בש"פ 46/10 אולגראסמה וויפמן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת זהבה בוסתן ) מיום 25.11.09, בה הוחלט על מעצרה של העוררת עד לתום ההליכים.

1.

כנגד העוררת, עובדת זרה מתאילנד השוהה בישראל על פי היתר כדין, הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של ייבוא סם מסוכן ומספר עבירות נילוות. מעשה שהיה כך היה: העוררת מתגוררת במושב עולש, שם היא מועסקת עם עובדים אחרים בעבודות חקלאות. ביום 23.9.09 ניגשה העוררת לסניף דואר, נטלה חבילה שנשלחה אליה וכאשר פתחה את החבילה נעצרה מייד על ידי שוטרים שארבו לה. החבילה הגיעה לארץ מלאוס, דרך גרמניה, שם נתעורר חשדם של המוכסים שמצאו בחבילה 2,943 כדורים המכילים סם מסוכן מסוג מתאמפטמינים (להלן: כדורי הסם ). רשויות המכס בגרמניה יידעו את משטרת ישראל, וכאשר הגיעה החבילה לנתב"ג, שמה המשטרה את ידה על החבילה, הוציאה ממנה את מרבית כדורי הסם והותירה בה 39 כדורי סם. החבילה המשיכה בדרכה תחת מעקב המשטרה, והעוררת נלכדה כאשר נטלה את החבילה ופתחה אותה.

בית משפט

קמא מצא כי יש ראיות לכאורה כנגד העוררת, כי קמה עילת מעצר סטאטוטורית כנגדה, ובהיעדר חלופת מעצר, הורה על מעצרה עד לתום ההליכים.

2.

על כך נסב הערר שבפני. בא כוח העוררת טען בלהט כי אין במסכת הראיות כדי להקים את הרף של ראיות לכאורה כנדרש בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

עיינתי בחומר הראיות, ונחה דעתי כי החלטת בית משפט קמא מעוגנת היטב בחומר הראיות. על מנת להפיס דעתו של בא כוח העוררת, אסקור בתמצית שבתמצית את מסכת הראיות העומדת כנגד העוררת.

3.

א.

הודעותיהם של ה"ה קופרמן :

השניים הם אח ואחות העובדים כמחלקי הדואר בנקודת הדואר במושב עולש. השניים סיפרו בהודעותיהם במשטרה כי העוררת הגיעה מספר פעמים לדואר כדי לשאול אם החבילה הגיעה, וכי נראתה לחוצה כאילו חיכתה למשהו דחוף. העוררת שאלה אודות החבילה מספר ימים לפני שהגיעה, וביום בו הגיעה החבילה, העוררת כבר המתינה בקוצר רוח בפתח עוד טרם פתיחת נקודת חלוקת הדואר. איני רואה ממש בטענת הסניגור כי ה"ה קופרמן אינם פסיכיאטרים ולכן אינם יכולים להעיד אם העוררת הייתה לחוצה אם לאו. אין מדובר ב"עדות מומחה" אלא בהתרשמות של אנשים מן היישוב לגבי התנהגותה הנחזית של העוררת.

ב.

הודעתה של אנגקנה : החבילה הגיעה על שמה של חברתה של העוררת, אחת בשם אנגקנה. אותה אנגקנה סיפרה בהודעתה במשטרה כי כשלושה חודשים לפני שהחבילה הגיעה, המשיבה ביקשה ממנה להשתמש בדרכונה ובשמה על מנת לקבל חבילה שאמורה להגיע אליה, והיא נעתרה לבקשתה. העוררת החלה לעשות שימוש בשמה של אנגקנה, לאחר שבן זוגה של העוררת, שעבד יחד עמה אצל אותו מעסיק ביישוב עולש, חזר לתאילנד והחל לשלוח לה חבילות. לדברי אנגקנה, פרט לחבילה מיום 23.9.09 לא הגיעו חבילות נוספות, אך העוררת אמרה לה כי צריכה להגיע חבילה נוספת ששלח לה בן זוגה ובה אספרגוס. אנגקנה סיפרה כי בן זוגה של העוררת היה מתקשר לעוררת מדי יום כדי לשאול אם קיבלה כבר את החבילה, והעוררת אמרה לה שהוא אמור לשלוח לה קרם שמורחים על הגוף שגורם להרזייה.

ג.

הודעותיה של העוררת במשטרה : העוררת הסתבכה עד מאוד בהודעותיה במשטרה. בחקירתה הראשונה, מייד לאחר שנעצרה, טענה העוררת כי גבר שאינו מוכר לה שוחח איתה בטלפון באותו יום בשעות הבוקר המוקדמות, ביקש ממנה כי תסור לדואר כדי לקחת את החבילה והבטיח לתת לה בתמורה 100 ש"ח. העוררת טענה כי אינה יודעת מה שמו של אותו אלמוני וכיצד השיג את מספר הטלפון שלה, אך אותו פלוני הנחה אותה ללבוש חולצה אדומה על מנת לזהותה. מאחר ששמה של אנגקנה הופיע על החבילה, היא חתמה בשמה, נטלה את החבילה ופתחה אותה, למרות שהבחור האלמוני אמר לה לא לפתוח אותה.

בהודעתה השנייה, סיפרה כי ביקשה מבן זוגה שישלח לה חזיות ומשחה להוריד שומנים. בן זוגה אמר לה שישלח את החבילה לחבר ואותו חבר ישלח את החבילה לארץ. בן זוגה אמר לה כי החבר, שבשמו לא ידעה לנקוב, כבר שלח את החבילה ולכן הגיעה לדואר כבר ביום 18.9.09 כדי לקחת את החבילה. משלא הגיעה החבילה, התקשרה שוב לבן זוגה שאמר לה כי החבילה תגיע ביום 23.9.09 ובאותו יום ניגשה לדואר ונטלה את החבילה. כאשר קיבלה את החבילה התקשרה לבן זוגה בתאילנד והוא אמר לה להמתין לחבר שלו שייקח את החבילה, ושאל אותה מה צבע חולצתה. או-אז התעורר חשדה, כי לא הבינה מדוע היא נשאלת לצבע חולצתה. היא התיישבה על הספסל בגן הציבורי, פתחה את החבילה ורק הספיקה לראות בפנים חוט שחור וכבר ניגש אליה שוטר ועצר אותה. לטענתה, בן זוגה אמר לה כשבועיים לפני כן, כי שלח בחבילה גם אספרגוס מיובש ותרופה.

בהודעה נוספת שנגבתה מהעוררת ביום 4.10.09 חזרה על גרסתה כי לא ידעה מה נמצא בחבילה.

ד.

מזכר השוטר גיא זהר : לאחר הגשת כתב האישום, נרשם מזכר של שוטר בשם גיא זהר שהתלווה אל העוררת לדיון ב בית המשפט

המחוזי מרכז. על פי האמור במזכר, השניים שוחחו ביניהם באנגלית עילגת ובתנועות ידיים, והעוררת אמרה כמה מילים מהם ניתן להסיק כי פעלה תחת איום שיהרגו את אביה, משהו בנוסח "אין אבא בום בום ... אנשים סמים לא טוב חייב כסף ... אני חייבת יבה (נטען כי מדובר בשם הסם – י.ע.) למכור אחרת באבא" וסימנה על הצוואר בתנועת חיתוך.

4.

לצורך הדיון, אני נכון לקבל טענת בא כוח העוררת כי אין לייחס משקל רב למזכר זה. אני נכון גם להניח כי העוררת, שהיא עובדת זרה שאמנם נמצאת כמעט חמש שנים בארץ אך אינה דוברת עברית, נקלעה לחרדה, בלבול ומצוקה עקב מעצרה. גם לא נעלם מעיניי כי לאחר מעצרה של העוררת הגיעה חבילה נוספת מאותו יעד, שלא הכילה סמים. אך גם בהסתייגויות אלה, יש בחומר הראיות כדי לעבור את הרף של "ראיות לכאורה".

התנהלותה של העוררת מצביעה כי לא הייתה בלדר תמים שנוצל על ידי אחרים ללא ידיעתו. העוררת הסבירה כי מאחר שעמדה לסיים את תקופת שהותה בארץ וחששה שהחבילה תגיע לאחר שכבר תעזוב את הארץ, היא ביקשה כי החבילה תישלח על שמה של אנגקנה. ברם, גרסתה זו לא מתיישבת עם דברי אנגקנה לפיה העוררת פנתה אליה חודשים מספר לפני שהחבילה הגיעה. העוררת גילתה עניין מוגבר בחבילה, וניהלה שיחות מדי יום עם בן זוגה בקשר לחבילה, מה שלא מתיישב עם משלוח תמים של חזיות וקרמים להרזיה. העוררת הזדרזה לפתוח את החבילה עודנה יושבת על הספסל בגן הציבורי, וכאשר נעצרה, החבילה ובה השקיות והשמפו בו הוסלקו כדורי הסם, כבר הוצאו מהחבילה. העוררת מסרה גרסאות סותרות ולא הגיוניות והסתבכה בשקריה.

5.

סיכומו של דבר, שיש בחומר הראיות הפוטנציאל ההוכחתי להקים סיכויי הרשעה, כנדרש לצורך הרף של "ראיות לכאורה" (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133) (1996); בש"פ 1572/05

זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005); בש"פ 8803/07 נימר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.10.2007), בפסקה 6; בש"פ 3673/08 גילקרוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.5.2008), בפסקה 7; בש"פ 8611/09 סטבינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.11.2009), בפסקה 6; בש"פ 3710/08 אזרזר נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 14.5.2008), בפסקה 6).

6.

אין צורך להכביר מילים לגבי עילת המעצר, נוכח חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(גי)(3) לחוק המעצרים. המדובר בעובדת זרה שאשרת השהייה שלה פגה תוך כדי הליכי המעצר, כך שקיים חשש להימלטות מן הדין, וממילא לא הוצעה חלופת מעצר של ממש.

סופו של דבר שהערר נדחה.