פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4224/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העוררת:
הלנה שפוליאנסקי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו מיום 16.5.10 בע"ח 2496-05-10 שניתנה על ידי כבוד השופטת ח'
כוחן
תאריך הישיבה:
י' בתמוז התש"ע
(22.6.10)
בשם העוררת:
עו"ד אדיר בנימיני
בשם המשיבה:
עו"ד נעימה חנאווי
החלטה
לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (מע"ח 2496-05-10, כבוד השופטת ח' כוחן) מיום 16.5.2010, בה הוחלט לדחות את הערר שהגישה העוררת על החלטת בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (ב"ש 948/10, כבוד השופטת ר' כצמן ).
כנגד העוררת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של גרימת מוות ברשלנות. על פי הנטען בכתב האישום העוררת נסעה ברכבה ופגעה במנוחה אשר חצתה את הכביש במעבר חציה וגרמה למותה. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של העוררת עד תום ההליכים המשפטים כנגדה. ביום 26.4.2010 החליט בית המשפט לתעבורה לפסול את רישיון הנהיגה של העוררת למשך 6 חודשים, שכן, קיימות ראיות לכאורה כי העוררת פגעה במנוחה, ואף אם המנוחה חצתה באור אדום, אזי קיימת רשלנות מצד העוררת שכלל לא הבחינה במנוחה חוצה את הכביש. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 16.5.2010, ונקבע כי פסילה לתקופה של 6 חודשים הינה מידתית, וזאת בייחוד שהתיק קבוע להוכחות בתוך תקופת הפסילה.
מכאן הערר שבפניי.
העוררת טוענת כי עברה התעבורתי, נסיבותיה האישיות ונסיבות קרות התאונה אינם מלמדים על מסוכנות מצדה, אשר מחייבת את פסילת רישיון
הנהיגה שלה לתקופה כה ארוכה, וזאת בהתאם להלכות של בית משפט זה.
המשיבה סומכת ידיה על החלטות הערכאות הקודמות וטוענת כי לאור נסיבות קרות התאונה אין מקום לקבל את הערר ולא נראה כי נסתרה חזקת המסוכנות בעניינה של העוררת.
לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, שוכנעתי כי דין הערר להידחות.
סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], מורה על פסילת רישיון אוטומטית של נהג שהיה מעורב בתאונה בה קופחו חיי אדם . הסעיף מקים חזקת מסוכנות לנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, ומונע ממנו המשך נהיגה. אולם, אם הוכיח הנהג כי אין בהמשך נהיגתו מסוכנות, רשאי בית המשפט שלא להורות על פסילה (ראו בש"פ 8645/07 חדש נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (טרם פורסם, 29.10.2007); בש"פ 9349/08 ממן נ' מדינת ישראל , פיסקה 8 (טרם פורסם, 19.11.2008); בש"פ 9588/07 טרבלסי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.12.2007); בש"פ 2806/09 ממן נ' מדינת ישראל , פיסקה 8 (טרם פורסם, 26.4.2009)). בש"פ 6282/09 תראווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.8.2009). עמד על כך חברי השופט א' רובינשטיין בבש"פ 6757/09 מזרחי נ' מדינת ישרא ל (טרם פורסם, 14.9.2009):
"דעת לנבון נקל, כי המסר שבסעיף 46ב הוא, שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע, וגם - לדעתי - לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג", וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו. בית משפט זה גם פירש את הסעיף באופן מחמיר".
חזקת המסוכנת ניתנה לסתירה, אם שוכנע בית המשפט, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור. על כן בית המשפט צריך לבחון את המקרה שבפניו על כל היבטיו ולערוך איזון בין השיקולים השונים בגדרי סעיף 46ב. מובן הוא כי נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפי הנאשם, המבקש להפריך את חזקת מסוכנותו.
במקרה דנן לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, את הנטען בכתב האישום, ואת ההחלטות של הערכאות הקודמות הגעתי לכלל מסקנה כי העוררת לא הצליחה לסתור את חזקת המסוכנות הנשקפת ממנה. בית המשפט המחוזי בהחלטתו בערר על פסילת הרישיון המנהלית, לפני הגשת כתב האישום (ע"ח 909-03-10, כבוד השופטת ח' כוחן ), קבע כי הראיות בתיק מצביעות שהתאונה התרחשה כתוצאה מנהיגה בלתי זהירה של העוררת. על כן לא ראיתי מקום להתערב בהכרעות בתי המשפט שקדמו לי ולקבוע כי "אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לשלום הציבור" (כלשון החוק). כמו כן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, התיק קבוע להוכחות בתוך תקופת הפסילה, ועובדה זו מחזקת את המסקנה כי הפסילה הינה מידתית וראויה בנסיבות בעניין.
סוף דבר, הערר נדחה.
ניתנה היום, י"א בתמוז התש"ע (23.6.10).
ש ו פ ט