בש"פ 3358/09 מדינת ישראל נ. יניב זגורי

בקשה (שנייה) להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום שתחילתם ביום 2.5.2009, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 1078/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפי המוקדם. באי כוח המשיבים 1, 3 ו-4 נתנו הסכמתם להארכת המעצר של מרשיהם, ולכן אדון בעניינם של המשיבים 2 ו-5 בלבד.

כתב האישום

1.

כתב האישום, שהוגש ביום 1.5.2008 מייחס לכלל המשיבים חמישה אישומים הקשורים למעורבותם בארגון פשיעה שבראשו עמד המשיב 1, יניב זגורי (להלן: זגורי ). אשר למשיב 2, יוסי בוחבוט (להלן: בוחבוט ), האישום הראשון מייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ לפי סעיף 456 לחוק העונשין, היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין, היזק לבעל חיים לפי סעיף 451 לחוק העונשין, הובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ועבירה במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 (להלן: חוק המאבק בארגוני פשיעה ). על פי הנטען, בוחבוט לקח חלק בקשר שבמסגרתו הושלך ביום 14.1.2007 רימון רסס לעבר ביתו של העיתונאי ארצי חלפון (להלן:

המתלונן ), אשר פרסם באותה תקופה מספר כתבות בעניינו של זגורי. עוד לקחו חלק בקשר זה, עד התביעה טל קורקוס (להלן: טל ) ואדם נוסף (להלן: הקושר ). חלקו של בוחבוט היה נהיגה ברכב לביתו של המתלונן, שם זרק הקושר את הרימון לעבר הבית. השלכת הרימון גרמה למותה של כלבת המתלונן ולנזק רב למבנה.

2.

אשר למשיב 5, אבנר חנוכוב (להלן: חנוכוב ), האישום השלישי והאישום הרביעי מייחסים לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין ועבירה במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה. שני האישומים הינם בגין חלקו של חנוכוב בשני מעשי הצתה שנקשרו על ידיו יחד עם זגורי, המשיב 4, מרדכי ממן (להלן: ממן ) וטל. במסגרת האישום השלישי, על פי הוראותיו של זגורי הצטיידו חנוכוב וטל בבקבוקי דלק והציתו יחד עם ממן, ביום 16.11.2007, את החנות "בון בון" בבאר שבע. ההצתה גרמה נזק רב לחנות ולבית העסק הסמוך. במסגרת האישום הרביעי, ביום 4.11.2007, על פי הוראותיו של זגורי, הצטיידו חנוכוב, ממן וטל בדלק, נסעו למשרדו של עורך הדין איתי יצחק בבאר שבע והציתו את המשרד. ההצתה גרמה לנזק רב למבנה, הנאמד בכ- 264,000 ש"ח.

מעצרם של המשיבים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 7.7.2008 הביעו באי כוח של המשיב 3, מאור אלמקייס (להלן: אלמקייס ), ממן וחנוכוב את הסכמתם לקיומן של ראיות לכאורה לאשמתם של מרשיהם ולקיומה של עילת מעצר כנגדם. בא כוחו של חנוכוב התנגד לקיומה של תשתית ראייתית לכך שהעבירות המיוחסות למרשו בוצעו במסגרת ארגון פשיעה ולכן טען כי יש לבחון חלופת מעצר בעניינו. באי כוחם של זגורי ובוחבוט טענו כנגד קיומה של תשתית ראייתית ועילת מעצר ביחס למרשיהם. בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 6.8.2008 כי עדותו של טל, לצד ראיות סיוע לכל אחד מהאישומים מבססות תשתית ראייתית לכאורה לאשמתם של כל המשיבים בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. עוד נקבע כי חומרת העבירות המיוחסות למשיבים משקפת את מסוכנותם לציבור וזאת ביתר שאת נוכח התשתית הראייתית הלכאורית לכך שהעבירות בוצעו במסגרת ארגון פשיעה. נקבע כי אין בנמצא חלופה שתאיין את מסוכנותם ולכן הורה בית המשפט על מעצרם עד תום ההליכים.

4.

משחלפו תשעת חודשי המעצר מבלי שמשפטם של המשיבים הסתיים, ביקשה המבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 יום. מעצרם של זגורי, ממן ואלמקייס הוארך בהסכמתם ואילו בעניינם של חנוכוב ובוחבוט הורה בית משפט זה (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) על הגשת תסקיר מעצר. ביום 9.3.2009 ניתנה החלטת בית המשפט בה הוארך מעצרם של השניים ב-90 יום נוספים. זאת לאור המסוכנות העולה מן העבירות המיוחסות לשניים, עברם הפלילי והימנעותו של שירות המבחן מהמלצה על שחרור לחלופת מעצר. לכך הוסיפה השופטת פרוקצ'יה כי משפטם של המשיבים מורכב ביותר והוא מתנהל ביעילות רבה.

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר

5.

עתה בפני בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום שיחלו ביום 2.5.2009. המבקשת מציינת בבקשה כי משפטם של המשיבים מתקדם ביעילות, התקיימו מועדי הוכחות רבים במרוצת תקופת המעצר הראשונה ובשלב זה קבועים לתקופת המעצר המבוקשת 12 מועדים נוספים עד ה-5.7.2009. ביום 30.4.2009 צפויה לטענת המבקשת להסתיים פרשת התביעה. המבקשת מנמקת את בקשתה במסוכנות הרבה הנשקפת מהעבירות המיוחסות למשיבים אשר לטענתה, לא קהתה בחלוף הזמן, כי מסוכנות זו מתעצמת לטענתה נוכח עברם הפלילי – לבוחבוט הרשעה בגין נשיאת נשק שלא כדין ולחנוכוב הרשעות קודמות בגין הפרעה לשוטר ואיומים. עוד טוענת המבקשת כי אופיין של העבירות המיוחסות למשיבים מקים חשש ששחרורם יוביל לשיבוש מהלכי משפט וניסיון להשפעה על עדים ולהימלטות מפני הדין.

6.

באי כוח המשיבים 2 ו-5 עו"ד שרמן ועו"ד בן נתן מתנגדים לבקשה. הם אינם שותפים להערכת התביעה כי פרשת התביעה תסתיים ביום 30.4.2009. להערכתם התיק כולו לא יסתיים עד הפגרה. הם מעלים טענות על כך שהתארכות המשפט נובעת, במידה רבה, מאי הצגת כל חומר הראיות הרלבנטי הנוגע לעד המדינה ואי רישום מזכרים לגבי עד זה. לטענתם במסגרת פרשת ההגנה יבקשו להעיד עדי תביעה, וזאת נוכח חומר חדש שנגלה להם.

עו"ד שרמן מוסיף וטוען כי שרות המבחן מסיק מסוכנות של מרשו מכך שמרשו מכחיש את ביצוע העבירה. לכך אין לטענתו מקום בשלב ניהול ההוכחות בו הנאשם כופר ואשמתו לא נקבעה.

הכרעה

7.

נקודת המוצא להכרעה היא החלטתה הנזכרת של כב' השופטת פרוקצ'יה. השופטת פרוקצ'יה היתה מוכנה לבחון לגבי המשיבים 2 ו-5 אפשרות של שחרור בערובה. בסופו של דבר לא ראתה אפשרות לעשות כן נוכח האמור בתסקירים. עיינתי בתסקירים. בעניינו של בוחבוט ציינה קצינת המבחן בתסקיר מיום 26.2.2009 כי לאור הערכת הסיכון, אין בידיה להמליץ על החלופה שהוצעה שם (בית הוריה של חברתו), שאין בה כדי להוות מענה במקרה זה. קשה שלא להעיר, ולכך הסכימה באת כוח המדינה בדיון בפניי, כי מהכחשת עבירות בהן מואשם מי שלגביו ניתן תסקיר מעצר, אין כדי ללמד על מסוכנות. בשלב זה נהנה הנאשם מחזקת חפות. ניתן להסיק מסוכנות מן הראיות לכאורה, אך לא מעצם ההכחשה. לגבי חנוכוב, שלל שירות המבחן "בשלב זה" את חלופת המעצר שהוצעה (בבית האחות בבאר-שבע), בין השאר, בשל כך שהחלופה נמצאת במקום מגוריהם של המתלוננים. מאז ההחלטה האמורה חלף זמן נוסף, וקשה להעריך נוכח הנתונים שהובאו שהמשפט יסתיים בתוך תקופת המעצר המבוקשת. בנסיבות אלה, נראה לי כי האיזון הנכון יהיה היעתרות לבקשה גם לגבי המשיבים 2 ו-5. תוך מתן אפשרות לכל אחד מן השניים להציע לבית המשפט המחוזי חלופות מעצר אחרות ממה שהוצע עד כה. אם יוצעו חלופות כאלה, יחליט בית המשפט המחוזי כהבנתו.

8.

הבקשה מתקבלת, מעצר המשיבים 2 ו-5 מוארך ב-90 ימים מיום 2.5.2009 או עד למתן פסק הדין בעניינם ב-תפ"ח 1078/08, לפי המוקדם.