בש"פ 3687/06 מדינת ישראל נ. אוסמה תאופיק פרעוני

זוהי בקשה מטעם המדינה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. הבקשה נסבה על שניים העומדים לדין בצוותא – הם המשיבים בבקשה (אב ובנו) – אולם במהלך הדיון ניתנה החלטה נפרדת ביחס למשיב 2 (הוא האב), הדוחה את ההכרעה בעניין מעצרו עד לאחר המצאת חוות דעת באשר למצבו הפסיכיאטרי.

נותר, אם כן, לברר, במסגרת החלטתי זו, את סוגיית מעצרו של המשיב 1.

כתב האישום מייחס למשיבים עבירות של רצח, נשיאה והובלה של נשק, קשירת קשר לביצוע פשע ואיומים. על-פי האמור בכתב האישום, סכסוך בין המשיב 1 למנוח, שתחילתו בהערה של השני על מהירות נסיעתו של הראשון, התגלגל למעשה רצח. תמצית הדברים היא, שהמשיבים, כך לפי כתב האישום, קשרו קשר לרצוח את המנוח, ולשם כך הצטיידו ברובה ובאקדח. הם נסעו למעונו של המנוח, ושם איים המשיב 1, באמצעות הרובה, עליו ועל מקורביו. המשיב 2 שאחז באקדח ירה, מטווח קצר, בחזהו של המנוח, והרגו. לאחר מכן הגיע למקום בן משפחה של המנוח, והמשיב 1, כשהרובה בידו, איים עליו באמרו "תיכנס פנימה לפני שאני אהרוג אותך".

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים ההליך המשפטי. המשיב 1 השיג על החלטת המעצר בפני בית משפט זה. עררו נדחה. השופטת מ' נאור פסקה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 1, וכי:

למרות גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי, צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו שאין מקום להורות במקרה זה על חלופת מעצר. למעשה הרצח קדם סכסוך של מה בכך בין מי שלטענת התביעה הוא העורר, לבין המנוח. אפילו אניח שלא העורר היה זה שנטל חלק בסכסוך הקודם אלא למשל – אחד מאחיו, אין בכך כדי לסייע לעורר.

תהא אשר תהא זהותו של מי שנטל חלק בסכסוך הקודם הרי העורר ואביו יצאו לפתור ריב של מה בכך כשבידיהם כלי נשק. וכך קיפח המנוח את חייו... מי שיוצא לנקום נקמה על דבר של לא כלום, עם כלי נשק, מעיד על עצמו שהוא מסוכן וחזקה זו אינה מופרכת לא על ידי עבר נקי ולא על ידי גיל צעיר.

בינתיים, מציינת המבקשת כי נתקיימו שלוש ישיבות הוכחות, במסגרתן נשמעו ארבעה-עשר עדי תביעה, והוגשו מסמכים רבים. חמישה מועדים נוספים קבועים בינתיים – כולם, מדגישה המדינה, בתוך תקופה הארכה המבוקשת. יצוין, כי מספר מועדי דיון שנקבעו עד כה, בוטלו – מקצתם לבקשת הסנגוריה ומקצתן כפועל יוצא של התפתחויות שאירעו בתיק – הכל כמפורט בבקשת המדינה. מכל מקום, היום מבקשת כאמור המדינה להאריך את מעצרו של המשיב 1, בשל מסוכנותו הרבה המשתקפת במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ובשל החשש מפני שיבוש הליכי המשפט והשפעה על עדים – זאת בין היתר לאור העובדה שרבים מהעדים הם בני כפרם של המשיב ומוכרים לו. המשיב 1 מדגיש כי על-פי כתב האישום – לא הוא שביצע את הירי שהביא למותו של המנוח. לדבריו, עדויות התביעה אינן נקיות מקשיים. המשיב 1 עומד גם על כך שעברו הפלילי נקי. לדעתו, לא נוצלו כראוי תשעת החודשים שחלפו מאז מעצרו. על רקע כל אלה סבור המשיב 1 כי יש להורות על הגשת תסקיר בעניינו ולשחררו לחלופת מעצר.

דין בקשת המדינה להתקבל. הנחתנו היא, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 1, שדי בהן כדי להצדיק את מעצרו. כך פסקה השופטת נאור בהחלטתה לגבי מעצר המשיב 1 עד לתום ההליכים, ולא מצאתי טעם שלא להעמיד נתון זה גם ביסוד החלטתי זו. מסוכנותו הרבה של המשיב 1, והחשש מפני השפעה על עדים ושיבוש הליכי המשפט, מזדקרים אף הם לנוכח פרטי כתב האישום החמור שהוגש כנגדו. אכן, לפי כתב האישום, לא המשיב 1 הוא שלחץ על ההדק; אך הוא, כך טוענת המדינה, "מחולל הסכסוך", ומכל מקום, הוא והמשיב 2 הגיעו לביתו של המנוח כשבידם כלי-הרג, והמנוח – נהרג. נזכיר, כי לפי כתב האישום, המשיב 1 אחז ברובה ואיים באמצעותו על המנוח ועל אחרים. כפי שפסקה השופטת נאור, "מי שיוצא לנקום נקמה על דבר של לא כלום, עם כלי נשק, מעיד על עצמו שהוא מסוכן וחזקה זו אינה מופרכת לא על ידי עבר נקי ולא על ידי גיל צעיר". דברים אלה יפים גם היום ואין מקום, בשלב זה של המשפט ולאור השתלשלותו עד כה, להורות על שחרור המשיב 1 לחלופת מעצר.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב 1, אוסמה תאופיק פרעוני, בתשעים ימים, החל מיום 11.5.2006, או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 2053/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה – לפי המוקדם.