בש"פ 910/08 מדינת ישראל נ. נימר רמאדן

לפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועושק.

על-פי עובדות כתב האישום, הכולל אחד-עשר אישומים, המשיב, אשר התגורר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בקרית שמונה, נהג להציג את עצמו בכזב כבעל "יכולות מיסטיות", על מנת לקבל מהמתלוננים כספים במרמה. על-פי הנטען, נהגו המתלוננים לפקוד את ביתו של המשיב לצורך "קבלת טיפול" על בסיס היכולות להן טען. המשיב הסביר למתלוננים כי הוטלו עליהם "כישופים" שונים ותוך שהוא מנצל את מצוקתם דרש מהם כספים ותכשיטים מזהב, בטענה כי אלו ישמשו למימון עלות הטיפולים ולהכנת הקמעות. בדרך זו צבר המשיב סכום של כחצי מליון ₪ ותכשיטים בשווי של למעלה מ-100,000 ₪. עוד מואשם המשיב כי בדצמבר 2006 הבחין באדם המחפש חלפן כספים. על פי הנטען הציע לו המשיב בכזב כי ימיר עבורו לשקלים סכום של 10,000$, הסכום אותו ביקש להמיר אותו אדם, אך נטל את הכסף ונעלם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה לבית משפט השלום בנצרת להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בית המשפט (כב' השופטת כ' רוטפלד-האפט) הורה על קבלת תסקיר מעצר, ממנו עלה כי המשיב עסוק בהצגת "הצד הקורבני בחייו" ואינו מאפשר הגעה לחלקים מעמיקים באישיותו והבנת הדינאמיקה הפנימית המנתבת את תפקודו הכללי. עוד ציין שירות המבחן כי המשיב מחפש "דרכי קיצור" להשגת הכנסה תחת מסווה של דאגה למצב בריאותו ולבריאותה של אשתו. באשר למידת המסוכנות, סבר שירות המבחן כי מדובר במסוכנות נקודתית, ומשכך ובהתחשב במצבו הבריאותי של המשיב, אשר הינו נכה וחולה במחלת לב, המליץ לשקול את שחרורו למעצר בית בבית גיסו, בתנאי פיקוח נוקשים.

המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. בהתחשב בתסקיר המבחן, בשיטת הפעולה של המשיב ובהיקפה הנרחב, בסכומי הכסף העצומים שגבה מהמתלוננים ובעברו הפלילי הכולל, בין היתר, עבירות של שוד מזויין, משיכת שיקים ללא כיסוי, קבלת דבר במרמה ועבירות סמים ואלימות, קבע בית המשפט כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחון הציבור. בנוסף מצא בית המשפט כי קיים חשש שהמשיב ישבש הליכי משפט נוכח כושר השכנוע שלו והשפעתו הברורה על המתלוננים. מכל אלו הסיק בית המשפט כי לא ניתן ליתן אמון במשיב וכי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

3.

המשיב ערר על החלטה בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט (כב' השופט א' אמינוף) דחה את הערר ואימץ את קביעותיו של בית משפט השלום לפיהן התחכום שבביצוע העבירות המיוחסות למשיב והיקפן ועברו הפלילי מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט מצא כי לאור עברו הפלילי המכביד של המשיב, היקף מעשי המרמה והשיטתיות שבה נעשו, לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר.

על החלטה האמורה של בית המשפט המחוזי הגיש המשיב ערר לבית משפט זה. בית המשפט (כב' השופטת א' חיות) קבע כי הטענות שהעלה המשיב בערר נידונו ונדחו על ידי שתי הערכאות דלמטה, ומשלא ניתן נימוק כבד משקל המצדיק שינוי מהחלטות אלו, דחה בית המשפט את הערר.

4.

משלא נסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים עתרה המדינה לבית משפט זה להאריך את מעצרו מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים.

בית המשפט (כב' השופט י' אלון) קבע כי העילות מכוחן נעצר המשיב עדיין תקפות ומשמצא כי סיבת התמשכות ההליכים רובצת לפתחו של המשיב וכי קבועים שישה מועדי הוכחות במהלך תקופת ההארכה המבוקשת, קיבל את הבקשה והאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

5.

משפטו של המשיב טרם הסתיים ועל כן עותרת עתה המדינה, זו הפעם השנייה, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. לטענתה, על אף שמדובר בעבירות רכוש הרי שאופיין, נסיבות ביצוען, השיטתיות והתחכום הרב בהם בוצעו ועברו הפלילי של המשיב מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו ומקימים עילת מעצר נגדו. המדינה מוסיפה וטוענת כי קיים חשש מפני שיבוש הליכי משפט נוכח מהות העבירות המיוחסות למשיב ומידת השפעתו על המתלוננים.

באשר להשתלשלות העניינים במשפטו של המשיב מעדכנת המדינה כי שמיעת הראיות בתיק החלה רק חמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום בשל עיכוב בהסדרת ייצוגו של המשיב, כאשר לאחר מכן בוטלו 3 ישיבות הוכחות עקב מצבו הרפואי של המשיב. לדבריה, ביום 28.11.07 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו המבקש יודה בכתב אישום מתוקן ועונשו יעמוד על 22 חודשי מאסר בפועל, 50,000 ₪ קנס ופיצוי המתלוננים בסך 534,080 ₪, אולם לאחרונה ביטל בית המשפט, לבקשת המשיב, את הסדר הטיעון, מפני שהמשיב לא הצליח לגייס את הכספים לפיצוי המתלוננים. המדינה מוסיפה ומציינת כי התיק קבוע להוכחות לארבעה מועדים, הראשון שבהם בתחילת חודש פברואר והאחרון בתחילת חודש מרץ, כאשר הצפי הוא כי פרשת התביעה תסתיים תוך ישיבה או שתיים.

6.

לטענת בא-כוח המשיב, העיכוב בהתנהלות המשפט אינו באשמת מרשו, שכן לדבריו העדים אינם מגיעים לישיבות ההוכחות שנקבעו. לטעמו, לאור מצבם הבריאותי הקשה של המשיב ושל אשתו יש מקום לשקול חלופת מעצר.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי יש להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש. כלל הוא כי במסגרת בקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הקבועה בחוק, על בית המשפט לאזן בין השיקולים המצדיקים את המשך מעצרו של הנאשם - המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור והאינטרס הציבורי במיצוי ההליכים נגדו - לבין ההגנה על חירותו של הנאשם. כידוע, קיים יחס ישיר בין התמשכות ההליכים בעניינו של נאשם ובין זכותו להתהלך חופשי - ככל שמתארכת תקופת מעצרו עד תום ההליכים נגדו כך גובר משקלה של זכותו שחירותו לא תיפגע למעלה מן המידה המוכתבת בסעיף 61 לחוק (ראו למשל: בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (טרם פורסמה, 1.1.2003); בש"פ 5118/03 מדינת ישראל נ' אברוטין (טרם פורסמה, 23.6.2003).; בש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה

(טרם פורסמה, 29.1.2004); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (טרם פורסמה, 9.11.2005)). אולם, "השיקול של התמשכות ההליכים, על אף שהוא כבד משקל, אינו השיקול הבלעדי, ומולו יש להעמיד את האינטרס הציבורי הקיים לעיתים בהמשך מעצרו של הנאשם על אף התמשכות ההליכים המתנהלים נגדו" (בש"פ 7648/04 מדינת ישראל נ' אבו-גאנם (טרם פורסמה, 25.8.04)).

8.

לטעמי, המסוכנות הנשקפת מן המשיב והחשש כי ישבש הליכי משפט מצדיקים גם בעת הזו את הארכת מעצרו. כפי שפורט לעיל, המעשים המיוחסים למשיב התבצעו באופן שיטתי, מתוחכם רחב היקף ולאורך זמן, תוך ניצול מצוקתם של המתלוננים אשר שמו את מבטחם במשיב והיו נכונים לשלם ממיטב כספם עבור "יכולותיו". בפסיקת בית משפט זה כבר נקבע כי במאפיינים אלו יש כדי ללמד על מסוכנות המצדיקה את המשך מעצרו של נאשם, גם אם מדובר בעבירות רכוש ואף אם תמה תקופת המעצר הסטטוטורית (ראו למשל: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); בש"פ 4026/06 מדינת ישראל נ' סגלוביץ' (לא פורסמה, 5.7.2006); בש"פ 10722/06 מדינת ישראל נ' דהאן (לא פורסמה, 17.1.2007)).

לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל, בין היתר, עבירות סמים אלימות ורכוש, ואשר מעיד כי המשיב אינו ירא מן החוק ואינו בוחל באמצעים על מנת להשיג "כסף קל".

כמו כן, מקובל עליי כי בעניינו של המשיב נשקף חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט לאור מהותן של העבירות המיוחסות למשיב ומידת השפעתו על המתלוננים.

נוכח האמור, ובהתחשב בעובדה כי העבירות המיוחסות למשיב בוצעו מתוך הבית, איני סבורה כי שחרורו למעצר בית בערים אחרות יש בו כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. במכלול שיקולים אלו יש לטעמי כדי להטות את הכף לטובת הארכת מעצרו של המשיב.

9.

ערה אני לכך שבניהול ההליכים בעניינו של המשיב חלו עיכובים שונים שנבעו, בין היתר, מהצורך להסדיר את ייצוגו של המשיב ומהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, אותו ביקש המשיב לבטל בהמשך. אולם, כעת מתנהל משפט של בקצב משביע רצון וכל מועדי ההוכחות קבועים לתקופת הארכת המעצר המבוקשת, כך שיש בסיס לטענת המדינה לפיה המשפט עתיד להגיע אל קיצו בזמן הקרוב. מכל מקום, בטוחני כי התמשכות מעצרו של המשיב עמדה, ועודנה עומדת, לנגד עיניו של בית משפט השלום כגורם מרכזי בקביעת לוחות הזמנים לסיום ההליך, וברי כי השיקול של חלוף הזמן יעמוד גם הוא לנגד עיניו של בית משפט זה אם וכאשר יוגשו בקשות נוספות להארכת מעצרו של המשיב.

לאור האמור הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 8.2.08 או עד למתן פסק דין בת.פ 1352/07 בבית משפט השלום בנצרת, לפי המוקדם שביניהם.