בש"פ 597/06 מדינת ישראל נ. מרואן נאצר

בפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 3.2.06 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 1068/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ביום 3.5.05 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיבים ושמונה אחרים. לפי הנטען בכתב האישום, המשיבים, יחד עם יתר הנאשמים, היו מאוגדים בארגון פשיעה שפעל במשך כארבע שנים, עד לחודש אפריל 2005.

כתב האישום מייחס למשיב 1 בשישה-עשר אישומים עבירות של ניהול ארגון פשיעה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 (להלן: חוק ארגוני פשיעה); 6 עבירות של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1997 (להלן: חוק העונשין); 6 עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; 4 עבירות של נשיאת נשק והובלתו לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; 3 עבירות של ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק העונשין; היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; שידול להתאבדות לפי סעיף 302 לחוק העונשין; 2 עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 + 379(א) לחוק העונשין; 486 עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ); 18 עבירות לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה); וכן 3 עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, תשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון).

כתב האישום מייחס למשיב 2 בשישה אישומים עבירות ניהול ארגון פשיעה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; 486 עבירות על חוק מע"מ; 18 עבירות על פקודת מס הכנסה; וכן עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון.

כתב האישום מייחס למשיב 3 באחד-עשר אישומים עבירות של ניהול ארגון פשיעה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה; 4 עבירות של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין; 3 עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; 2 עבירות של נשיאת נשק והובלתו לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק העונשין; 3 עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 + 379(א) לחוק העונשין; חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 סיפא לחוק העונשין; 486 עבירות על חוק מע"מ; 18 עבירות על פקודת מס הכנסה; וכן 3 עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.

כתב האישום מייחס למשיב 4 בחמישה אישומים עבירות של ניהול ארגון פשיעה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה; סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין; 2 עבירות של סחיטה באיומים לפי 428 רישא לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; שידול להתאבדות לפי סעיף 302 לחוק העונשין; 2 עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 + 379(א) לחוק העונשין; 3 עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.

כתב האישום מייחס למשיב 5 בחמישה אישומים 4 עבירות של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין; 4 עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; 2 עבירות של נשיאת נשק והובלתו לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; שידול להתאבדות לפי סעיף 302 לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 + 379(א) לחוק העונשין; חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 סיפא לחוק העונשין.

לפי עובדות כתב האישום, המשיבים היו מאוגדים בארגון פשיעה, הפועל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, במשך מספר שנים, עד למעצרם ביום 4.4.05 (להלן: הארגון). במסגרת הארגון חברו המשיבים יחדיו למטרות פליליות, שכללו הפצת חשבוניות מס פיקטיביות, נכיון שיקים והלוואות ונקיטת פעולות אלימות כנגד חייבים. משיבים 1-4 הינם מנהלים, מארגנים ומכווני הפעילות בארגון. משיב 5 הינו חבר בארגון. הארגון עסק במתן הלוואות בשוק האפור וכן פרט שיקים בנכיון עמלה לאנשים שונים. את הכספים שהתקבלו מההלוואות ומפריטת השיקים, הפקידו חברי הארגון בחשבונות בנק פרטיים. בנוסף, נהגו חברי הארגון להפעיל סנקציות אלימות כל אימת שמי שחייב כסף לארגון לא עמד בהתחייבויותיו. כך, נהגו אנשי הארגון לאיים על החייבים, להכותם, ואף במספר הזדמנויות ירו לעבר ביתם, הכל כמפורט בכתב האישום.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

ביום 19.6.05 הורה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אהד) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

על החלטת בית-המשפט המחוזי הגישו המשיבים ערר לבית-משפט זה.

בית-משפט זה (כבוד השופטת מ' נאור) דחה, ביום 21.8.05, את הערר (בש"פ 6206/05 ובש"פ 6239/05), בקובעו, כי:

לגבי משיבים 1, 3, 5:

"כלפי הנאשמים שהואשמו בעבירות אלימות שבוצעו תוך שימוש בנשק ( נאשמים 1, 3 ו-5 ) קמה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), הקובע חזקה זו בגין "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם". חזקה זו לא נסתרה בראיות שהוצגו בפני. ועוד: עבירות האיומים המיוחסות לנאשמים 1, 3, ו-5 מקימות חשש כי שחרורם יביא לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים (ראו סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים). כתב האישום מעלה כי הנאשמים לא נמנעו מלממש את איומיהם. צפיתי גם בקלטת תקיפתו של עד המדינה טישלר, לאור יום, בסניף של חברת אורנג' בידי נאשם 3. כפי שמציינת המדינה בסיכומיה, מחומר הראיות עולה כי הנאשמים הטילו חיתתם על אנשים. כך למשל, מאלק אקארט (המתלונן באישום מס' 8), שאומר שנאשם 1 רוצה להרוג אותו; נופר קידר, חברתו של גדי בן שטרית (באישום מס' 9) שטוענת שהאנשים האלה הרסו לה את החיים, פוחדת מהם, לא מוכנה לעימותים בשל החשש; ונאשם 6 עצמו שאומר "אין לכם מושג מי זה מרואן, יש לו מאתיים איש בחוץ שיעשו הכל בשבילו ". די בכך כדי להקים עילת מעצר עד תום ההליכים לנאשמים 1, 3 ו-5.

יש לזכור כי לנאשם 5 עבר פלילי מכביד, הכולל הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר, פריצה לרכב, חבלה ברכב, איומים. על כן, ובהתחשב בחומרת מעשי האלימות המיוחסים לו בכתב האישום וריבויים, אין בעובדה שכתב האישום מייחס לו "רק" חברות בארגון פשיעה - להבדיל מניהול ארגון פשיעה - כדי להטות את הכף לטובת שחרורו לחלופת מעצר. אי לכך, אין אני נדרשת להגדרת ובחינת הפרשנות המשפטית למונח "מנהל" בחוק למאבק בארגוני פשיעה – גם לכך יבוא זמנו, במקרה המתאים וההולם את ההכרעה המשפטית."

לגבי משיבים 2 ו-4:

"נאשמים אלה מעורבים בפחות אירועי אלימות ולמעשה קיימות נגדם, כאמור לעיל, ראיות לכאורה בעבירת אלימות רק באישום מס' 14. עם זאת, קיומן של ראיות לכאורה בעבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין מטה את הכף לחובתם של הנאשמים..... די באישום מס' 14, שהוא אישום חמור, כדי להקים עילת מעצר עד תום ההליכים גם לגבי נאשמים 2 ו-4. משהגעתי למסקנה זו, אין אני נדרשת לטענת המדינה כי קיימת עילת מעצר בעניינו של נאשם 2 מכוח עבירות הרכוש, שכן די בענייננו בקיומה של עילת מעצר מכוח עבירת האלימות. בנסיבות אלה, אין מקום לטענתם של הנאשמים 2 ו-4 בדבר אפליה לרעה ביחס לנאשמים האחרים בפרשה, שכן קמו בעניינם נסיבות חמורות יותר של אלימות מאלה של נאשמים 6-10, ששוחררו לחלופת מעצר בהסכמת המדינה."

כעת, משעברו תשעה חודשים והמשיבים במעצר, הגישה המבקשת (להלן: המדינה) בקשה זו להארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים.

לטענת בא-כוח המדינה, יש מקום להאריך את מעצרם של המשיבים נוכח מסוכנותם הרבה, עליה ניתן ללמוד מפעילותם במסגרת ארגון פשיעה ומהאלימות הקשה בה נקטו במהלך אותה פעילות כלפי חייבים. לטענתו, המעשים המיוחסים להם גם מלמדים על חשש כבד לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המדינה, כי משפטם של המשיבים מתנהל ביעילות ולעת הזו קבועות עשרים וחמש ישיבות, נוסף על שבע הישיבות שהתקיימו, מהן שלוש-עשרה ישיבות בתקופת ההארכה המבוקשת. עוד מוסיף ומציין בא-כוח המדינה, כי בית-המשפט המחוזי דחה בקשות לדחיית מועדי דיונים בשל הצורך לשמעו הוכחות ביעילות בתיק מורכב זה.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבים 1,3,4 ו- 5, כי מאחר והמשיבים שוהים במעצר כתשעה חודשים, יש לשחרר את כל המשיבים ובמיוחד את המשיב 4. שכן, למשיב 4 אין עבר פלילי, לעומת המשיבים האחרים, ואף לעדים אין כל נגיעה אליו, ולכן אין מקום להאריך את מעצרו. כמו-כן, לטענתו, אף לגבי המשיב 5, אין מקום להאריך את מעצרו, שכן מעמדו בתוך ארגון הפשע הינו נמוך ואף עצם קיומם של הראיות לכאורה נגדו אינו מצדיק את המשך מעצרו.

בא-כוח המשיב 2 טוען, כי אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב 2, שכן עד הראיה אושש את הטענה, לפיה לא היה בשהייתו של המשיב 2 כדי לבסס נגדו את העבירה של סחיטה באיומים. כמו-כן, לטענתו, למשיב 2 עבר פלילי מינורי. כמו-כן, טוען בא-כוח המשיב 2, כי מאחר וקיימים הרבה עדים, אין כל סיכוי, כי המשפט יסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת ואף מטעם זה יש לשחרר את המשיב 2.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם); בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר (לא פורסם); בש"פ 5068/02 מדינת

ישראל נ' כילאני (לא פורסם) ; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס , (לא פורסם)).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה.

על-פי כתב האישום, המשיבים מואשמים בעבירות חמורות של ארגון פשיעה, הפועל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית במשך כארבע שנים. המשיבים חברו יחדיו למטרות פליליות, אשר כללו הוצאת מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס מבלי שנעשתה עבודה או ניתן שירות בגינן, מתן הלוואות, נכיון שיקים ועשיית פעולות ברכוש לשם טשטוש, הסתרה והסוואה של מקור הכספים שהתקבלו בתמורה לחשבוניות הכוזבות. לשם קידום מטרות הארגון, עשו המשיבים פעולות ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון. סכום החשבוניות הכוזבות הינו בלתי ידוע ולא פחות מ- 84,068,258 ש"ח. סכום המס הנובע מהן הינו 12,457,342 ש"ח. כחלק מפעילות הארגון, ולשם קידום מטרותיו, נהגו חברי הארגון, כמפורט באישומים בכתב האישום, להפעיל סנקציות אלימות כנגד בעלי חוב.

אין חולק על חומרת המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום ונראה, כי מעשיהם, כמו גם האלימות הקשה בה נקטו במהלך הפעילות כנגד חייבים, מעידים על מסוכנותם ועל חשש לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים. כמו-כן, למשיבים 1 ו- 5 עבר פלילי, לרבות ריצוי עונש מאסר. נראה, כי עצם השתייכות המשיבים לארגון פשיעה, אורך התקופה בה נקטו פעולות אלימות קשות כנגד חייבים ועברם הפלילי של חלק מהמשיבים מלמדים, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר.

כמו-כן, לאור העובדה, כי משפטם של המשיבים מתנהל ביעילות וקבועות כעת בפני בית-המשפט המחוזי 25 ישיבות בתאריכים: 5.2.06, 23.2.06, 7.3.06, 9.3.06, 13.3.06, 28.3.06, 2.4.06, 5.4.06 ו- 9.4.06, 10.4.06, 17.4.06, 30.4.06, 8.5.06, 11.5.06, 2.5.06, 14.5.06, 17.5.06, 24.5.06, 8.6.06, 15.6.06, 18.6.06, 22.6.06, 27.6.06, 29.6.06 ו- 4.7.06, מהן שלוש-עשרה ישיבות בתקופת ההארכה המבוקשת ומאחר ובית-המשפט המחוזי אף קבע, כי בקשות לדחיית מועדי הדיונים לא יתקבלו, נראה לי, כי לא יידרש זמן רב על-מנת לסיים את שלב ההוכחות בתיק.

בנסיבות אלה, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים למשך תשעים ימים נוספים, החל מיום 3.2.06 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 1068/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.