בש"פ 487-24 בש"פ 487-24

בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן: חוק כפיית ציות), הובאה לעיוני החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין) מיום 14.1.2024, שבמסגרתה קבע, בין היתר, כי על המשיב בהליך יושת קנס חד פעמי בסך 500 ש"ח לטובת אוצר המדינה; וכי ככל שלא יבצע את הוראות בית הדין כמפורט בהחלטה עד ליום 17.1.2024 יושת עליו קנס נוסף בסך 1,500 ש"ח. נוכח האמור התבקשו הצדדים להליך וכן היועץ המשפטי לשיפוט הרבני (להלן גם: היועץ) להתייחס לקנסות שבהם חויב המשיב.

1.כעולה מהחומר שהובא לעיוני, המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר ולהם 6 ילדים משותפים, אשר 4 מהם עודם קטינים (להלן: הקטינים). מזה מספר שנים מנהלים הצדדים שורת הליכים משפטיים, ועניינו של ההליך שלפניי הוא במשמורת והסדרי השהות של המשיב עם הקטינים. ביום 1.1.2023 קבע בית הדין הסדרי שהות זמניים עד למועד הדיון הקרוב שיתקיים בהליך. ביום 11.6.2023 הגישה המבקשת הודעה לבית הדין שלפיה המשיב נפגש עם הקטינים במועדים שונים מאלה שנקבעו בהסדרי השהות הזמניים, וכן כי זה מרבה להיפגש עם אחת מבנותיהם הקטינות של הצדדים בבית חולים שבו מטופלת בת זוגו (להלן: הקטינה). ביום 22.6.2023 קבע בית הדין, בעיקרם של דברים, כי על המשיב חל איסור להיפגש עם מי מהקטינים בבית החולים; הורה על הסדרי שהות זמניים חדשים שיעמדו בתוקף עד לדיון שנקבע ליום 13.7.2023, שם יוכל המשיב להעלות את טענותיו לעניין זה; וכן קבע כי אי עמידה בהסדרים אלה תוביל לחיוב הצד המפר בתשלום לצד שכנגד בסך 50 ש"ח בגין איחור של מעל רבע שעה ובסך 300 ש"ח בגין ביטול מפגש.

2.בהמשך לכך, ביום 25.7.2023 הגישו גורמי הרווחה תסקיר בעניינם של הצדדים שבמסגרתו צוין, בין היתר, כי המשיב מתקשה לקיים את הסדרי השהות הזמניים עם הקטינים באופן עקבי, וכי מקום מגוריו אינו ערוך לקיום הסדרי שהות נרחבים עמם. עוד צוין, כי מבין הקטינים רק הקטינה מקיימת קשר חיובי עם המשיב, וכן כי בנסיבות המקרה מתפקדת המבקשת כהורה העיקרי עבור הקטינים. בתוך כך, המליצו גורמי הרווחה כי הסדרי השהות הזמניים יעמדו על כנם תוך שהמשמורת על הקטינים תיוותר אצל המבקשת, וכי הצדדים יופנו להדרכה הורית במטרה לצמצם את חשיפת ילדיהם לסכסוך בין הצדדים. ביום 12.8.2023, לאחר שהצדדים הגישו את התייחסותם לתסקיר מטעם גורמי הרווחה, החליט בית הדין לאמץ את המלצות גורמי הרווחה, ובהן ההמלצות לעניין המשמורת והסדרי השהות.

3.ביום 26.10.2023 הגיש המשיב הודעת עדכון שבמסגרתה טען כי הקטינה עברה להתגורר עמו על רקע מחלוקות עם אחיה הגדולים, וכי המבקשת הגיעה לביתו ונהגה כלפיו באלימות. בנוסף ביקש המשיב כי בית הדין יורה על עריכת תסקיר חדש בעניינה של הקטינה וכן כי המשמורת בעניינה תעבור אליו. כעולה מתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, ביום 28.12.2023 התקיים דיון נוסף שבמסגרתו עלה כי הקטינה עברה להתגורר עם המשיב, ושבסיומו קבע בית הדין, בעיקרם של דברים, כי על המשיב להחזיר את הקטינה לביתה של המבקשת ביום 1.1.2024; וכי הצדדים יגישו הודעת עדכון שבמסגרתה יתייחסו לאופן שבו משתלבת הקטינה בביתה של המבקשת וכן בנוגע לאופן קיומם בפועל של הסדרי השהות בין הקטינים לבין המשיב.

4.ביום 2.1.2024 הגיש המשיב הודעה שלפיה הקטינה מסרבת לשוב להתגורר בבית המבקשת, וביקש להפנות אותה לעובדת סוציאלית שתשכנע אותה לעשות כן. בו ביום הורה בית הדין כי גורמי הרווחה יסייעו לקטינה ויגישו הודעה מעדכנת בעניין זה תוך 14 ימים; ולמחרת היום הגישה המבקשת הודעה שבה נטען כי המשיב עודד את הקטינה להישאר בביתו ומשפיע עליה בעניין זה. בהמשך לכך, במהלך חודש ינואר 2024 הוגש תסקיר נוסף מטעם גורמי הרווחה שבמסגרתו צוין כי התקיים מפגש משותף עם הצדדים שבמהלכו הוסכם כי המשיב יחזיר את הקטינה לבית המבקשת לאלתר – אך המשיב טרם עשה כן (להלן: התסקיר). עוד נכתב בתסקיר זה כי המשיב "למעשה, מצפצף על החלטות ופסיקות ביה"ד, ועושה ככל העולה על רוחו [...]"; וכן כי בשים לב להתנהלות המשיב "יש לראות [בקטינה – ע' פ'] כילדה בסיכון" (סעיף 13 לתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני). נוכח האמור, המליצו גורמי הרווחה במסגרת התסקיר, כי בית הדין ינקוט בצעדי אכיפה נגד המשיב, ויגביל את המפגשים בינו לבין הקטינה כך שאלה יתקיימו במרכז קשר.

5.ביום 11.1.2024 קיים בית הדין דיון במעמד הצדדים שבמהלכו התבקש המשיב לנמק מדוע לא יוטל עליו קנס, כאמור בסעיף 6(2) לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: הפקודה), וזה התנגד להטלתו תוך שצוין כי "אני לא יכול לקיים את ההחלטה בגלל ההתנגדות של [הקטינה – ע' פ']" (פרוטוקול הדיון מיום 11.1.2024, בעמ' 2, ש' 55). בהמשך לכך, ביום 14.1.2024 ניתנה החלטת בית הדין נושא ההליך שלפניי שבמסגרתה נקבע, בעיקרם של דברים, כי "האב עשה מעשה שלא ייעשה כאשר הביא בדרך שאינה ראויה למצב [שהקטינה – ע' פ'] נמצאת אצלו" ועל כן עליו להשתמש "באותה דרך של השפעה" כדי להחזירה להתגורר בבית המבקשת (שם, בעמ' 2). נוכח האמור נקבע, בין היתר, כי על המשיב להחזיר את הקטינה למשמורת המבקשת לאלתר; כי המפגשים בין המשיב לבין הקטינה יתקיימו במרכז הקשר עד להחלטה אחרת; כי המשיב יישא בתשלום קנס בסך 500 ש"ח בגין הפרת החלטות בית הדין עד כה (להלן: הקנס החד פעמי); וכן כי ביום 17.1.2024 יישא המשיב בקנס נוסף בסך 1,500 ש"ח, ככל שהקטינה לא תשוב לביתה של המבקשת עד למועד זה (להלן: הקנס המותנה; הקנס החד פעמי והקנס המותנה יכונו להלן ביחד: הקנסות).

6.בהתאם להחלטתי מיום 15.1.2024 הגישו הצדדים את התייחסותם לקנסות. המשיב סבור כי יש לבטל את הקנסות שהוטלו עליו, תוך שנטען, בעיקרם של דברים, כי יש לכבד את רצונה של הקטינה, אשר מעוניינת להתגורר עמו ומסרבת לחזור לביתה של המבקשת. בנוסף, לשיטת המשיב, בנסיבות העניין, ובהן ניסיונותיו החוזרים לשכנע את הקטינה לשוב לביתה של המבקשת, וכן לבקשתו כי הרשויות הרלוונטיות יסייעו בהשבתה כאמור, לא היה מקום לחייבו בקנסות. עוד טוען המשיב כי הגם שהקטינה התגוררה בביתו תקופה של כשלושה חודשים, המבקשת לא העלתה מיוזמתה טענות בנושא זה, אלא כאשר האחרון ביקש להפחית את סכום המזונות שאותו משלם למבקשת. לבסוף, המשיב טוען כי פרק הזמן שניתן לו לקיים את החלטות בית הדין אינו מצדיק את הטלת הקנסות, מה גם שהקביעה שלפיה עליו לגרום לקטינה לשוב למשמורת המבקשת, מתעלמת מנסיבות המקרה ומניסיונותיו לשכנעה לעשות כן.

7.היועץ סבור מצדו, כי בשים לב לכך שהחלטת בית הדין מיום 14.1.2024 ניתנה לאחר שלושה חודשים שבהם התגוררה הקטינה בביתו של המשיב בניגוד להוראות בית הדין – אין מקום להתערב בקנסות שהוטלו על המשיב. לעמדתו של היועץ, טענת המשיב כי הקטינה היא שמתנגדת לחזרתה למשמורת של המבקשת אינה עולה בקנה אחד עם תסקיר גורמי הרווחה או עם חובות המשיב כלפי הקטינה בת ה-10. היועץ סבור כי על המשיב "להפעיל את סמכותו ההורית ולהציב את הגבולות המתאימים" לרצונותיה והתנהגותה (שם, סעיף 23); וכי בשים לב להפרות המשיב את החלטות בית הדין ולנזק שנגרם לקטינה – סכום הקנסות שהוטלו עליו הוא נמוך. לבסוף, המבקשת סומכת את ידה על החלטת בית הדין נושא ההליך, וטוענת כי בנסיבות העניין יש לחייב את המשיב בקנס על מנת שיקיים את ההחלטות בעניינם.

8.לאחר עיון בהחלטת בית הדין ובעמדות הצדדים והיועץ, אני סבור כי יש מקום לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 7א(ב) לחוק כפיית ציות ולהתערב באופן חלקי בקנסות שהטיל בית הדין על המשיב, כך שהקנס המותנה יעמוד בעינו, ואילו הקנס החד פעמי יבוטל. סעיף 7א(א) לחוק כפיית ציות מקנה לבית הדין שדן בעניינים שבשיפוטו את הסמכויות שקבועות בסעיפים 7-6 לפקודה. בהתאם לאמור, לבית הדין מוקנית הסמכות לפי סעיף 6(1) לפקודה "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו". בנוסף, בעבר נפסק כי תכלית הסנקציות מכוח הפקודה אינה תכלית עונשית, והשימוש בהן נועד למצבים שהטלתן עשויה להביא לקיום הצו השיפוטי, וכאשר לא ניתן להביא לכך באמצעים פוגעניים פחות (בש"פ 9107/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (6.3.2024); בש"פ 8180/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (25.12.2023)).

9.כאמור, ביום 14.1.2024 הטיל בית הדין על המשיב את הקנסות נושא ההליך שלפניי, לאחר שקבע, בין היתר, כי חרף החלטות חוזרות בנושא, כמו גם עמדת גורמי הרווחה באשר לנזקים שנגרמים לקטינה מאי-קיום הסדרי השהות כאמור בתסקיר – מסרב המשיב לקיים את הסדרי השהות הזמניים ולא פועל להשיב את הקטינה לביתה של המבקשת. בנסיבות אלו, ובשים לב ליחס שבין גובה הקנס המותנה לבין חומרת ההפרות מצד המשיב, אני סבור כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין בעניין הטלת קנס זה מכוח סעיף 7א(א) לחוק כפיית ציות (בש"פ 8914/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (18.2.2024); בש"פ 7391/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (2.3.2022)). בנוסף, הגם שהמשיב טוען כי התנגדות הקטינה לחזרתה לביתה של המבקשת היא שהובילה להפרת ההחלטות מצדו, אין בטענה זו כדי להקים עילה להתערבותי במקרה דנן, שכן בנסיבות העניין בית הדין מצא כי התנגדות הקטינה כשלעצמה אינה מצדיקה את אי קיום ההחלטות בעניין הסדרי השהות הזמניים מצד המשיב, קביעה שאיני מוצא להתערב בה (בש"פ 4267/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (10.8.2021); בש"פ 3522/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (5.7.2021)).

10.שונים הם פני הדברים ביחס לרכיב הקנס החד פעמי שהוטל על המשיב. כעולה מהחלטת בית הדין מיום 14.1.2024, הקנס החד פעמי הוטל על המשיב "לאור אי קיום ההחלטה עד כה" (שם, בעמ' 3; ההדגשה הוספה – ע' פ'). כפי שנפסק בעבר, הסנקציות שמוטלות מכוח הפקודה ניתנות במבט צופה פני עתיד במטרה להביא את המפר לקיים את הצו השיפוטי, ואין מקום להטילן במטרה להעניש את האחרון על אי-ציות להחלטות שיפוטיות שניתנו בעבר (בש"פ 1944/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (22.4.2021); בש"פ 7491/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (5.12.2018)). בנסיבות העניין, שבהן ציין בית הדין כי הקנס החד פעמי מוטל על המשיב בשל אי קיום ההחלטה עד כה, איני סבור כי מטרתו של קנס זה עולה בקנה אחד עם התכלית של סעיף 6(1) לפקודה (בש"פ 3381/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 28 (29.10.2023) (להלן: בש"פ 3381/23)). אשר על כן, מכוח סמכותי לפי סעיף 7א(ב) לחוק כפיית ציות אני מורה כי הקנס החד פעמי שהוטל על המשיב יבוטל, ואילו הקנס המותנה יעמוד בעינו.

11.לבסוף, יתר טענות המשיב, לרבות טענותיו כלפי גורמי הרווחה שערכו את התסקיר, וכן הטענות שעניינן בהתנהלותה הדיונית של המבקשת, הן טענות "ערעוריות" שההליך דנן אינו האכסניה המתאימה להעלותן (בש"פ 3381/23, פסקה 29; בש"פ 3060/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 (18.6.2020)).