בש"פ 4192/98 מדינת ישראל נ. מוחי אבו ראס

1.זהו ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א. אמינוף) מיום 1.7.98, בו נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים בעניינו והמשיב שוחרר בערבות. ההחלטה התייחסה לשישה נאשמים שכתב האישום מייחס להם עבירות : רצח, חבלה בכוונה מחמירה, הצתה והיזק בזדון.

2.מדובר בקטטה המונית בין משפחות יריבות בכפר עילוט, שהתקיימה בו-זמנית במספר מוקדי התקוטטות והסתיימה בשני הרוגים ובמספר רב של פצועים. השופט הורה על מעצר עד תום ההליכים נגד חמישה מן הנאשמים שהואשמו יחד עם המשיב, מאחר ומצא שקיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי להביא להרשעתם בדין. עוד קבע, כי נסיבות המקרה ומסוכנותם של הנאשמים, אינם מצדיקים חלופת מעצר. ואילו לגבי המשיב כאן, שהיה משיב מס' 3 בבית משפט קמא, קבע השופט "שהראיות לכאורה המצויות בידי המבקשת אין בהן כדי להצדיק מעצרו של משיב זה עד תום ההליכים".

3.בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית משפט קמא, מתייחס השופט המלומד להלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון, ערך 96(2), תשנ"ו-תשנ"ז1996- (להלן: פס"ד זאדה) ויישם אותה נכונה ביחס למעצרם של חמישה מבין המשיבים, אלא שנראה כי לא עשה כן בייחס למשיב.

נראה לי כי צודקת התביעה בטענתה כי לא די בעובדה שקיימות עדויות סותרות וכי האליבי שהמציא הנאשם לא הופרך בראיות אחרות המצויות בחומר החקירה, כדי לקבוע שאין ראיות לכאורה נגד הנאשם.

במה דברים אמורים בענייננו? כאמור, התרחשה הקטטה ההמונית בין המשפחות במספר מוקדים בכפר, שאינם רחוקים מרחק רב זה מזה. היא התרחשה בכל המוקדים באותו פרק זמן, שאת משכו לא ניתן לתחום במדויק. אין חולק כי שני עדי ראייה מסרו כי זיהו את המשיב כמי שנמנה על חבורת התוקפים שהתנפלו על המנוח כשנשק קר בידם. אחד העדים, איימן אבו ראס, זיהה את המשיב בוודאות כמי שהשתתף ברצח. איימן הוא אותו עד עליו מבסס בית המשפט את מעצרם של נאשמים אחרים בתיק. כמו כן, זיהה אותו כאמור עד נוסף עמאד עוודתאללה, שהוא בן משפחתו של המשיב ואין לחשוד בו שבכוונתו להעליל על המשיב.

4.הסניגור המלומד הצביע על סתירות בעדותם של השניים. באשר לעמאד ציין שפעם אמר כי ראה את המשיב תוקף את המנוח בסכין ופעם אחרת, בסכין וצינור ואילו איימן אמר שראה את המשיב מחזיק במקל ותוקף את המנוח. כמו כן הצביע הוא על כך, שעד אחר העיד כי ראה את המשיב במוקד אחר של הקטטה כשהוא מחזיק גרזן בידו ולא יתכן שהעד היה בשני מוקדים באותה עת. עוד מציין הוא, כי האליבי של המשיב שלא כאליבי של הנאשמים האחרים, נתמך באופן מלא על ידי סמיר בישקאר, איתו - לפי טענת האליבי - בילה המשיב בחיפה בעת האירועים בכפר. אכן, אין להתכחש לכך כי ניתן למצוא סתירות כאלה ואחרות בדברי העדים וכי סמיר בישקאר תומך בטענת האליבי, אולם, באשר לסתירות אין אלה מהותיות ושני עדים מזהים באופן ודאי את המשיב כמי שהתנפל על המנוח כשנשק קר בידו. על בית המשפט יהיה לשקול את עדותם ואת מהימנותם ולהעמידה אל מול עדותו של מי שטוען שראה את המשיב במוקד אחר של הקטטה. כאן ראוי לציין, כי לא בהכרח סותרת העובדה שהמשיב אולי היה גם במקום אחר, את העובדה שהיה בין תוקפי המנוח וזאת, משום שאין הצבעה על שעה מדוייקת ואין חפיפה מלאה בין העדויות לגבי הזמן בו ארעה ההתנפלות לבין הזמן בו נטען כי המשיב נראה במוקד אחר. כמו כן יהיה על בית המשפט לשקול גם את נושא האליבי. אליבי נבדק לא בהכרח אל מול ראיות אחרות הבאות לסתור אותו, אלא יכול הוא להיבדק מתוכו הוא. כאן - לטענת התביעה - יש מקום לחשוש לתיאום אליבי, באשר הייתה בידי המשיב תקופת זמן של מספר שבועות כדי להכין ולתאם אליבי וכאשר תיאום מלא בין הפרטים שנמסרו על ידי המשיב ובין אלה שנמסרו על ידי מי שתומך בגירסתו, עשויים להצביע על תיאום כזה. הסניגור המלומד הצביע על קיומן של תמונות ועליהן תאריך, שבהן נראים המשיב וסמיר בישקאר, במקום בו לטענתם בילו במועד בו התרחשה הקטטה ההמונית בכפר. לגבי תמונות כאלה, העיר השופט קמא - ביחס לנאשם אחר - כי אף שחלק מהן נושא תאריך מודפס בגוף התמונה אין לו צורך לקבוע בשלב זה ממצאים היכן צולמו ומתי ודי לו לציין כי התמונות נמסרו באיחור רב וכי ההודעות של המשיבים 5-6 שם, נגבו כשלושה שבועות לאחר האירוע. לפיכך לא התייחס השופט לתמונות כמחזקות את גירסתם של המשיבים. דברים אלה יפים גם לענייננו כאשר המשיב סיפר על התמונות כשנעצר וזאת מספר שבועות לאחר האירוע והציג את התמונות בשלב מאוחר במהלך המשפט.

5.סוף דבר, מששני עדי ראיה מעידים כיצד ראו את המשיב משתתף בהתנפלות הקטלנית על המנוח ואין ראיות הממוטטות את עדותם אלא יש ראיות הסותרות אותה, על בית המשפט יהיה לקבוע במשפט עצמו אלו ראיות מהימנות עליו ואלו הוא בוחר לאמץ. בשלב זה, די בכך, שאם תתקבלנה עדויותיהם של שני עדים אלה ותידחנה העדויות האחרות והאליבי לא ימצא אמין, כדי להעמיד עילת מעצר עד תום ההליכים נגד המשיב.

6.אין ספק שבקטטה המונית מסוג זה, קיימים קשיים ראיתיים, כאשר משפחות יריבות מעידות זו נגד זו ונאשמים מציגים אליבי לכאורי לאחר שבמשך ימים ארוכים הסתובבו חופשי. על קשיים אלה בהקשר לקטטה בכפר עילוט, הצביע בית משפט זה לאחרונה, בשתי החלטות, אשר תוצאותיהן היו, מעצרם של מעורבים אחרים באותה קטטה (בש"פ 3752/98 ובש"פ 3320/98).

7.סוף דבר, אני סבורה כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה על פי המבחנים שנקבעו על ידי בית משפט זה בפסק דין זאדה, וכי קמה נגדם עילת מעצר.

לעניין חלופת מעצר, אין לי אלא לאמץ את דברי השופט קמא בנושא זה שנשקלה על ידו ונדחתה על ידו לגבי הנאשמים האחרים ויפים נימוקיו למשיב בענייננו.

8.אשר על כן מתקבל הערר. ההחלטה ככל שהיא מתייחסת למשיב מתבטלת והמשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו.