בש"פ 5360/08 מדינת ישראל נ. מוחמד חליל

מונחת לפניי בקשת המדינה להאריך זו הפעם השביעית את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: החוק ).

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו באשמת ביצוע קשירת קשר לפשע ורצח בכוונת תחילה. על-פי כתב האישום המתוקן, המשיב והנאשם האחר בכתב האישום, הינם תושבי שטחים אשר שהו בישראל באופן בלתי חוקי בישראל. משך פרק של כשבועיים, ועד ליום 9.2.06, עבד המשיב יחד עם אחיו, שוהה בלתי חוקי בישראל אף הוא, בשוק הסיטונאי בתל-אביב. ביום 9.2.06 נעצר האח על ידי המשטרה והמשיב סבר כי ג'מאל אבו זהידי (להלן: המנוח ) הלשין על אחיו והביא למעצרו. על רקע חשד זה, טוענת המאשימה, קשר המשיב יחד עם הנאשם השני ואדם נוסף, לגרום בכוונת תחילה למות המנוח. השלושה הצטיידו במברגים, נשארו בשוק עד שעות הלילה המאוחרות והצטרפו אל המנוח שעבד כשומר במקום. ביום 10.2.06, בשעה 01:00 לערך, תקפו השלושה את המנוח באמצעות פטיש וקרשים, וגם לאחר שנפל המשיכו לתקוף אותו על ידי שקפצו על גבו, תפסוהו והשליכוהו מחלון ברמפה עליה עבד לתוך מרתף השוק. השלושה ירדו למרתף ושם המשיכו לתקוף את המשיב באמצעות בלוקים מבטון לראשו. לאחר מכן גררו את המנוח לחדר אחר במרתף, זרקו שוב בלוק על ראשו, כיסוהו בקרטונים ולאחר מכן יצאו מהחדר, שטפו ידיהם ועזבו את השוק. כתוצאה מן המעשים נגרמו למנוח שברים בגולגולתו, שהביאו למותו.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ר' בן-יוסף) הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך התקופה הסטטוטורית, הוארך מעצרו על ידי בית משפט זה שש פעמים. בבקשתה הנוכחית של המדינה להאריך את המעצר פעם נוספת מצוין כי בשלב זה ממתינים הצדדים לקביעת מועד למתן הכרעת הדין. המדינה מציינת בין הגורמים להתארכות ההליכים את חילופי הייצוג אצל המשיב ובקשות לדחיית המועד להגשת הסיכומים שהגיש בא כוחו והתקבלו.

2.

באת כוח המדינה סבורה כי יש להאריך המעצר פעם נוספת, שכן מ דובר באירוע קטילה שבוצע לאחר תכנון ובאכזריות רבה, על רקע חשדו של המשיב כי המנוח משתף פעולה עם השלטונות. מסוכנותו של המשיב נלמדת מן העבירות, הרקע להן ונסיבות ביצוען ואין המדינה סבורה כי ניתן לאיינה בחלופה כלשהי. המדינה גורסת כי קיים חשש ממשי להימלטות המשיב מן הדין אם ישוחרר, בשל היותו תושב שטחים ונוכח העונש החמור הצפוי לו. היא מדגישה כי המשיב אינו טוען לחפותו, אלא גורס כי יש להרשיעו בעבירה של הריגה, ומציינת כי מאחר ששמיעת הראיות וסיכומי הצדדים הוגשו כבר בחודש נובמבר 2007 יש לקוות כי הכרעת הדין תינתן במהלך תקופת ההארכה המבוקשת.

3.

בא כוח המשיב הבהיר בתחילת טיעונו כי הוא מסכים להארכת המעצר עד ליום 24.7.08. הוא מדגיש כי מאז הוגשו הסיכומים בתיק חלפה למעלה מחצי שנה ועדיין אין כל צפי למועד מתן הכרעת הדין. הוא מבקש כי תינתן הנחיה לבית משפט קמא להשלים את כתיבת הכרעת דינו בהקדם.

4.

דין הבקשה להתקבל.

כלל הוא כי במסגרת בקשה לפי סעיף 62 לחוק שומה על בית המשפט לשקול מן העבר האחד את השיקולים המצדיקים את הארכת המעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית, דוגמת מסוכנותו של הנאשם לציבור והאינטרס הציבורי במיצוי ההליכים נגדו, ומן העבר האחר את ההגנה על חירותו של הנאשם כל עוד עומדת לו חזקת חפות. ככל שמתארכת התקופה בה עצור הוא עד תום ההליכים, כן תיטה הכף יותר אל עבר זכותו לחירות (וראו למשל: בש"פ 910/08 מדינת ישראל נ' רמאדן (לא פורסמה, 2.3.08) וההפניות שם ; בש"פ 9212/07 מדינת ישראל נ' באבי (לא פורסמה, 6.11.07)).

במקרה הנוכחי מ דובר

בבקשה שביעית להאריך את המעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית ועל כן לכאורה היה מקום לבחון את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. ואולם, אני סבורה כי מכלול הנסיבות מצדיק את המשך הותרתו של המשיב במעצר. ראשית, מ דובר

באישום בחמורה שבעבירות, במעשה שעל פי הנטען בוצע לאחר תכנון, באכזריות ותוך נקיטת אלימות קשה, כאשר המשיב וחבריו אינם מרפים מקורבנם גם לאחר שנפל ומכים בו ללא רחם. הנכונות ליטול חייו של אדם על רקע חשד בלבד כי הוא הלשין על אחיו של המשיב כשוהה בלתי-חוקי, יש בה לכאורה כדי להעיד על מסוכנותו של המשיב. למסוכנות זו יש להוסיף כי מתקיים במקרה זה חשש מובהק להימלטות מאימת הדין, כאשר לא זו בלבד שהמשיב הוא תושב שטחים היודע את העונש הכבד לו הוא צפוי אם יורשע במיוחס לו, אלא שבסיכומיו טען הוא כי יש להרשיעו בהריגה, ומכאן, שהוא צופה בהסתברות גבוהה ביותר כי יוטל עליו עונש כבד מאוד. שיקולים אלה כולם מוליכים לכך שלטעמי אין מקום לבחון את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

טעם נוסף שיש בו כדי לתמוך במסקנה האמורה הינו כי משפטו של המשיב נמצא בשלב מתקדם ביותר. סיכומי הצדדים הוגשו והם ממתינים להכרעת הדין. ואולם, במקרה זה חל עיכוב משמעותי במתן הכרעת הדין, אם מביאים בחשבון כי הסיכומים הוגשו עוד בחודש נובמבר 2007. העובדה כי אין צפי למועד מתן הכרעת הדין גורעת במידת מה ממשקלו של שיקול זה, הגם שאינה מערערת את המסקנה הסופית אליה הגעתי, כפי שפורטה לעיל. יחד עם זאת, הצורך במתן הכרעת הדין בהקדם ברור, גם בהינתן העומס על בית המשפט המחוזי וטוב ייעשה אם הנושא יקודם ללא דיחוי. לא למותר לציין כי הקושי האמור הועלה בפניי בשעתו בבקשה להארכת מעצרו של שותפו של המשיב בחודש ינואר של שנה זו (בש"פ 476/08 מדינת ישראל נ' סואלמה (לא פורסמה, 22.1.08)). אין זה מתקבל על הדעת כי חצי שנה לאחר מכן דבר לא השתנה.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 24.6.08, או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח 1039/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, לפי המועד המוקדם מביניהם.

העתק החלטה זו יישלח לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו.