לשון כתב האישום) במטרה להסיר דאגה מליבו, שמא מדובר במלכודת. כשהמתלונן התקרב לדלת הדירה במטרה לנעול אותה, התנפלו עליו העוררת והאחרים והחלו להכותו בידיהם, בפניו ובכל חלקי גופו –בצוותא חדא. העוררת הכתה את המתלונן בידיה וכן באמצעות חבל מגומי לקשירת אופניים ואף צעקה לאחרים "תרביצו, תרביצו". המתלונן איבד את הכרתו במהלך אירוע זה וכשהתעורר מצא עצמו ערום בפלג גופו העליון. בעלה של העוררת נאשם כי בשלב זה גרר את המתלונן באמצעות חוט חשמל שהיה כרוך סביב צווארו של המתלונן לחדר אחר ושם הצליף בו באמצעות חוט החשמל.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה כי העוררת תיעצר עד לתום ההליכים בעניינה. העוררת לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר ולפיכך נבחנה חלופת המעצר המוצעת באמצעות שני תסקירים של שירות המבחן. לאחר קבלת התסקיר החליט בית המשפט הנכבד קמא כי אין מקום לשחרר את העוררת לחלופת המעצר המוצעת וזאת נוכח העובדה שהמפקחת המוצעת מתגוררת בתל אביב, בסמוך למקום האירוע המתואר בכתב האישום. כן הסתמך בית המשפט הנכבד קמא בהחלטתו על התסקיר הנוסף מתאריך 19.3.2008, שבו נאמר, בין השאר, כי המפקחת המוצעת אינה מודעת מספיק לנסיבות ההסתבכות של העוררת ונוקטת בגישה מטשטשת. בית המשפט הנכבד קמא ציין כי נכון היה לשקול חלופת מעצר מרוחקת יותר, אך החלופה שהוצעה אינה מאיינת את המסוכנות, הן מבחינת מיקומה והן מבחינת המפקחת. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

4.

בהודעת הערר טוענת העוררת כי שגה בית המשפט הנכבד קמא כאשר קבע כי חלקה הייחודי של העוררת באירועים המתוארים בכתב האישום מצביע על מסוכנות, שכן לשיטתה העוררת נטלה חלק קטן בלבד באלימות הפיזית כנגד המתלונן. כן מדגישה העוררת כי אף המתלונן מציין זאת בהודעותיו במשטרה. בהודעת הערר נטען עוד כי לעוררת עבר נקי וכי נוכח העובדה שמדובר למעשה בסכסוך נקודתי בין העוררת והאחרים לבין המתלונן, מרגע ש"פורקה" החבורה שהתנכלה למתלונן, הסיכון שנשקף מן העוררת הוא קטן. מן הפן האישי מצוין בערר כי בשל מעצר העוררת ובעלה, הוצאו ילדיהם מן הבית ונותרו ללא הורה מטפל. באשר לחלופת המעצר נטען בערר כי אף שמדובר בחלופה בעיר תל אביב, בסמוך למקום ביצוע העבירות, הרי שהמתלונן ציין כי איננו חושש מן מהמתלוננת והוא מגיע לכל הדיונים המשפטיים בעניינה.

עמדת המדינה היא כי חלקה של העוררת בפרשה אינו פחות משל האחרים, ואף מיוחס לה חלק דומיננטי בפרשה והוא פיתוי המתלונן להגיע לביתה בשעת לילה מאוחרת. היא גם השתתפה, פיזית, בתקיפת המתלונן ועודדה את האחרים להמשיך ולהכות אותו. על כן, סבורה המדינה כי המסוכנות הנשקפת מן העוררת היא גבוהה. באשר לטענת העוררת לגבי ניתוקה מילדיה טענה ב"כ המדינה כי כלל לא ברור כי גם אם תשוחרר העוררת לחלופת מעצר, הרי שהילדים יוכלו לחזור לחזקתה וזאת נוכח טענות שעלו ביחס להזנחתם. לסיכום הדגישה ב"כ המדינה כי בית המשפט הנכבד קמא קבע כי החלופה הפרטנית שנבדקה לא מאיינת את המסוכנות שנשקפת מן העוררת, אך גם לא סתם את הגולל על חלופת מעצר ככלל, ככל שתוצע חלופה אחרת, הולמת וראויה.

5.

לאחר הדיון שהתקיים בפני, בתאריך 10.4.2008, הוריתי על עריכת תסקיר מעצר נוסף, במסגרתו תיבחן לעומק חלופת המעצר שהוצעה. כן ביקשתי כי תהא התייחסות לאפשרות להסדיר מפגשים, או הסדרי ראיה של העוררת עם ילדיה.

מתסקיר המעצר העדכני שהוגש לי עולה כי המפקחת המוצעת, על אף שחזרה והדגישה כי היא מבינה את האחריות שהיא לוקחת על עצמה, אכן נוקטת בגישה מטשטשת וניתן להתרשם כי אינה מודעת לסיכון הכרוך במצבה של העוררת (לנוכח רקעה ונסיבות האירוע, נשוא כתב האישום). כן צוין כי בשל קשיים אישיים של המפקחת ייתכן והיא תתקשה לשמש כחלופה. באשר לאפשרות הסדרת המפגשים של העוררת עם הילדים נאמר בתסקיר כי בשל מצבם של הילדים יהיה קושי להסיעם לפגישה עם האם, באשר תהיה, אך במידה ותהיה בבית המעצר, רשויות הסעד תהיינה מחויבות להביא את ילדיה אליה, אם כי לא באופן קבוע על בסיס רצוף (זאת בשל מצבם של הילדים). לאור כל האמור, שירות המבחן קובע כי אין בידיו להמליץ על שחרורה של העוררת לחלופת המעצר המוצעת.

6.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה ועיינתי במכלול החומר שבתיק – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, בכפוף לאמור בסעיף 7 סיפא שלהלן.

7.

כאמור לעיל, בתיק זה הסכימה העוררת לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר והדיון התמקד באפשרות לאיין את המסוכנות הנובעת מן העוררת (שלגביה אין חולק) – בחלופת מעצר. בתיק זה מצויים כעת שלושה תסקירי מעצר, ומאלה עולה המלצה שלילית באשר לשחרור העוררת לחלופת המעצר המוצעת. אמנם תסקיר שירות המבחן הוא בגדר המלצה בלבד, אך מקובל כי בית המשפט לא ידחה המלצה שלילית של שירות המבחן, מבלי שיעלה בפניו שיקול כבד משקל המכריע את הכף כנגד ההמלצה (ראו: בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם, 18.4.07); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.4.07); בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סבייח (לא פורסם, 22.6.04); בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גידניאן (לא פורסם, 5.11.2002)).

לא מצאתי במקרה זה שיקול כבד-משקל, שיכריע את הכף לטובת שחרורה של העוררת, בניגוד להמלצת שירות המבחן, נוכח המסוכנות הנשקפת ממנה ומן העבירות המיוחסות לה ונסיבות ביצוע העבירה.

לבסוף אין לי אלא לחזור על דברי בית המשפט הנכבד קמא ולציין כי היה ותוצע חלופת מעצר שונה מזו שהוצעה, מרוחקת מתל אביב-יפו, עם פיקוח רציני ששירות המבחן יוכל להמליץ עליו – אזי מן הראוי שזו תיבחן בכובד ראש בבית המשפט הנכבד קמא על דרך של בקשה לעיון חוזר. כן ראוי להבטיח, ככל האפשר, מפגש של העוררת עם ילדיה.

8.

נוכח הטעמים המפורטים לעיל, ובכפוף לאמור בסעיף 7 סיפא שלעיל– הערר נדחה.