בש"פ 5654/01 בושארי אריה נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על מעצר עד סיום ההליכים. נגד העורר הוגש כתב אישום המיוחס לו עבירות מין במשפחה: אינוס ומעשים מגונים. עוד מיוחסת לו התעללות בקטין.

2.המעשים שהעורר מואשם בהם נעשו, על-פי כתב האישום, נגד בתו של העורר, ילידת 1987, מאז היתה בת עשר.

3.אין ספק שיש ראיות לכאורה: בראש ובראשונה חקירתה של הבת בפני חוקרי נוער. עו"ד סגל, ב"כ העורר, עשה כמיטב יכולתו כדי לשכנע שכבר בשלב זה ניתן להצביע על פירכות בעדותה של המתלוננת ובקיעים שונים בעדות. בצדק ציינה הערכאה הראשונה (כב' השופט ש' פינקלמן), כי אין זה השלב הנכון לבחון שאלות של מהימנות. דייני אם אומר שהפירכות והתמיהות עליהן מצביע הסניגור, אין בהן כדי לערער, מיניה וביה, את מהימנותה של המתלוננת. עוד ראוי לציין שדווקא עיון בהודעת העורר מעלה חיזוקים מסוימים לעדות המתלוננת. מכל מקום, בית המשפט היושב לדין הוא שיכריע בשאלת המהימנות.

4.עוד קובל הסניגור על כך שבית המשפט לא בחן כלל חלופת מעצר. בעבירות מין במשפחה, ובמיוחד בעבירות מתמשכות, רק בנסיבות יוצאות דופן, ישוכנע בית המשפט כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר. כפי שציינה השופטת ביניש בבש"פ 665/97 מ"י נ' פלוני (לא פורסם) בדרך כלל לא יסיק בית המשפט ניסיון להשפעה על עדים או לשיבוש הליכי משפט אלא אם באה לפניו ראיה או ראשית ראיה כי נעשו ניסיונות להשפיע על עד או עדה כדי שישנו את עדותם. ואולם, לעיתים, החשש להשפעה על עדים מובנה במערכת היחסים והמעשים ואינו טעון הוכחה נפרדת. כך הוא, למשל, ביחסים של קטינה שהייתה נתונה להשפעה או לניצול בעבירות מין, ובפרט כשמדובר ביחסי בת ואביה. גם השופט מצא ציין בבש"פ 964/99 מ"י נ' יעקב אלשווילי (לא פורסם), שכשמדובר בעבירות מין במשפחה קיים חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט. דעתי - כדעתם.

בענייננו - המתלוננת נתונה בפחד. למדתי לדעת בדיון כי יומנה הפרטי הועבר לידי הסניגור, והוא כבר עשה בו שימוש כדי לנסות ולערער את מהימנותה של המתלוננת. מכאן ניתן ללמוד כי גם כשהאב במעצר - בני משפחה אחרים מסייעים לו תוך פגיעה בפרטיותה של המתלוננת. בסיטואציה המשפחתית המורכבת בפרשה שלפני, יש חשש מובנה להשפעה על המתלוננת, ואין מקום לחלופת מעצר.

5. הערר נדחה.

6.החלטתי זו תועבר לבאי כוח הצדדים בפקסימיליה.