בש"פ 5850/20 מרדכי כהן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון ב ת"פ 42680-11-15

מבית משפט השלום טבריה לבית משפט השלום ירושלים.

2.

המבקש טוען כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון בהליך הנ"ל לבית משפט השלום ירושלים.

המבקש טוען כי הוא מתגורר בירושלים וכי יהיה לו קשה להגיע לבית משפט השלום טבריה בשל המרחק הרב אשר מפריד את מקום מגוריו מבית משפט זה, וכן מחמת הוצאות נסיעה, אובדן ימי עבודה ומצבו הרפואי. הכבדות אלו חפץ המבקש לחסוך מעצמו, מטעמים מובנים .

זוהי בקשתו השישית (!) של המבקש להעברת מקום הדיון הדיון ב ת"פ 42680-11-15

מבית משפט השלום טבריה לבית משפט השלום ירושלים.

3.

ביקשתי את תגובת המשיבה, ובתגובה מיום 1.9.2020 היא הודיעה כי עודנה מתנגדת לבקשה משום ש פרשת ההוכחות בתיק צפויה לכלול את הופעתם של 14 עדי תביעה המתגוררים ועובדים באזור צפון הארץ, לעומת 10 אשר מתגוררים ועובדים באזור המרכז ובאזור ירושלים. עוד הוסיפה המשיבה כי זוהי למעשה בקשתו השישית של המבקש להעברת מקום דיון ונראה כי הוא מסרב להשלים עם הכרעת בית המשפט. משום כך, המשיבה אף ביקשה בתגובתה לחייב את המבקש בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.

4.

כפי שכבר פסקתי, סבורני כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו, שכן הוא לא הניח תשתית עובדתית מספקת המוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת בירור ההליך בבית משפט השלום ירושלים דווקא. זאת ועוד: הלכה היא עמנו כי העברת מקום דיון ללא הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו בש"פ 1085/11 ספר נ' מדינת ישראל

(22.2.2011); בש"פ 1950/17

בן שושן נ' מדינת ישראל (14.3.2017)).

5.

המקרה דכאן איננו נמנה עם מקרים כאלה.

6.

יוער כי בהחלטתי מיום 28.1.2020 בבש"פ 79/20 דחיתי את בקשת המבקש להורות על העברת מקום הדיון בתיק זה, ועם מתן החלטתי הנ"ל סיימתי את מלאכתי בתיק.

7.

הנני מוצא טעם רב בבקשת המשיבה להטיל על המבקש הוצאות. ואולם, בשים לב למצבו הכלכלי של המבקש ולחגים הבאים עלינו לטובה, אמנע מלעשות כן בעת הזאת, לפנים משורת הדין ותוך הבהרה כי מדובר במחילה חד-פעמית.

8.

הבקשה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.