בש"פ 3240/06 נמרוד אילוז נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא), בו דחה בית המשפט ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בירושלים, אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה של זיוף מטבע פשוטה ועבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

על-פי הנטען בכתב האישום, העורר קשר יחד עם הנאשמים 2-4 בכתב האישום (להלן: הנאשמים האחרים ), קשר לזייף מטבעות של 10 ש"ח, על מנת להפיצם בשוק. העורר והנאשמים האחרים רכשו מערכת לחיצה הידראולית, המותאמת לייצור מטבעות (להלן: המכונה ), ולאחר מכן העביר העורר עם אנשים נוספים את המכונה למשק של נאשם 2, תיאם בין הגורמים השונים לצורך השגת אמצעים מספיקים להפעלתה, ולבסוף ייצר מטבעות מזויפות יחד עם הנאשמים האחרים, באמצעות המכונה והגלופות. המשטרה הגיעה למקום לעצרם, והעורר, יחד עם הנאשמים 2-3, התנגד בכוח למעצר.

2.בית משפט השלום קבע, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. עוד קבע בית המשפט, כי על אף שמדובר בעבירות רכוש, קמה עילת מסוכנות, מאחר והעבירות בוצעו תוך התארגנות בחבורה, פרי קשר ותכנון מוקדם. לבסוף, בית המשפט קבע כי בעניינו של העורר לא די בחלופת מעצר, בשל עברו הפלילי המכביד בעבירות רכוש, מרמה, סחיטה ותקיפת עובד ציבור, בשעה שאת המעשים המיוחסים לו ביצע כשתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. בשל כך, קבע בית המשפט כי לא ניתן לתת אמון בעורר, והדבר מצדיק את ההבחנה בינו לבין נאשם 2, שנעדר עבר פלילי, ועל כן לא הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט הורה על שחרורם של הנאשמים 3 ו-4 לחלופת מעצר, בשל עברם הפלילי המצומצם יותר.

בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהגיש העורר על ההחלטה. בית המשפט אישר כי אכן יש בחומר החקירה ראיות לכאורה, דבר העולה מתמלילי שיחות הטלפון בין העורר ושאר הנאשמים, וכן מהימצאו בצריף בשעות הלילה ליד המכונה והמטבעות. בית המשפט דחה את טענת האפליה, מאחר ומצבו של העורר שונה מזה של יתר הנאשמים בתיק, בשל עברו הפלילי העשיר, העובדה שהמעשים המיוחסים לו בוצעו בתקופת התנאי, כשהוא הרוח החיה באירוע. עוד הוסיף בית המשפט, כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות בעניינו של העורר, הנובעת מכך שהמעשים בוצעו בחבורה, מעברו הפלילי, ומשתיקתו בחקירה. באשר לחלופת מעצר, ציין בית המשפט כי העובדה שהעורר ביצע עבירת פשע בעת שתלוי נגדו עונש מאסר מותנה, מקשה על מתן אמון בו לצורך שחרור לחלופת מעצר. למעלה מן הנחוץ, כדברי בית המשפט, נבחנו שתי החלופות שהציע העורר. חלופת מעצר הבית המלא בבית זוגתו לחיים של העורר נדחתה בשל אי התאמתה של זוגתו לפקח עליו, והחלופה של שהייה בבית מדרש, אותו מנהל קרוב משפחה של העורר, נדחתה מאחר ואין מדובר במקום סגור שיש בו אפשרויות פיקוח.

מכאן הערר שלפניי, בו מבקש העורר כי אורה לבית משפט השלום לבחון את חלופות המעצר הנוספות שיציע העורר.

3.בא כוח העורר טוען כי חומר הראיות לוקה בחסר, כיוון שהעורר לא נצפה מקבל את המכונה, מעבירה, מעמיסה לרכבו או פורק אותה, ולא נצפה מתקין מכונה שכזאת. כן נטען כי היו אנשים נוספים שנכחו במקום בעת המעצר ונגדם לא הוגש כתב אישום. בנוסף, לטענתו, לא ניתן משקל מספיק לחוות דעת מז"פ לפיה במצב הנוכחי של המכונה והטבעים לא ניתן לייצר באמצעותם מטבעות מזויפות. כמו כן, מוסיף בא כוח העורר כי אין התאמה בין השיחות לתצפיות שנערכו, מה שמעלה ספק באשר לכך שהעורר הוא הדובר בשיחות אלה. בא כוח העורר טוען לאפליה בין העורר לשאר הנאשמים: נאשם 2 הוא בעל החצרים בהם נתפסה המכונה, וחלקו הלכאורי גדול יותר מחלקו של העורר, ולמרות זאת הוא שוחרר מבלי שנתבקש מעצרו. בנוסף, נאשמים 3 ו-4 שוחררו למגוריהם ברשות הפלשתינאית ללא תנאי מעצר בית, על אף הקושי בפיקוח עליהם, ולמרות שנקבע כי יש נגדם ראיות לכאורה ועילת מעצר, ולנאשם 3 הרשעה קודמת בעבירה של זיוף שטרות כסף. באשר לפסילת חלופות המעצר, נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לאפשר לעורר להציג חלופות נוספות בפני בית משפט השלום, כגון "אזיק אלקטרוני", שאם תימצאנה ראויות, ישוחרר העורר לחלופת מעצר.

באת כוח המשיבה טענה בדיון בפניי כי קיימת ביחס לעורר תשתית ראייתית מוצקה. על-פי השיחות העורר הוא הדומיננטי בקשירת הקשר, הוא מראשי ההתארגנות. כמו כן, אין צורך בייצור של מטבעות מזויפות על מנת להאשים בזיוף. באשר לטענת האפליה, טענה באת כוח המשיבה כי מדובר באבחנה מותרת בין הנאשמים. חלקו של נאשם 2 בקשירת הקשר פחות יותר, ועברו נקי. לנאשמים 2 ו-3 עבר פלילי לא מכביד, והם לא ביצעו עבירות במשך שנים, מה גם שהושתו עליהם ערבויות גבוהות. עוד נטען, כי לא ניתן לתת אמון בעורר שלא יפר את תנאי חלופת המעצר, מאחר וביצע את העבירות המיוחסות לו עת היה עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, ואם יורשע, תצטרף תקופת המאסר על תנאי לעונש שייגזר עליו, מה שמגביר את החשש מהימלטות.

4.לאחר שעיינתי בערר ובתיק החקירה, ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, החלטתי כי יש לקבל את הערר. באשר לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, סבורה אני כי ניתן לקבוע כי קיימות בשלב זה ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר. יש לזכור, כי מבחן ה"ראיות לכאורה" אינו בוחן אם בשלב זה, על-פי חומר הראיות, מתעורר ספק סביר באשמת הנאשם, אלא האם קיים סיכוי סביר כי

עיבודן של הראיות הגולמיות במהלך המשפט, תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל, יוביל לראיות רגילות, המבססות את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 147, 151 (1996)). על כן, הטענה כי המכונה לא יכולה לייצר מטבעות מזויפות, טענה הסותרת את חוות דעתו של מומחה מז"פ, דינה להתברר במהלך המשפט, אולם אין היא שוללות מהראיות הקיימות את אופיין הלכאורי. באשר לטענות ביחס לכך שהתצפיות לא זיהו את העורר ושלא נערך מסדר זיהוי קול, הרי די בכך, לצורך שלב הראיות לכאורה, כי המתמללים זיהו את העורר כאחד הדוברים בשיחה (בש"פ 8605/05 אלולו נ' מדינת ישראל , תק-על 05(3) 4187, 4188 (2005)), כאשר הטענה שאין בחומר החקירה מזכר המתעד את ההשוואה שעשו השוטרים בין קולו של העורר לקול הדובר, תתברר במהלך המשפט; ובפרט חשוב להדגיש, כי כאמור, השיחות שביצע העורר אינן הראיה היחידה כנגדו, וראיה מרכזית העומדת לחובתו היא העובדה שנתפס ליד המכונה.

5.שוכנעתי כי קיימת עילת מעצר בעניינו של העורר. כפי שנקבע, עבירות רכוש עשויות להקים עילת מעצר של מסוכנות מקום בו הן מבוצעות "באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים" (בש"פ 5431/98, 5571/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272 (1998)). אכן, בענייננו, אין ספק כי קמה עילת מעצר: המעשים המיוחסים לעורר הם פרי תכנון מוקדם, התארגנות של מספר עבריינים שכללה תיאום בין גופים שונים, וייצור המטבעות המזויפות כולל, מעצם טיבו, שימוש באמצעים מתוחכמים.

עם זאת, ולא בלי לבטים, סבורה אני כי יש מקום לבחינתה של חלופת מעצר. אמת, עברו הפלילי של העורר, והעובדה כי ביצע את המעשה עת היה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה, עומדים לחובתו. כן רואה אני חומרה בהתנגדותו למעצר. עם זאת, השיקול המכריע, בנסיבות המקרה, הוא עקרון השוויון בין נאשמים במעצר עד תום ההליכים (והשוו: בש"פ 2895/06 אזערי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.5.06) וההפניות שם). לעניין זה ציינה השופטת נאור בפרשת רפייב :

"...בית-המשפט יניח על כפות המאזניים, בין השיקולים שהוא מביא בחשבון, גם את השיקול של שוויון בין נאשמים. לשיקול זה ייתן בית-המשפט באותה מלאכת שקלול עדינה, שאין לה כאמור נוסחה מתמטית מדויקת, את המשקל הראוי בנסיבות העניין. אין לומר כי שחרור של נאשם אחר באותה פרשה שעניינו זהה, מחייב אוטומטית שחרורם של נאשמים אחרים. ההכרעה בשאלת מעצר או שחרור, או תנאי השחרור, לעולם איננה תוצאה אוטומטית. עם זאת שחרורו של נאשם שעניינו דומה באותה פרשה, הוא בהחלט שיקול כבד שיש להניחו על כף המאזניים. לעיתים, והבאתי דוגמאות רבות לכך, יש בשיקול האמור כדי להטות את הכף ולהביא לשחרור" ( בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 753, 763-764 (2003) (ההדגשה במקור)).

דומני כי זהו אחד מאותם המקרים בהם השיקול של שוויון בין נאשמים מטה את הכף, במובן זה שהוא תומך בבחינתן של חלופות מעצר קונקרטיות בעניינו של העורר.

6.שלושת הנאשמים האחרים, אשר, על-פי הנטען, שותפים לקשר ולייצור המטבעות המזויפות, לא נעצרו עד תום ההליכים – כאשר מעצרו של הנאשם שבביתו נתפסה המכונה אף לא התבקש, ושני הנאשמים האחרים שוחררו לחלופת מעצר שאינה כוללת מעצר בית. אומנם, עברו הפלילי של העורר והעובדה כי ביצע את המעשים עת היה מאסר על תנאי תלוי נגדו הינם נתונים רלבנטיים, העשויים להצדיק את ההבחנה בין נאשמים. במקרה זה סבורה אני כי הם מצדיקים השתת תנאים חמורים יותר לשחרור, אולם אינם מצדיקים הבחנה כה קיצונית בין הנאשמים, כך שייקבע שבעניינו של העורר אין חלופה העשויה לאיין את מסוכנותו. בפרט נכון הדבר, לאור העובדה כי, מבלי להקל ראש בעברו הפלילי העשיר של העורר, מעיון בגיליון ההרשעות הקודמות שלו עולה כי בשבע השנים האחרונות מעורבותו בפלילים הייתה נמוכה באופן יחסי. עוד יצויין, כי העובדה שהמכונה נתפסה מפיגה במידת מה את החשש להישנות העבירות המיוחסות לעורר בתקופת התנהלות המשפט. מכל אלו, אני סבורה כי האיזון בין ההגנה על בטחון הציבור לבין עיקרון השוויון וחרות הפרט, מצדיק במקרה זה בחינתן של חלופות מעצר קונקרטיות, גם אם לא בהכרח תימצא בסופה של הבדיקה חלופת מעצר אשר תפיג את מסוכנותו של העורר ותוכל להביא לשחרורו.

7.אני מורה אפוא לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר אשר יבחן את סוגית מסוכנותו של העורר וכן את שאלת קיומה של חלופת מעצר הולמת בעניינו. שירות המבחן יגיש את התסקיר האמור עד ליום 21.5.06 לבית משפט השלום בירושלים. התיק יוחזר לבית משפט השלום בירושלים, אשר יבחן את המלצותיו של שירות המבחן, ויבחן בשנית את שאלת אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וכן את חלופות המעצר הקונקרטיות שיציע העורר, לרבות את אפשרות השימוש ב"אזיק אלקטרוני" שהועלתה על ידו במסגרת הערר. למותר לציין, כי אין בהחלטתי זו המורה על הזמנת התסקיר כדי להביע כל עמדה באשר להכרעה הסופית בבקשת העורר להשתחרר לחלופת מעצר.