בש"פ 4831/16 בש"פ 4831/16

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעצור את העורר במעצר בפיקוח אלקטרוני.

1.

על הרקע הצריך לעניין עמדתי בבש"פ 2202/16 מועלם נ' מדינת ישראל

(10.4.2016). בקצרה אומר כי נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות נשק ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך החודשים אפריל-מאי 2015 או בסמוך לכך סחר העורר ברימונים השייכים לכוחות הביטחון. נטען כי בהזדמנות אחת רכש העורר מאחד, נתנאל דדון (להלן: נאשם 1 ), רימון גז קולח השייך לכוחות הביטחון; וכי לאחר מכן הורה לאדם שלישי, רון, להטמינו במקום מסתור. רון עשה כן והטמין את הרימון בחורשה ביישוב קרני שומרון (להלן: החורשה ; היישוב ). לאחר מכן רכש העורר רימוני הלם נוספים מנאשם 1 וגם את אלה הטמין רון בחורשה. עוד לפי כתב האישום, בשלב מסוים ביקש העורר מרון לגנוב עבורו רימוני הלם שנמצאו בחזקתו של נאשם 1 ורון עשה כן וגנב שקית ובה 6 רימונים שהוטמנו בחורשה. בצד אלה מתאר כתב האישום שתי עסקאות שהתרחשו בהפרש של שבועיים שבכל אחת מהן מכר לכאורה העורר רימון הלם לאדם שאינו נזכר בכתב האישום תמורת סם מסוכן מסוג קנאביס בשווי 600 ש"ח. לבסוף מואשם העורר ברכישת שני רימוני הלם נוספים השייכים לכוחות הביטחון מהנאשם 1. נטען כי גם אלה הוטמנו בחורשה על ידי רון. חלקו השני של כתב האישום מייחס לעורר ניסיונות לשבש את הליכי החקירה ביחס לאירועים הנזכרים לעיל.

2.

יחד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברק נבו ) מצא חולשה ממשית בראיות ובחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. שירות המבחן עמד על חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר – מעצר בית בבית אמו בפיקוח אחותו וגיסו – ומצא כי זו אינה טובה שכן המפקחים שהוצעו לא יוכלו לשמש דמות סמכותית ומגבילה ביחס לעורר .

בית המשפט אימץ המלצות אלו של שירות המבחן אך הציע לעורר לנסות ולהציע מפקח עיקרי סמכותי נוסף כדי שתבחן האפשרות לשחררו לחלופה, בהנחה שיוטל גם פיקוח אלקטרוני. משהשיב העורר כי אין בכוחו להציג מפקח כאמור, קבע בית המשפט ביום 18.12.2015 כי הוא ייעצר עד תום ההליכים נגדו.

3.

ערר שהוגש על החלטה זו התקבל בהחלטתי בבש"פ 2202/16 הנזכר לעיל. בהחלטתי עמדתי על כך שהתשתית הראייתית הלכאורית הקיימת ביחס לעבירות הנשק אינה נקייה מספקות: מן העבר האחד ניצבת גרסה סדורה ושיטתית יחסית שמסר רון, שלה חיזוקים כלליים מסוימים ושאליה מצטרפים ניסיונות של העורר להניא את רון ואת נאשם 1 מלמסור גרסה בחקירותיהם. מן העבר השני ניצבת כוונתו הברורה של רון להפליל את העורר.

ציינתי כי בהינתן החולשה בראיות גוברת הנכונות לבחון חלופת מעצר. אף שחלופת המעצר שהוצעה לא הייתה מיטבית, סברתי כי במכלול נסיבות העניין, נוכח החולשה הממשית בעוצמת הראיות וטיבה של חולשה זו; ובשים לב לעברו הפלילי הבלתי מכביד של העורר, כף המאזניים נוטה לשקילת שחרורו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני עד לתום ההליכים נגדו. לפיכך הוריתי על השבת עניינו של העורר לבית המשפט המחוזי לצורך קבלת דיווח מאת המנהל כאמור בסעיף 22ב(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בדבר האפשרות כי העורר ישהה בפיקוח אלקטרוני בבית אמו, בפיקוח אחותו ובעלה.

4.

בהמשך להחלטה זו הורה בית המשפט ביום 11.4.2016 ליחידת הפיקוח האלקטרוני בשירות בתי הסוהר לבחון היתכנות לפיקוח אלקטרוני בכתובת מגוריה של אמו של העורר. כעולה מן ההחלטה נושא הערר שלפניי, ביום 14.4.2016 התקבל דיווח של היחידה לפיקוח אלקטרוני שלפיה נוכח בדיקת היתכנות שערך קצין משטרה (להלן גם: הקצין ) אין הם ממליצים על פיקוח אלקטרוני, וזאת משני טעמים: האחד התייחס להיותו של העורר חשוד מרכזי בפרשה שבגינה הוגש נגדו כתב אישום ומעמדו הבכיר. לדברי הקצין, המעורבים בעבירות שביצע העורר מתגוררים אף הם ביישוב קרני שומרון ולכן לא ניתן להפעיל במקום פיקוח אלקטרוני "לאור המסוכנות הנשקפת מטיב העבירות ונסיבות המקרה לקורבנות ובכלל". הטעם השני התייחס לכתובת המוצעת, המצויה בשומרון, דבר אשר לעמדת הקצין עלול להקשות על דרכי הפיקוח על העורר "לאור המצב הביטחוני והתרעות פח"ע קיימות המצריכות הערכות ורמות מיגון בהתאם" (להלן: חוות הדעת הראשונה ). בא כוח העורר ביקש לקיים דיון בנוכחות קצין המשטרה כדי שיתאפשר לו לחקור אותו. ביני לביני הודיעה המשיבה לבית המשפט כי היא מבקשת למשוך את חוות הדעת הראשונה ומשכך נקבע כי מתייתרת בקשת הסנגור.

5.

חוות הדעת השנייה התקבלה ביום 27.4.2016. לפי חוות דעת זו, היישוב קרני שומרון שוכן על כביש מס' 55 המחבר בין שתי ערים פלסטינאיות גדולות וכדי להגיע אליו ממערב יש לעבור סמוך לכמה כפרים פלסטינאיים. מתחילת השנה נרשמו בכביש עשרות אירועי פח"ע. משכך, ובהתאם להערכת מצב ביטחונית, נשקפת סכנה לכוחות הביטחון בצירים אלה. לפיכך "קיים קושי אובייקטיבי בביצוע פעילות פיקוח תוך כדי מתן תגובה מהירה במקרה של הפרה" (להלן:

חוות הדעת השנייה ). בעקבות חוות הדעת השנייה שב בא כוח העורר על בקשתו לקיים דיון בנוכחות הקצין עקב טענות שונות שהיו לו לגבי חוות הדעת השנייה, ובהן הטענה כי ביישובי יהודה ושומרון, שבצירי הגישה אליהם אירעו אירועים רבים וחמורים יותר מאשר בכביש מס' 55, מצויים מפוקחים רבים בפיקוח אלקטרוני. בקשתו זו נדחתה.

6.

בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ז' בוסתן ) כי אין להורות על מעצר העורר בפיקוח אלקטרוני. בית המשפט ציין את החלטתו של בית משפט זה, אך עמד על כך שבחוות הדעת הדגיש קצין המשטרה כי הכתובת המוצעת ביישוב עלולה להקשות על דרכי הפיקוח נוכח המצב הביטחוני ואירועי הפח"ע שאירעו מאז תחילת השנה. די בנתונים אלה, כך נקבע, כדי לאמץ את מסקנת הקצין כי קיים קושי אובייקטיבי בביצוע פעילות פיקוח. בית המשפט הוסיף כי במקרה זה אין מתקיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים סיכון חיי אדם לצורך מטלת הפיקוח שעה שמדובר בעורר בגיר, שהפיקוח האנושי שהוצע לו לא נמצא מספק ושהפיקוח האלקטרוני נועד להוות "המפקח העיקרי" בעניינו.

7.

על החלטה זו הערר שלפניי. לטענת העורר יש לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. העורר מעלה שתי טענות מרכזיות, האחת במישור הדיוני והשנייה במישור המהותי: לפי הטענה במישור הדיוני, שגה בית משפט קמא בכך שלא אפשר להביא לעדות ולחקור את קצין המשטרה שערך את חוות הדעת כדי לבחון את התשתית העובדתית והמקצועית העומדת בבסיס חוות דעתו. לפי הטענה במישור המהותי, בהחלטתו שלל למעשה בית משפט קמא את עצם האפשרות לקיים פיקוח אלקטרוני ביישוב קרני שומרון כולו, בבחינת קביעת מגבלה גיאוגרפית כוללת המנוגדת לתכליתו של חוק המעצרים. לדברי העורר, במקרה זה "טעמים מיוחדים" (כאמור בחוק המעצרים) מצדיקים סטייה מחוות הדעת. המשיבה התנגדה בדיון שהתקיים לפניי לקבלת הבקשה מטעמיו של בית המשפט המחוזי. בהמשך לשיג ושיח במהלך הדיון הוסיפה המשיבה כי היא איננה מתנגדת לכך שלקצין תשלחנה "שאלות הבהרה" וזה ישיב עליהן.

לאחר שעיינתי בערר ובצרופותיו ושקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי לקבלו באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

8.

המעצר בפיקוח אלקטרוני ידע תמורות בעת האחרונה. חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014, ס"ח 68 (להלן: חוק פיקוח אלקטרוני ) תיקן את חוק המעצרים בהוסיפו, בין היתר, את סעיף 22ב שהוא בעל חשיבות לענייננו, הקובע כך:

החלטה על מעצר בפיקוח אלקטרוני

22ב.

(א) [...]

(ב) [...]

(ג) לשם החלטה על מעצר בפיקוח אלקטרוני יקבל בית המשפט דיווח מאת המנהל [מי שמונה לתפקיד מנהל הפיקוח האלקטרוני, לפי סעיף 22ו(א) – ע' פ'] או מי מטעמו כי התקיימו כל אלה:

(1) מעצר העצור בפיקוח אלקטרוני עומד במכסת מספר המפוקחים שקבע השר לפי סעיף 22יב;

(2) מקום הפיקוח המוצע ואמצעי התקשורת בו מאפשרים פיקוח אלקטרוני, והושלמו בו ההתאמות הנדרשות לשם קיום הפיקוח האלקטרוני.

(ד) סבר המנהל כי בשל התקיימותן של נסיבות מיוחדות לא ניתן להפעיל, באותה העת את תכנית הפיקוח המוצעת מטעמים של סכנה לפגיעה בביטחון הנפש, יפנה לקבלת חוות דעת מקצין משטרה בכיר בעניין; מצא קצין משטרה בכיר כי לא ניתן להפעיל את תכנית הפיקוח כאמור, תובא חוות דעתו המנומקת לפני בית המשפט לשם קבלת החלטה לפי סעיף קטן (ג); לא יחליט בית המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני בניגוד לחוות דעת כאמור אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו.

9.

עינינו הרואות: חוק פיקוח אלקטרוני מורה כי אם סבר מנהל הפיקוח האלקטרוני כי בשל "נסיבות מיוחדות" תכנית הפיקוח המוצעת אינה בת הפעלה, וזאת "מטעמים של סכנה לפגיעה בביטחון הנפש", עליו לפנות לקבלת חוות דעת מקצין משטרה בכיר. אם מצא קצין המשטרה הבכיר כי לא ניתן להפעיל את תכנית הפיקוח, עליו להציג חוות דעת מנומקת לבית המשפט. בית המשפט רשאי לאמץ או לדחות את חוות הדעת, אך דחיית חוות הדעת אפשרית רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

10.

נוסחו הראשוני של חוק הפיקוח האלקטרוני הסמיך את השר לביטחון פנים לקבוע בצו "רשימת מקומות או סוגי מקומות שבהם לא ניתן לקיים מעצר בפיקוח אלקטרוני בשל קושי מיוחד במימוש תכנית הפיקוח, לרבות בשל קיומה של סכנה לשלום הציבור כתוצאה מקיום הפיקוח האלקטרוני במקום כאמור" (סעיף 22ז(ב) להצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014, ה"ח 296, 303 (להלן: הצעת חוק פיקוח אלקטרוני )). לפי דברי ההסבר לסעיף זה:

"הניסיון המצטבר מוכיח כי לא ניתן לקיים פיקוח אלקטרוני אפקטיבי בסביבה בעלת מאפיינים עברייניים מובהקים, או באזור שבו קיימת סכנה ביטחונית מוגברת. זאת בשל העדר אפשרות לקיום פעולות בקרה ואכיפה אפקטיביות באופן סדיר, כנדרש. למשל בשל פגיעה חוזרת ונשנית בכלי רכב או בציוד של נציגי החברה המפעילה המגיעים למקום, או בשל העדר אפשרות להיכנס למקום בלא ליווי משטרתי צמוד, וכיוצא באלה. במקומות מעין אלה שבהם לא ניתן לאכוף באופן מעשי את תנאי התכנית, אין כל ערך בקיומו של מעצר בפיקוח אלקטרוני וממילא לא ניתן להבטיח כי לא נגרמת סכנה לשלום הציבור כתוצאה משהותו של העצור מחוץ למיתקן כליאה. מובן כי פסילתו של מקום פיקוח מוצע, מהטעמים המפורטים לעיל אינה מונעת מן הנאשם להציע מקום פיקוח חלופי, אשר יאושר על ידי בית המשפט, ככל שיעמוד בתנאים הנדרשים" ( דברי ההסבר להצעת חוק פיקוח אלקטרוני, בעמ' 303 ).

ברם, חלק ניכר מישיבות הוועדה המשותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת חוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי הוקדש לסעיף זה, וחברי הכנסת הביעו התנגדות עזה לחקיקתו. כך למשל יושב הראש, ח"כ משה גפני, ציין לאמור:

"תיראו. אנחנו מדברים על אזרח ישראלי שעומד בכל הקריטריונים של איזוק אלקטרוני. חטאו היחיד זה שהוא גר במקום מסוים ששם או שאין קשר אלקטרוני, או שיש סכנה לשלום הציבור. אף אחד לא יודע מה זאת סכנה לשלום הציבור" (פרוטוקול ישיבה מס' 1 של ועדה משותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצ"ח פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי, הכנסת ה-19, 32 (2.11.2014)).

ובהמשך:

"אני רק רוצה להבהיר לפרוטוקול, לפרוטוקול ולכולם: אנחנו לא מקבלים את הגישה הזאת. הוועדה לא מקבלת את הגישה הזאת שבה אדם שגר ביישוב מסוים, רק מעצם היותו גר ביישוב מסוים, אני לא יודע איזה ישוב, הוא לא יהיה זכאי לאיזוק אלקטרוני. אין מציאות כזאת. אין כוח אדם? שיביאו עוד כוח אדם. צריך למקום הזה, צריך, אני לא יודע מה שצריך לעשות, צריך לעשות" (פרוטוקול ישיבה מס' 3 של ועדה משותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצ"ח פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי, הכנסת ה-19, 24 (23.11.2014)).

בסופו של יום נדחה נוסחו המוצע של סעיף 22ז(ב) בוועדה, ובמקומו חוקק סעיף 22ב(ד) האמור לעיל, המוסר את שיקול הדעת לבית המשפט להכריע בשאלת הפיקוח האלקטרוני תוך הסתמכות על חוות דעת מנומקת של קצין המשטרה. התוצאה היא אפוא כי החוק בנוסחו דהיום אינו מחריג יישובים אלה או אחרים מתחולתו, ותחת זאת נקבע מנגנון בדיקה שבסופו נדרש בית המשפט להפעלת שיקול דעת עצמאי.

11.

מהו הדין – במישור הדיוני ובמישור המהותי – כאשר קצין משטרה בכיר מציג לבית המשפט חוות דעת המתנגדת לפיקוח אלקטרוני במקום המוצע? בהינתן פרק הזמן המועט שחלף מחקיקת החוק שאלה זו טרם זכתה למענה של ממש בפסיקתו של בית משפט זה. אבקש להציג בתמצית קווים מנחים אשר עשויים לסייע בעניין זה.

המישור הדיוני: ביקורת חוות הדעת של קצין המשטרה הבכיר

קצין המשטרה הגיש חוות דעת מנומקת שלפיה לא ניתן להפעיל תכנית פיקוח אלקטרוני במקום המוצע מטעמים של "סכנה לפגיעה בביטחון הנפש". בפי הנאשם

השגות על התשתית העובדתית שעמדה ביסוד חוות הדעת או על מסקנתו של הקצין. הוא מבקש לתקוף את חוות הדעת האמורה. מהי המסגרת הדיונית המתאימה לכך?

12.

כידוע, הליך המעצר הוא הליך ביניים במסגרת ההליך הפלילי העיקרי. הוא נערך לפני שופט שלרוב אינו יושב במותב ההליך העיקרי שבו מתבררת אשמתו של הנאשם. ההבחנה בין ההליך העיקרי לבין הליך המעצר גוזרת הבחנות דיוניות שונות, פרי התכליות השונות של ההליכים האמורים. ההליך העיקרי נועד להוכחת אשמתו או חפותו של הנאשם, וככזה הוא דורש העמקה וחקר על מנת להוכיח במידה הנדרשת – מעל לספק סביר – כי מעשיו של הנאשם מצדיקים את הפגיעה בזכויותיו. לעומת זאת, הליך המעצר נגזר מההליך העיקרי ובמסגרתו יש לאזן ערכים אחרים – בעיקר הפגיעה בנאשם או העצור שהיא תוצאת הליך המעצר למול המסוכנות הנשקפת מהנאשם או העצור לאחרים או האפשרות לשיבוש מהלכי המשפט (ראו סעיפים 21(א)(1), 21(ב)(1) ו-22ב(2) לחוק המעצרים). לממד הזמן, הרלוונטי לכל הליך משפטי, חשיבות יתרה בהליך המעצר. זהו עיקרון יסוד בהליך זה, ונמצאים לו ביטויים שונים בחוק (לאפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר ראו סעיף 52 לחוק המעצרים; להארכת תקופתית של מעצר ראו סעיפים 62-61 לחוק המעצרים) ובפסיקה, אשר עמדה לא אחת על היקפה המוגבל של הבדיקה הראייתית האפשרית בהליך זה (ראו למשל בש"פ 8087/95

זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 147-145 (1996)).

13.

ברור, עם זאת, כי ההכרח בקבלת החלטות במהירות, הנכונות לנקודת זמן פרטנית, אינו מאיין את הצורך בהכרעה מבוססת, המושתתת על תשתית עובדתית יציבה. זאת, תוך כיבוד זכותו של הנאשם להליך הוגן, המשמיעה גם את זכותו לניהול עניינו באופן שבו הוא רואה לנכון. זכות זו להליך הוגן חלה כמובן גם בהליך המעצר, שהוא הליך שכרוך בפגיעה קשה בזכויותיו של החשוד או הנאשם (בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד סג(3) 500, 531-530 (2010)). על כן, למשל, הכיר המחוקק בזכותו של חשוד לחקור את השוטר אשר הגיש את בקשת המעצר (סעיף 15(ד) לחוק המעצרים, ובכפוף לאמור בסעיף 15(ה) לחוק זה). ואולם, מכאן אין בהכרח להסיק כי קמה זכות לחקור את קצין המשטרה הבכיר אשר הגיש חוות דעת לפי סעיף 22ב(ד) לחוק המעצרים. אכן, הזכות לחקור בחקירה נגדית נחשבת לאמצעי הדיוני היעיל והחשוב ביותר לבירור האמת במשפט והיא נתפסת כחלק מזכותו של אדם למשפט הוגן (השוו ע"פ 4456/14

קלנר נ' מדינת ישראל , פסקה 12 ( 29.12.2015)). ברם כפי שכבר צוין בפסיקתו של בית משפט זה, להליך המעצר מגבלות פרוצדוראליות, ובית משפט הדן בבקשה למעצר אינו מקיים ברגיל הליך הוכחות והעדת עדים (בש"פ 7148/12

כנאנה נ' מדינת ישראל , פסקה 22 (14.10.2012)).

14.

השאלה אם יש מקום לחרוג מכלל זה כאשר מתקבלת חוות דעת שלילית של קצין משטרה בכיר לעניין פיקוח אלקטרוני אינה קלה להכרעה. מן הצד האחד, חוות דעתו של קצין המשטרה הבכיר היא חוות דעת – ואינה בבחינת סוף פסוק. החוק הכיר במפורש בסמכותו של בית המשפט לסטות מחוות דעת שלילית "מטעמים מיוחדים". מכך נובע כי בית המשפט איננו משתחרר משיקול דעתו, וקצין המשטרה הבכיר איננו הפוסק האחרון. בכך דומה מעמדו של קצין המשטרה הבכיר, מגיש חוות הדעת, לזה של קצין מבחן המגיש תסקיר מעצר או תסקיר לעונש לבית המשפט. פסיקתו של בית משפט זה עמדה על כך שאין לראות בקצין המבחן "עד מומחה", וכפועל יוצא, אין לחקור קצין מבחן על תצהירו (ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 16 (3.9.2012)). בין הטעמים לכך שבעניין תסקיר (יהא זה תסקיר לעונש או תסקיר מעצר) לא נדרשת חקירה של קצין המבחן, נזכר שלב ההליך – שלב המעצר או גזירת הדין; מעמד התסקיר (תסקיר לעונש, וכמוהו תסקיר מעצר, הוא בגדר המלצה בלבד ובית המשפט רשאי לסטות ממנה: בש"פ 267/11 מדינת ישראל נ' ברמוחה , פסקאות 10-9 (13.1.2011)); העדרה של הוראה חוקית המחייבת חקירה של קצין מבחן; ותוכן התסקיר, שעניינו הצגת עובדות שאינן בהכרח שנויות במחלוקת לשם בחינת התאמה של חלופת מעצר למקרה פרטני או המלצה לעונש ( שם , פסקה 10; בפרט לעניין מעמד תסקיר מעצר ראו בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (29.6.2005)). עקרונות אלה יפים גם לענייננו.

15.

מן הצד השני, חוות הדעת בדבר הפיקוח האלקטרוני – אם מסקנתה שלילית – מציבה משוכה גבוהה יחסית בפני הנאשם. עליו לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים לסטות ממנה. אין לכחד כי משקלה של חוות הדעת משמעותי, ולא בנקל יסטה ממנה בית המשפט. לכך יש להוסיף כי להבדיל מתסקיר המעצר או העונש, שהעובדות הכלולות בו נלמדות לרוב מפי הנאשם או העצור, ותדיר אין לגביהן (להבדיל מהמסקנות הנגזרות מהן) אי הסכמה – חוות הדעת של קצין המשטרה הבכיר קשורה למצב הדברים באזור מסוים: מהי מידת האיום הביטחוני באזור; מה היקף הכוחות הזמנים במקרה של הפרה; האם ניתן להבטיח פיקוח יעיל במקום; וכן הלאה. בשאלות אלה הדעת נותנת כי קצין המשטרה הבכיר (שיכול להיוועץ, במקרה מתאים, גם בגורמי הביטחון) הוא לא רק הגורם הסטטוטורי המוסמך – אלא גם הגורם המתאים למתן חוות דעת, גם אם דעתו של הנאשם שונה. ועדיין, על פרטי מידע אלה עשויה להתגלע מחלוק ת עובדתית; ולעיתים תמונת המצב בחוות הדעת של הקצין הבכיר אינה בהירה די הצורך. בנסיבות אלו, נוכח טיב הזכויות שעל הכף ובאיזון בין ההכרח לקיים ביעילות את דיוני המעצרים לבין זכויותיו של הנאשם, דעתי היא כי במקרים המתאימים ולפי שיקול דעתו של בית המשפט יש לאפשר לנאשם לפנות לקצין המשטרה הבכיר בשאלות הבהרה, ולאחר זאת להציג את עמדתו בסוגיית חוות הדעת. לאחר שתיפרש בפני בית המשפט מלוא יריעת המחלוקת יוכל הוא להכריע בה בצורה מושכלת. עוד אין לשלול את האפשרות כי במקרה חריג, שבו לפי שיקול דעתו של בית המשפט אין די בשאלות הבהרה, יתיר בית המשפט את חקירתו של קצין המשטרה הבכיר בידי הצדדים. בעניין זה אין מקום לקבוע "רשימה סגורה", והדבר יהא מסור לשיקול דעתו של בית המשפט לפי נסיבות העניין.

המישור המהותי: לדרישת ה"טעמים המיוחדים"

16.

פרשנות התיבה "טעמים מיוחדים" שבעטיים יסטה בית המשפט מחוות דעת שלילית של קצין משטרה בכיר מצריכה התחקות אחר תכליותיהם של חוק פיקוח אלקטרוני וחוק המעצרים (השוו רע"א 4905/98

גמזו נ' ישעיהו , פ"ד נה(3) 360, 376-374 (2001)). תכליתם של דברי החוק שבנדון היא כפולה: מחד גיסא נועדו חוקים אלה לשרת את צורכי מערכת החקירה הפלילית וההליך המשפטי הפלילי, תוך הבטחת ביטחון הציבור; ומן הצד השני, תכליתם לקדם את הזכות לכבוד והזכות לחירות האישית של הנאשם או של החשוד הנחקר (השוו בש"פ 8845/04 אלטויל נ' מדינת ישראל , פ"ד ס(3) 446, 455 (2005); דנ"פ 7048/97 פלונים נ' שר הביטחון , פ"ד נד(1) 721, 740 (2000) (לגבי מעצר מינהלי)). האיזון בין שתי תכליות אלו – שעומדות לעיתים בהתנגשות חזיתית – נעשה באמצעות הכלל הפרשני שלפיו על בית המשפט לפרש את חוק המעצרים באופן שיאפשר לו להפעיל את סמכויותיו ואת שיקול דעתו לפי החוק תוך פגיעה בחירות במידה המזערית הנדרשת. כלל זה מעוגן היטב בהוראות חוק המעצרים עצמן (ראו למשל סעיף 13(ב) וסעיף 21(ב) לחוק המעצרים), כמו גם בפסיקתנו (בש"פ 952/00 מדינת ישראל נ' חוטר-ישי , פ"ד נד(1) 638, 641-640 (2000); בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 271 (1998)). תכליתו הפרטנית של חוק הפיקוח האלקטרוני היא שימוש בכלים טכנולוגיים במטרה לצמצם את נזקי המעצר. דברי ההסבר לחוק זה משקפים זאת במפורש:

"מטרתה של תכנית הפיקוח האלקטרוני היא בראש ובראשונה, לשמש חלופת כליאה לעצורים ואסירים אשר

מפאת מסוכנותם (וכן בשל עילות מעצר נוספות הקבועות בחוק ובפסיקה), לא ניתן היה לאפשר את שחרורם ממעצר או ממאסר בדרך אחרת, בהעדר אפשרות לפיקוח אפקטיבי על עמידתם בתנאי השחרור שקבעו בית המשפט או ועדת השחרורים, לפי העניין. העמדת כלי פיקוח אפקטיבי במקרים אלה, מרחיבה את חלופות הכליאה הקיימות כיום ובכך מאפשרת את צמצום נזקי המעצר. לגבי נאשמים, הדבר מתבטא באפשרות הניתנת להם להמשיך לחיות, במידה מסוימת, בקרב המשפחה והקהילה (בכפוף לתנאי תכנית הפיקוח) [...]" (דברי ההסבר להצעת חוק פיקוח אלקטרוני, בעמ' 296).

עולה אפוא כי תכליתו של חוק המעצרים ככלל, ותכליתו של ההסדר הפרטני של הפיקוח האלקטרוני, מצדיקות שתיהן שלא לצמצם יתר על המידה את פרשנות התיבה "טעמים מיוחדים". יחד עם זאת, ושלא יובן אחרת: לעיתים תהא המסקנה כי בהיעדר יכולת לקיים פיקוח אלקטרוני במקום המוצע, ושעה שהחלופה היחידה שתסכון היא כזו שבה יהא נתון העצור במעצר בפיקוח אלקטרוני שהפיקוח עליו מיטבי – לא יתאפשר מעצר בדרך זו. אין בכך כמובן כדי לסתום את הגולל על האפשרות של הנאשם להציע חלופה אחרת, לאמור תכנית פיקוח אלקטרוני במקום המאפשר פיקוח אפקטיבי של גורמי אכיפת החוק (ראו בש"פ 8293/15 שנאן נ' מדינת ישראל , פסקאות 17-14 (15.12.2015); בש"פ 8231/15 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקאות 10-9 (6.12.2015) (השופט י' דנציגר )).

17.

לגופו של עניין, "הטעמים המיוחדים" המצדיקים סטייה מחוות הדעת יכולים להיות שונים ומגוונים, ושיקול הדעת של בית המשפט יכול להיות פועל יוצא של איזון בין שיקולים שונים שגם הם אינם בגדר "רשימה סגורה". כך, למשל, יכול בית המשפט לשקול את מידת ההגבלה על יכולת הפיקוח על העצור; את השאלה האם גם במגבלות מסוימות, עדיין מעצר בפיקוח אלקטרוני יכול לענות על המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; את מידת האמון שניתן ליתן בנאשם; את קיומן של הפרות קודמות של תנאי המעצר; את עוצמת הראיות הלכאוריות; את פרק הזמן שבו מוחזק הנאשם במעצר; את גילו ועברו הפלילי; את קצב התקדמות ההליך הפלילי; את קיומה של יכולת ממשית לשינוי מיקום המעצר בפיקוח אלקטרוני בהמשך; ועוד.

מן הכלל אל הפרט

18.

חוות הדעת השנייה שהוגשה בהליך זה היא חוות דעת לקונית וקשה לדלות ממנה מידע על מידת ההגבלה על היכולת לקיים פיקוח אפקטיבי על העצור בפיקוח אלקטרוני. האם היכולת לפקח על העצור משתנה מעת לעת, בשעות מסוימות או בהתרחשות אירועים מסוימים? שמא מדובר בהגבלה משמעותית שהלכה למעשה מעקרת את היכולת הממשית לקיומו של הפיקוח? אין צריך לומר כי להגדרה מדויקת של מגבלות הפיקוח יכול שתהא השלכה ישירה על תוצאת ההחלטה. במקרה רגיל, היה מקום לאפשר – בנסיבות אלו, שבהן תמונת המצב לא התבהרה מחוות הדעת – הצגת שאלות הבהרה לקצין. אולם המקרה שלפנינו הוא חריג. כפי שנסקר קודם לכן, שתי חוות דעת הוגשו במקרה זה. חוות הדעת הראשונה כללה התייחסות מפורטת יחסית לרמת המסוכנות הנשקפת מן העורר. אעיר בנקודה זו כי שאלות הכרוכות בהערכת מסוכנות מסורות להכרעת בית המשפט והן אינן מעניינו של קצין המשטרה אשר נדרש למתן חוות דעת מכוח חוק המעצרים. חוות הדעת צריכה לעסוק בשאלה אחת ויחידה, והיא אם בנקודת הזמן הרלוונטית הפעלת תכנית הפיקוח המוצעת אינה בת הפעלה מטעמים של "סכנה לפגיעה בביטחון הנפש", כאמור בחוק המעצרים. מכל מקום, משכך נאמר בחוות הדעת הראשונה – ואף שהמשיבה משכה חוות דעת זו, וטוב שעשתה כן – נדמה שנסיבות העניין מחייבות הבהרת התמונה במלואה. בשים לב לפרק הזמן שחלף מאז ניתנה ההחלטה בדבר מעצר בפיקוח אלקטרוני וכדי שלא לגרום להתמשכות נוספת של ההליך (כפועל יוצא של שאלות הבהרה), ראוי לאפשר לטעמי את חקירת קצין המשטרה בידי הצדדים.

סיכום

כאמור, במקרה הפרטני שלפנינו הערר מתקבל באופן חלקי. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר יתיר חקירה של קצין המשטרה בידי העורר. לאחר זאת יקבל בית המשפט החלטה בעניין המעצר בפיקוח אלקטרוני בהתחשב בשיקולים שעליהם עמדתי בהחלטתי זו.