בש"פ 4386/10 גולן אזרד נ. מדינת ישראל

לפני עררים על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ב"ש 9632/09, כבוד השופטת ח' כוחן ) מיום 6.6.2010, בהם התקבלה באופן חלקי בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית בו הוא שוהה, ונדחתה בקשתו לשחרור רכוש , אשר לגביו ניתן צו עיקול זמני לטובת המשיבה .

השתלשלות ההליכים עד כה

1.

כנגד העורר ושבעה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום בגין פרשיות חמורות של עיסוק בזנות. כתב האישום, אשר מתפרס על אישומם רבים, מייחס לעורר שני אישומים – אישום 18, ואישום 23 – בעבירות של קשירת קשר לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות; ריבוי עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות וריבוי עבירות של גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, וכן עבירות על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000. על פי הנטען בכתב האישום העורר היה מעורב בהקמה והפעלת מועדון לשם זנות בקפריסין.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, וביום 2.7.2009 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל ) כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופת מעצר, ועל כן על שחרורו למעצר בית מוחלט, הפקדה במזומן על סך 30,000 ש"ח; ערבות עצמית וצד ג' על סך 70,000 ש"ח; פיקוח צמוד במשך 24 שעות ביממה; איזוק אלקטרוני וכן נאסר עליו לצאת מהארץ. בהמשך ביום 26.2.2009 הוסר האיזוק האלקטרוני לאור בעיה רפואית (ב"ש 90480/09, כבוד השופט צ' גורפינקל ). בהמשך, ביום 20.1.2010, החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' כוחן ) – לאור שינוי נסיבות בהן ילדיו של העורר עברו להתגורר עימו, ולאור תסקיר מטעם שירות המבחן – להקל את תנאי שחרורו והותר לו להימצא מחוץ לביתו בין השעות 06:30 עד 19:00. ביום 30.5.2010 הגיש העורר בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי לשחרורו ממעצר הבית, לאור הצורך שלו לשהות מחוץ לביתו גם בשעות הערב לצורך גידול ילדיו, וכן מכיוון שלטענתו חלוף הזמן, ועמידתו בכל התנאים שהוטלו עליו, מחייבים את שחרורו ממעצר הבית בו הוא נתון. ביום 6.6.2010 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו באופן חלקי והוחלט שהוא יהיה במעצר בית בין השעות 22:00 עד 6:00.

3.

כמו כן, המשיבה הגישה בקשה למתן צווים זמניים לחילוט רכושו של העורר – משקים במושב מגדים, משק 100, אשר מצוי בבעלות העורר, ומשק 81 השייך להוריו, הקשור אליו מכוח קיומה של משכנתא על הנכס, הרשומה על שמו – וניתנו הצווים המבוקשים. העורר פנה לבית המשפט המחוזי לשחרר את המשק השייך לו מצו העיקול בטענה, כי המשיבה מחזיקה בנכסים ששוויים עולה על היקף העבירות המיוחסות לו. כמו כן טוען העורר, כי קיומו של עיקול על הנכס מסב לו נזק כלכלי רב ביותר ובלתי מידתי, במיוחד ופרט כאשר מדובר בנכס אותו קיבל בירושה לפני שנים רבות, וזאת בשל העובדה, כי הנכס מצוי בכינוס נכסים וקיים צו פינוי עקב פיגור בתשלומי משכנתא וחובות אחרים. עוד הוא טען כי המשק של הוריו מהווה חלופה מספקת לשם הגשמת תכלית החילוט. ביום 6.6.2010 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו וקבע כי :

"המדינה הטילה עיקול נוסף על משק 81 הרשום על שם הוריו של המבקש, מכוח קיומה של משכנתא על הנכס, הרשומה על שמו. טען המבקש, כי ניתן לשחרר את משק 100 ולהסתפק בעיקול על משק הוריו, המודעים לאפשרות החילוט ולהשלכותיה, אך לא היא, דומה כי המדינה תתקשה לרדת אל הנכס בבוא העת ולמעשה עניין לנו בנכס שאינו בר מימוש.

משכך, באיזון הראוי ובהתחשב בעובדה, כי המבקש לא הציע כל ערבות חלופית להבטחת אפשרות החילוט, דינה של הבקשה להידחות. המבקש לא הצביע על נכס אחר כבטוחה חלופית ומכאן שיש להבטיח את זכותה של המדינה בנכס, שהינו בר מימוש, על אף קיומם של הליכי כינוס והאפשרות, כי זכותה של המדינה תיסוג מפני זכותם של נושים בדין קדימה " (הדגשות של ס' ג'').

מכאן

העררים שלפני.

טענות הצדדים

4.

בכל הנוגע למעצר הבית טוען העורר כי לאור חלוף הזמן, עמידתו בכל תנאי שחרורו, ודחיית בקשותיו המיוחדות לצאת עם ילדיו בשעות הערב ללא כל סיבה מוצדקת, יש מקום לשחרורו ממעצר הבית, שכן כיום אין לו כל תכלית וזכותו לחירות גוברת על שאר השיקולים בנסיבות אלו. בכל הקשור לרכוש התפוס חוזר העורר על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, ומדגיש כי למשק אשר בבעלותו אין כל קשר לעבירות המיוחסות לו, וכי העיקול המוטל על משק הוריו מספיק בשלב זה, בייחוד לאור הסכמת הוריו לוותר על ההגנות המוקנות להם, עמדת המשיבה בכל הנוגע לאישומים בדבר הלבנת הון, והנזק הבלתי הפיך אם לא ישוחרר המשק. על כן, לטענתו באיזון בין כלל השיקולים יש לשחרר את המשק אשר בבעלותו מצו העיקול שהוטל עליו.

5.

המשיבה מתנגדת לבקשותיו של העורר וסומכת ידיה על החלטות בית המשפט המחוזי. בכל הנוגע לרכוש התפוס היא טוענת כי המשק אשר נמצא בבעלות הוריו אינו יכול להוות חלופה ראויה בנסיבות העניין, ולכן לא ניתן לבטל את העיקול על המשק אשר נמצא בבעלות העורר, בייחוד מקום שהסך הכולל של העבירות אינו ידועה עדיין. בכל הנוגע למעצר הבית לטענתה אין מקום להקלה נוספת בתנאי שחרורו.

דיון

מעצר הבית – בש"פ 4387/10

6.

בחודש יולי 2009 הוטל כאמור על עורר מעצר בית מוחלט, כפי שפורט לעיל. ברבות הזמן, לאור שינוי בנסיבותיו האישיות, ובייחוד העובדה כי הוא קיבל לחזקתו את ילדיו , הוקלו באופן משמעותי תנאי מעצר הבית בו הוא שוהה, עד אשר בהחלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי – שעליה הוגש ערר זה – הוחלט שהוא ישהה במעצר בית בין השעות 22:00 עד 6:00.

7.

התבלטתי רבות, באשר לבקשתו של העורר לשחררו באופן מלא ממעצר הבית הלילי בו הוא נתון. ביטול טוטאלי של כל תנאי חלופת המעצר מאפיין אדם הזכאי לחירות מלאה, ובמקרה של העורר הוא מואשם בעבירות חמורות ביותר . המעשים המיוחסים לו מלמדים על התופעה החמורה והבזויה של הברחת נשים והעסקתם בזנות בניגוד לרצונם ותוך ביזוי וחילול כבדום וגופם. עם תופעה זו אין להשלים, וכל הנותנים יד לקיומה ושגשוגה, מהקטן ועד לגדול, מהמסייע ועד למבצע, ישלמו מחיר כבד (ראו ע"פ 6808/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.4.2010)).

אכן אלו מן העבירות הבזויות והנתעבות ביותר שבספר החוקים שלנו המחייבות בדרך כלל מעצר מאחורי סורג ובריח. "מעצם היותן של עבירות הסרסרות וההחזקה של מקום לזנות כרוכות בעבותות בעבירה של סחר בנשים, כאשר אלה הן חוליות המזינות זו את זו ותלויות זו בזו, דבקה בהן הסכנה לשלום הציבור הטבועה בעבירה של סחר בבני אדם בית משפט זה הכיר כבר בעבר בצורך למנוע פעולתן של כל החוליות בשרשרת הסחר כמצדיק מעצר עד תום ההליכים של המעורבים בפעילות הקשורה בסחר בבני אדם או בסרסרות בנסיבות מחמירות, ונקבע כי רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן תוכל החלופה לקיים את תכלית המעצר" (בש"פ 3234/06 מדינת ישראל נ' ברכמן (לא פורסם, 1.5.2006)). אשר על כן, מצד אחד עלינו להביא בחשבון את המיוחס לעורר,

בדומה לגישה שבוטאה על ידי חברתי השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 5762/09 פלוני נ' מדינת ישראל כי לאור המיוחס לעורר " נדרשת מסגרת פיקוח ... כמקובל ביחס למשוחררים בחלופת מעצר. זאת, כדי לענות על מסוכנות אפשרית שעודנה קיימת, חרף שינוי נסיבות מסוים שחל ... וכדי לקיים מסגרת פיקוח שתמנע שיבוש או הימלטות ואף חשש להסתבכות עבריינית נוספת. תנאי החלופה המקוריים בינתיים הלכו ונתכרסמו כליל, ונותר מכולם מעצר בית לילי בלבד. בנסיבות הענין, תנאי זה שנותר לחלופה הינו מידתי וראוי מכל בחינה שהיא, כדי להבטיח מסגרת מינימאלית שתציב גבולות כלשהם להתנהלות העורר, כל עוד תיק פלילי חמור תלוי נגדו" .

מן העבר השני, חובה עלינו כל העת לבחון את נסיבות המקרה שלפנינו, ולאזן בין האינטרס הציבורי, לבין זכותו של העורר לחירות. ויש לזכור כי גם הגבלה מינימאלית, כמו מעצר הלילה בו הוא נתון, מהווה פגיעה בחרותו, ויש להצדיקה בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. במסגרת איזון זה, יש להביא בחשבון, בין היתר, את אופן עמידתו של העורר בתנאי חלופת המעצר ואת נסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות . כן יש להביא בכלל חשבון את קצב התנהלות הדיונים בתיק והצפי לקראת סיומו של ההליך המשפטי .

8.

אם כן, עניין לנו בשאלה של איזון, בשים לב לחלוף הזמן ולנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה. כאמור, התבלטתי רבות בערר זה, והחלטתי בסופו של

דבר, לאור נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה , לקבלו, ולשחרר את העורר ממעצר הבית הלילי בו הוא נתון , בכופף להכבדת הערבויות שהוטלו עליו. אסביר את טעמי: בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.1.2010 – בה הוקלו באופן משמעותי תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו – צוין כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי מאז שוחרר העורר, הוא נמצא בקבוצה טיפולית, משתף פעולה באופן מלא וראוי ולדעת קצין המבחן, ההליכים המשפטיים הננקטים נגדו מציבים לו גבולות ברורים ומהווים גורם הרתעתי והסיכון להישנות התנהגות עבריינית דומה בעתיד פחת. בהתחשב בתסקיר זה ובשינוי נסיבותיו האישיות אשר חייבו אותו בהתמודדות עם גידול ילדיו, הוקלו כאמור תנאי מעצר הבית באופן משמעותי. מאז ועד היום עמד העורר בתנאי חלופת המעצר, ונטען כי לא ביצע כל עבירה . כמו כן, הבאתי בכלל חשבון את החלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי מיום

2.7.2009 , אשר בגדרה נפרסו השיקולים לקולה שהובילו לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, על אף העבירות החמורות בהן הוא מואשם. בין היתר נקבע כי לאחר שהוא הבין "לאיזו ביצה הוא נכנס, ביקש לצאת ממנה, אך עד שיצא ממנה היה שותף". בנוסף נקבע כי "אין ראיות ליחס לא הוגן מצידו כלפי מי מהבנות". כן יש להביא בחשבון כי העורר מואשם באותו כתב אישום עם שבעה נאשמים נוספים, ונראה כי ההליך המשפטי לא עומד לפני סיום בזמן הקרוב. אשר על כן באיזון הכולל, בשלב זה זכותו של העורר לחירות גוברת ויש לשחרורו ממעצר הבית בו הוא נתון, שהרי התנאים המגבילים לא נועדו להוות עונש חלף גזר הדין בתיק העיקרי . במצב דברים זה, לאור הנסיבות המיוחדות של מקרה זה בו מעצר הבית מסתכם ב- 8 שעות נראה כי מעצר הבית הנוכחי הוא בעל תכלית עמומה במידה מסוימת.

9.

בסיכומו של דבר, על אף העבירות החמורות המיוחסות לעורר, נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה (וביניהן: גידול הילדים; השיקולים לקולה כפי שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי; תסקיר שירות המבחן; עמידה בתנאי השחרור; ההקלות המשמעותיות בתנאי מעצר הבית בעבר; ההליך הארוך והמורכב בתיק העיקרי; משך הזמן בו הוא נתון במעצר בית והתרחקותו ממעשי עבירה) מטות את הכף אל עבר שחרורו ממעצר הבית בו הוא נתון בשנה האחרונה. כל תנאי שחרורו כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי יעמדו בתוקפם, אך לצד זאת ראיתי לנכון להכביד את הערבויות שהוטלו עליו, ובנוסף ל 30,000 ש"ח במזומן שהופקדו על ידו, יפקיד העורר 20,000 ש"ח נוספים במזומן כתנאי לשחרורו ממעצר הבית בו הוא נתון.

שחרור התפוס – בש"פ 4386/10

10.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. אכן על בית המשפט מוטלת, החובה לתור אחר האמצעי אשר פגיעתו היא פחותה, "באופן אשר יגשים את התכלית להבטחת אפשרות חילוט עתידי של הרכוש מחד גיסא, ואשר יפגע באופן מינימאלי בזכותו החוקתית של בעל הרכוש ליהנות מקניינו מאידך גיסא. מלאכת החיפוש אחר האמצעי החלופי האמור הינה, אפוא, פרי איזון, המעמיד על כפות המאזניים את האינטרס הציבורי אל מול האינטרס הפרטי של בעל הרכוש, באופן אשר יבטיח כי הפגיעה בזכותו של בעל הרכוש התפוס לא תהא בלתי מידתית" ( בש"פ 5550/08 שמעון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.7.2008)). כמו כן, מובן שיש להביא בכלל חשבון כי " תפישת רכוש על מנת להבטיח את אפשרות החילוט בעתיד, בשלב בו ההליך הפלילי עודו מתנהל ולנאשם עומדת חזקת חפות, הינה צעד דרסטי השולל מבעל הרכוש את האפשרות לעשות שימוש בקניינו, לעיתים למשך תקופה ארוכה. לפיכך אם ניתן לנקוט אמצעים 'חלופיים' שדי בהם כדי להבטיח את אפשרות החילוט או השגת תכליתו בעתיד, תוך פגיעה פחותה בקניינו של בעל הרכוש, יש להעדיפם על פני סעד זמני של תפיסת הרכוש והחזקתו עד תום ההליך המשפטי" (בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (לא פורסם, 31.10.2007) ).

11.

לאור התשתית המשפטית שתוארה לעיל נראה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת ומנומקת, ואכן, לאור הנתונים שהוצגו, נראה כי לא ניתן להסתפק בעיקול רק על המשק של הוריו של העורר. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי המשיבה תתקשה לרדת אל הנכס בבוא העת ולמעשה עניין לנו, בשלב זה, בנכס שאינו בר מימוש. על כן, הוא אינו מהווה חלופה ראויה למשק אשר נמצא בבעלותו. עצם העובדה כי חובה לבדוק האם ניתן לנקוט באמצעים חלופיים שדי בהם כדי להבטיח את אפשרות החילוט או השגת תכליתו בעתי ד, אינה מחייבת לקבל כל חלופה שהעורר מציג. במקרה הנדון לא הוצגה חלופה ראויה שיש בה להבטיח את תכלית החילוט בעתיד, והראיה ש"החלופה" שהוצגה, אינה חלופה במלוא מובן המילה, שכן זהו נכס שכבר קיים לגביו צו עיקול זמני לטובת המשיבה, וככל הנראה מראש המשיבה לא ראתה בנכס זה, כמספק את תכליות החילוט. משכך, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, באיזון הראוי ובהתחשב בעובדה, כי העורר לא הציע כל ערבות חלופית להבטחת אפשרות החילוט, דינו של הערר להידחות.

12.

בשולי הדברים אציין כי טוב יעשו הצדדים אם יפגשו, וינסו ללבן בצורה עניינית סוגיה זו, ולבחון האם בקונסטלציה מסוימת, לאור הזכויות הרובצות על הנכס, כן ניתן להבטיח את תכלית החילוט רק באמצעות משק ההורים או האם קיימת דרך אחרת להבטחת תכלית החילוט.

סוף דבר

13.

הערר בבש"פ 4387/10 מתקבל – העורר ישוחרר ממעצר הבית בו הוא נתון, אך עליו להפקיד, כתנאי לשחרורו, 20,000 ש"ח במזומן כערובה, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. שאר תנאי שחרורו יעמדו על כנם.

14.

הערר בבש"פ 4386/10 – נדחה.