בש"פ 3967/12 היועץ המשפטי לממשלה נ. אלכסנדר בולטיאנסקי

א.

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ת אפעל-גבאי ) מן הימים 4.4.2012 ו-17.5.12 במ"ת 32885-03-12, לפיהן הוחלט על שחרור המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים במסגרת עתירה להכרזתו כבר הסגרה.

רקע והליכים

ב.

המשיב עלה לארץ מרוסיה בשנת 2001, חי מספר שנים וחזר לרוסיה בשנת 2006; ביום 2.8.09 חזר לישראל בפעם האחרונה; ביום 19.3.12 הוגשו נגד המשיב לבית המשפט קמא עתירה להכרזתו כבר הסגרה לרוסיה (לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 ובקשה למעצרו עד תום ההליכים (לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה). בעתירה ובבקשה צוין, כי מכוח האמנה האירופאית בדבר הסגרה שישראל ורוסיה הן צדדים לה, הגישה ממשלת רוסיה ביום 1.4.2010 בקשה להסגיר לידיה את המשיב בגין עבירת תקיפה במטרה לבצע שוד, בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 162(3) לקודקס הפלילי הרוסי). לבקשה זו צורפו צו מעצר וראיות.

ג.

כעולה מבקשת ההסגרה, עובר ליום 23.4.09 סיפרה הגב' גלינה ניקורובה (להלן השותפה ) למשיב על אדם אחר בשם גנאדי אזצקי (להלן המתלונן ) שבבעלותו מחסן ובו מכשירי חשמל ורכוש נוסף, אותו היא מכירה ואתו היא נוהגת להיפגש; המשיב אמר כנטען לשותפה, כי יש לקחת מאת המתלונן את רכושו (בתרגום חופשי "צריך לנער את השקים הללו"), והביע בפניה את כוונתו להיעזר באנשים נוספים לצורך כך. ביום 22.4.09 התקשר המתלונן לשותפה והזמין אותה להיפגש עמו במחסן האמור, והשניים קבעו למחרת בשעה 19:30. טרם פגישתם, קבע המשיב עם השותפה ושני אנשים אחרים, כי האחרונה תוביל את השלושה אל המחסן כדי לשדוד את המתלונן באמצעות ניצול הזמנתה לתוך המחסן. ביום 23.4.09 בשעה 19:30 או בסמוך לכך הסיע המשיב את השותפה למחסן והנחה את האחרים אל המקום. לכשהגיעו, ביקשה השותפה מן המתלונן לפתוח בעבורה את שער המחסן. היא נכנסה פנימה, ובעקבותיה נכנסו שני האחרים, כפתו את המתלונן, הכו אותו, וכשדרישותיהם הכספיות לא נענו נטלו מן המחסן חפצי ערך: מכשיר טלפון נייד, נגן די. וי. די, מכשיר מיקרוגל, מעיל עור וציור. כן, נלקחו ממכנסיו של המתלונן 200 רובל ומפתחות למחסן ולביתו (סך הרכוש הוערך כ-41,530 רובל, שוה ערך בקירוב ל-5,000 ₪ בעת המעשים). אז הניחו האחרים את שלל השוד ברכבו של המשיב, שהמתין להם בחוץ, נעלו את המחסן מבחוץ והסתלקו. כתוצאה מן המעשים נגרמו למתלונן חבלות. השותפה והאחרים הועמדו לדין ברוסיה והורשעו בעבירות תקיפה במטרה לבצע שוד בנסיבות מחמירות, והושתו עליהם תקופות מאסר ממושכות שבין שבע לשמונה וחצי שנות מאסר.

ד.

חומר הראיות שצורף לבקשת ההסגרה כלל, בין היתר, את הודעת המתלונן שלא כללה התייחסות למשיב, אשר המתין כאמור ברכבו בעת השוד, ומספר הודעות של השותפה; תחילה הרחיקה עצמה מן האירועים, אולם לימים הודתה בסיוע לשוד והצביעה על המשיב כמתכננו. עוד ציינה, כי שבועיים לאחר האירוע התקשר אליה המשיב כדי לברר איזה מידע מסרה לחוקרי המשטרה. כן נכללו בחומר החקירה הודעותיהם של שני השותפים האחרים. הראשון ציין, כי התבקש על ידי המשיב לבוא "ללמד לקח" את המתלונן, ובתמורה יזכה למחילה על חוב שלו כלפיו המשיב; אף שהרחיק עצמו מן המעשה סיפר הלה, כי המשיב היה זה שפרש בפניו את התוכנית, הסיע אותו למקום, המתין לצד מכוניתו מחוץ למחסן, סייע בהטענת השלל והסיע את המבצעים לביתו לאחר מכן.

השני ציין את הקשר שנוצר בין שלושת השותפים סביב חובו הנזכר של הראשון. אולם טען לאליבי: לדבריו החל מצהרי יום השוד שהה בכפר עם משפחתו ועם חברותיה של אשתו, אך יתכן שעבר באזור האירוע בשעה 22:00 (בניסיון לאשש קו הגנה זה העידו אשתו וחברותיה). אף על פי כן, איכון הטלפון הנייד שברשותו מלמד, כי שהה באזור המחסן המדובר. ועוד נלמד ממחקר התקשורת הסלולרית, כי הוא שוחח עם המשיב מספר פעמים ביום השוד בשעות הערב (11 התקשרויות יוצאות ונכנסות). לבסוף, חוות דעת פורנזית פירטה את הבדיקה הרפואית שנערכה למתלונן (30.4.09), המתיישבת עם פרטי תלונתו ועם מועד הגרימה.

הליכי המעצר

ה.

ביום 19.3.12 נעצר המשיב (לפי סעיף 6 לחוק ההסגרה), על יסוד צו מעצר שהוצא נגדו ברוסיה. ביום 20.3.12 הובא המשיב בפני בית המשפט המחוזי, ונעצר עד החלטה אחרת. ביום 4.4.12 נערך דיון ראשון לגופה של בקשת המעצר. בא כוח העוררת חזר על נימוקי העתירה בכל הנוגע לקיומה של תשתית ראיות לכאורה. מנגד טען בא כוח המשיב לאי-דיוקים ולסתירות שמצא בחומר הראיות, וכן טען לעלילה בדויה שנרקמה בצורה שיטתית נגד המשיב על ידי שותפיו הנטענים. לשיטת המשיב, אין תשתית ראייתית המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. עוד נטען, כי המשיב שב לישראל משהתאפשר לו (עם ביטול דרישת האשרה לאזרחי רוסיה הנכנסים לישראל – דרישה שהייתה רלבנטית לגבי אשתו) ובלי קשר להימלטות מאימת הדין באשר לעבירות המיוחסות לו; כי פרטיו היו ידועים למשטרה ברוסיה כחודש וחצי טרם יציאתו ארצה אך לא נעשה מאמץ לעצרו; וכי לאחר שהוגשה בקשת ההסגרה וטרם הגשת העתירה הונפק למשיב דרכון רוסי בקונסוליה הרוסית בישראל. לבסוף נטען לנסיבותיו הכלכליות והמשפחתיות הקשות של המשיב (בין היתר מצבם הבריאותי של הוריו).

ו.

בסיום הדיון ולאחר שמיעת הצדדים לעניין הראיות החליט בית המשפט קמא - הדבר היה סמוך לחג הפסח - על שחרור המשיב ארעית למעצר בית באיזוק אלקטרוני בביתו (שהוא גם בית הוריו), והורה עם זאת על תסקיר מעצר אשר יתייחס לשאלת המסוכנות ואיכות החלופה המוצעת. הוטעם כי:

"אכן מהודעותיהם של שניים משלושת השותפים עולה הפללתו של המשיב על ידם כמי שהיה שותף בשוד, ואולם בפי הסניגור טענות כבדות משקל באשר לקשיים בחומר הראיות. כך, למשל, נראה כי שמו של המשיב נקשר לראשונה לשוד במהלך מתוכנן משותף של שני השותפים, אשר הגיעו ביוזמתם למשטרה ביום 22.6.09 (חודשיים לאחר השוד) ומסרו בזה אחר זה הודעות דומות המתארות את מהלך הדברים כאמור בבקשה...במצב דברים זה, על אף שעל פי ההלכה הפסוקה לא נדרשת אותה דרגת ראיות לכאורה הנדרשת מקום שמדובר בבקשה למעצר עד תום הליכים בהליך שמתנהל בישראל, אלא בדרגה נמוכה יותר...לא ניתן להקל ראש בקשיים הראייתיים עליהם הצביע הסניגור המלומד, כמו גם על נסיבות הגעתו של המשיב לישראל..."(החלטה מיום 4.4.12, עמ' 13).

בנוסף לאמור הוחלט, כי ההורים יחתמו על ערבות צד ג' בסכום של 7,500 ₪, המשיב יפקיד 5,000 ₪ (בפריסה) ויחתום על התחייבות עצמית בסך של 10,000 ₪. נגד החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה; בהחלטה מיום 5.4.12 (בש"פ 2817/12 מדינת ישראל נ' בולטיאנסקי (לא פורסם) - השופט סולברג) הוחלט על הגשת תסקיר תוך 8 ימים והארכת המעצר עד להחלטה בעקבותיו.

ז.

ביום 3.5.12 הוגש לבית המשפט קמא התסקיר, שבו דובר ביחס למשיב על מסוכנות גבוהה וחשש ממשי להימלטות. התסקיר התבסס על שיחה עם המשיב

(הוסבר, כי קצינת המבחן לא הצליחה ליצור קשר עם הורי המשיב). בדיון מיום 7.5.12 נטען מטעם המשיב, כי התסקיר אינו משקף נאמנה את המצב, שכן נערך על בסיס שיחה עם המשיב בלבד. נטען, כי קצינת המבחן לא יכלה להגיע למסקנות הנחרצות העולות מן התסקיר על בסיס כה דל. בנוסף ולאחר שהתברר, כי טענת המשיב ביחס לעילת חזרתו ארצה איננה מדויקת (האשרה בוטלה כ-11 חודשים בטרם שב), טען בא כוחו של המשיב מספר טיעונים שלא נשמעו לפני כן, ובין היתר טיפולי פוריות שעברה אשתו ברוסיה ועיכוב זמני שנועד לסייע למשפחה בשמירה על סבתו של המשיב. לבסוף נטען, כי די בערבויות הגבוהות שנקבעו כדי להבטיח את תנאי השחרור, שכן כפי שהתרשם בית המשפט קמא ממצבה הכלכלי הרעוע של משפחת המשיב – הפרה עלולה למוטט את המשפחה מבחינה כלכלית; והיא גם תביא לביטול התהליך של קבלת מעמד בישראל לאשת המשיב.

ח.

בסיום הדיון ביקש בית המשפט קמא הבהרות (במסגרת תסקיר משלים), באשר לאמירות בתסקיר הראשון, הראשונה

לעניין שימוש קודם של המשיב בסמים, השניה לעניין אמירת קצינת המבחן, כי רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע להתנהלות המשיב ברוסיה וחזרתו לארץ, והשלישית

לעניין אי-יצירת הקשר עם הורי המשיב. בתסקיר המשלים, מיום 10.5.12, נאמר כי לעניין הסמים היתה הסתמכות על מב"דים סגורים, לעניין "רב הנסתר על הגלוי" נאמר כי המשיב נקט עמדה חד משמעית בדבר היעדר כל בעייתיות בעברו, מה שלא נראה לשירות, וכי ההורים הם אנשים נורמטיביים, אך ספק אם יוכלו להשגיח על המשיב 24 שעות ולדווח לפי הצורך.

ט.

בדיון מיום 13.5.12 חזר בא כוח העוררת על טענותיו בדיון הקודם וציין, כי הורי המשיב (הערבים המוצעים) לא נמצאו מתאימים לפיקוח על המשיב. בא כוחו של המשיב, חזר על סימני השאלה שהועלו לעניין הראיות, וטען, כי מדובר בתסקיר מגמתי; וכן כי הורי המשיב ישמשו ערבים הולמים בנוסף לאיזוק האלקטרוני.

י.

ביום 17.5.12 החליט בית המשפט קמא על שחרור המשיב למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, המשיב נדרש להפקיד סך של 50,000 ₪ (שאחר כך חולק ל-40,000 ועוד 10,000) והתחייבות אישית של 100,000 ₪, הורי המשיב נדרשו לחתום על ערבות צד ג' בסכום של 50,000 ₪, הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ והמשיב נדרש להפקיד את דרכוניו בבית המשפט, ונקבעה התיצבות יומית בתחנת משטרה בקרית אתא. הוטעם, כי נקודת המוצא של סוגית המעצר בטרם הסגרה דומה לסוגית המעצר בהליכים פנימיים מקבילים, באשר היא "מקדשת את עקרון היסוד בדבר חירות האדם ממעצר". עוד הוטעם, כי ההחלטה מבוססת על ארבעה טעמים: הראשון , המשיב לא נמלט מאימת הדין בארצו. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב ביחס לסיבות שהוזכרו לעיכובו מאז ביטול האשרה, ואת העובדה שמשטרת רוסיה קיבלה את הפרטים על אודותיו והוא אף לא זומן לחקירה. השני, למשיב אין עבר פלילי לא ברוסיה ולא בישראל, ויש להתעלם כליל מתיקים סגורים. השלישי , אין לזקוף כנגד המשיב, במיוחד בשלב זה של בירור האשמה, את בחירתו להכחיש את המיוחס לו. הרביעי והאחרון , התרשמות בית המשפט מנכונות הורי המשיב והתאמתם לשמש כמפקחים וערבים לשחרורו, לרבות הבנת משמעויותיה של הפרה. עוד צוין, כי מדובר בעבירות במדרג נמוך באופן יחסי, ולכן נראה שיש בחלופת המעצר ההדוקה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

הערר

י.

בערר נטען, כי אין בחלופת המעצר שנקבעה בבית המשפט קמא כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב; נטען, כי שגה בית המשפט קמא שעה שדחה באופן עקרוני את המלצת שירות המבחן והתעלם ממסוכנותו של המשיב ומן החשש להימלטות; עוד נטען, כי שגה בית המשפט בהערכת חומרת העבירה ונסיבותיה; כי קבע קביעות עובדתיות וראייתיות שאינן מתיישבות עם חומר הראיות שבפניו, והסיק מסקנות ממה שאינו בפניו; וכי לא נתן משקל ראוי לאינטרסים הציבוריים שעל כף המאזניים. העוררת עמדה על הרף הראייתי הנדרש בהליך ההסגרה, שהוא נמוך מזה המקביל לו ("אחיזה לאישום"), וכי ככלל טענות הנוגעות למשקל ומהימנות צריכות להיבחן בהליך העיקרי. עוד נטען, כי בכל הנוגע לתשתית הראייתית טעה בית המשפט קמא במסקנותיו, כך, בין היתר, צוינה הכללתו של המשיב ברשימת המבוקשים הפדרלית הרוסית (ותיקו הופרד משאר המעורבים בפרשה). בא כוח העוררת הוסיף וטען, כי יש לתת משקל מיוחד לקיום התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל. לבסוף נטען, כי הערבויות הכספיות דלות מכדי להרתיע את המשיב מהימלטות נוספת, ואין בהן כדי לשרת את מטרת המעצר. אשר על כן, נתבקש מעצרו של המשיב עד תום הליכי ההסגרה.

הדיון

יא.

בא כוח המדינה טעם בטוב טעם, כי על פי הפסיקה בהליך מעצר לצרכי הסגרה יש צורך להציג הצדקה לאישום במדינה המבקשת וראיות שאין מקום לבחון את מהימנותן, שכן גם אין חובה להציג את כל חומר הראיות. לשיטת המדינה, יש בתיק דנא די ראיות לצורך מעצר בתיק פנים-מדינתי, לא כל שכן לעניין הסגרה. עדותה של השותפה בתיק מפרטת את ההשתלשלות, לרבות הצגת הרכוש על-ידיה והשגת שותפים על-ידי המשיב. הוטעם עוד, כי יש על פי התסקיר חשש מהימלטות, ואין לקבל טענה לפיה אין קשר בין עזיבת המשיב את רוסיה לעבירה בה מדובר. המשיב, כך נטען, גם הטעה בעניין המועדים לגבי ביטול האשרה; ויש פער בין דבריו על אי הסתבכות בעבר, לדברי הוריו בעניין זה על פי התסקיר, מה גם שעברו של המשיב כולל מעורבות בנטילת חיים עוד ב-1994 ומאסר. הערבות המופקדת, כך נטען, פעוטה לעומת העונשים הצפויים, ואם יימלט המשיב תצטרף משפחתו; על כן החשש מהימלטות "כמעט מוחלט".

יב.

מנגד טען בא כוח המשיב, כי החלטת בית המשפט קמא מאוזנת ומדודה בפלס. לשיטת המשיב, מתסקיר המבחן עולה שעצם הבקשה להסגרה יוצרת את החשש להימלטות; זהו מעגל שוטה; וגם יש מקום, לפי הפסיקה, לבחינת עוצמת הראיות כפי שעשה בית המשפט קמא. צוין, כי לא נערך איכון של טלפון המשיב ברוסיה, ויש גם תמיהות לגבי צורת התלונה והנפשות הפועלות; באופן היוצר חשש הפללה; המשיב לא זוהה בתמונות על-ידי שותף שנטען שהכירו והלך לביתו. אשר להימלטות, בני המשפחה חסרי אמצעים ונתמכים על-ידי ביטוח לאומי, ואין סיכוי כי ימלטו, והרי הם אנשים נורמטיביים. עוד הוטעם האיזוק האלקטרוני כרכיב משמעותי.

הכרעה

יג.

דיני מעצר בהליכי הסגרה אינם שונים ממערכות דין אחרות, בכך שיש לפרשם וליישמם בשכל ישר. מערכות השיקולים בודאי מורכבות יותר, לכאן לקולה ולכאן לחומרה, ממערכת השיקולים בהליכי מעצר פנים-מדינתיים; לקולה - במישור הראיות - כי על דרך הכלל אין בידי בית משפט מן המדינה המתבקשת, בודאי כשעסקינן בשיטת משפט שונה, להעריך באופן מקצועי מלא את הראיות שיעריך בית המשפט הזר במדינה המבקשת, הן במהות הן על פי דיני הראיות. לכן דרגת הדרישות הראייתיות אינה מגיעה לדרגת "הדרישה הפנימית" (אף אין נמסר בהכרח כל חומר הראיות). ולחומרה – שכן חשש ההימלטות האינהרנטי טבוע בהליכי מעצר לצרכי הסגרה, שבחלק ניכר מהם מצוי מי שמבקשים הסגרתו במקום בו הוא נמצא מתוך שמתחילה נמלט מאימת הדין במדינה המבקשת; זאת, בנוסף להיבט האמנה והיחסים הבינלאומיים שביסוד מסגרת ההליך. בע"פ 725/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' אברג'יל (לא פורסם) סקרה השופטת פרוקצ'יה את השיקולים לעניין מעצר בהליכי הסגרה, ועמדה (פסקאות 18-16) גם על חשש ההימלטות כנושא משקל סגולי מיוחד בהליכי הסגרה, אף כי צוין שגם בהיבט זה התפתחה הפסיקה להגנה על הזכות החוקתית לחרות כשהדבר מתאפשר בערבויות מתאימות. אשר להיבט הראיות, ציינה (בעקבות החלטת השופט לוי בבש"פ 3974/07 פרצוב נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)), כי הדרישה היא "לראיות קבילות בדבר מעורבות מבוקש ההסגרה במעשים המיוחסים לו, במידה המצדיקה את בירורו של האישום בידי ערכאה שיפוטית". ראו גם האסמכתאות בעניין אברג'יל ; וכן ע"פ 3234/01 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם), שם דובר על "אחיזה לאישום"; בש"פ 2045/12 גלוחוב נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם).

יד.

עיינתי בתיק הראיות בנידון דידן. על פני הדברים ישנן ראיות הנראות קבילות, אף כי מבוססות על עדויות שלושת השותפים לעבירה, ואין מדובר בחבורה מתוך ל"ו צדיקים (אחד השותפים, כפי שציין הסניגור, ישב תשע שנים בבית האסורים). ואולם, הן – על פירוטן – מצדיקות לכאורה את בירור האישום בידי ערכאה שיפוטית. איני מתעלם מן השאלות הקשורות בתזמון העדויות ועוד שציין בית המשפט קמא, אך אצא לצורך המשך הדיון מן ההנחה, כי יש ראיות לכאורה כנגד המשיב לצורך הליכי ההסגרה. אין תימה איפוא שהוגשה הבקשה להסגרה על-ידי היועץ המשפטי.

טו.

אשר לחשש ההימלטות, כשלעצמי דעתי מסויגת – בכל הכבוד – יותר מזו של בית המשפט קמא למקרא קורותיו של המשיב, ולוח הזמנים של שיבתו ארצה ב-2009, ולא הייתי מסתכן בתקיעת כף, כי לא היה קשר בין מועד הגיעו של המשיב למוקד העבירה; סמיכות התאריכים מחשידה, אף כי קשה לומר זאת באופן שאין

אחריו ולא כלום, כיון שלא היה עצור ברוסיה בתקופה (הקצרה יחסית) שבה התגלגלו ההליכים. אפשר להבין בהחלט את תסקיר שירות המבחן, שנותר בסימני שאלה לגבי המשיב, אשר לא הייתי תוקע כף גם לגבי מהימנות גרסתו. אלא שהשאלה הנוספת שיש לבחון, כנגד "החשש המובנה" בהליכי הסגרה (כדברי השופטת חיות בבש"פ 6349/09 אוזיפה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ועמו התחייבותה הבינלאומית של המדינה, היא האם ניתן להגשים את חרות האדם ממעצר, זכות חוקתית, תוך צמצום מירבי (גם אם לא איון) של האפשרות להימלטות; ראו גם דבריי בבש"פ 1163/11 פרקופץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה ט"ו. אוסיף, כי הגם שמדובר בעבירה חמורה לכאורה, נבזית ומרושעת, שאין להקל בה ראש, ויתכן שהצפי ברוסיה - אם יוסגר המשיב - הוא לשנות מאסר לא קצרות, אין היא – במובן האינטרס הציבורי – ברמה הגבוהה ביותר של סולם העבירות, ושוב, בלא שאגרע מחומרתה כשלעצמה.

טז.

כאן באים אנו לשאלת החלופה; משהנחנו קיומן של ראיות לכאורה, ומשסברנו כי עילת ההימלטות קיימת אך יש לבדוק גם את אפשרות החלופה הראויה בנסיבות הספציפיות, החלופה בבית הוריו של המבקש אינה מלבבת במיוחד, ויש חשש טבוע באשר ליכולתם של הורים להיות מפקחים על בנם. ואולם, גם שירות המבחן לא הטיל בהורים דופי של אי נורמטיביות, והדעת נותנת, גם אם אין החשש מאויין כליל, כי ההפקדה הגבוהה, מקום שמצבם הכלכלי כמתואר הוא עגום (שניהם נכים, האב עובד והאם לא), תהיה בחינת הרתעה. דרכוני המשיב – הרוסי והישראלי – הופקדו כפי שהצהירו בפני פרקליטיו. איננו יודעים אם בידו דרכון נוסף, אך האיזוק האלקטרוני, שאין להפחית מערכו (לפי תזכיר חוק חדש (חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ואסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה), תשע"ב-2012) הוא יסווג כמעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני), ההתיצבות היומית במשטרה, וכמובן ההפקדות והערבויות שקבע בית המשפט קמא - צריכים כולם במצטבר להיות גורם מרתיע.

יז.

החלטתי איפוא, לא בלי היסוס, שלא להיעתר לערר ביסודו. ואולם, אוסיף שני תנאים לכל המסכת שקבע בית המשפט קמא. ראשית, המשטרה תוכל לבקר בכל עת במקום מעצר הבית של המשיב כדי לוודא קיומו, וגם רצוי שתעשה כן, והפרקליטות תעביר לה משאלה זו. שנית, יתבקשו עוד שתי ערבויות של צד ג' מאנשים שאינם בני משפחה, בסך 20,000 ₪ כל אחת.

יח.

בכפוף לאמור איני נעתר לערר, והמשיב מוזהר כי עליו לעמוד בכל התנאים שנקבעו ככל משפטם וחוקתם, וכן יסביר בא כוחו הסבר היטב למפקחים את חובותיהם.