בש"פ 6480/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ל' ברודי) מיום 19.7.09, אשר דחתה את עררו של העורר על החלטת בית המשפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ע' רון) שהורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בפתח תקווה הכולל שני אישומים בגין עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות נגד רעייתו (להלן: המתלוננת ). באישום הראשון נטען כי העורר תקף את המתלוננת בעת שהיה בגילופין, בכך שדרך על רגלה, הכה אותה בידו בראשה, ונגח בחזקה בפניה. בעקבות הנגיחה נגרמו למתלוננת דימום מאפה, ונפיחות וחבלה באפה ובשפתה התחתונה. האישום השני ייחס לעורר מעשה תקיפה בכך שבעת שהיה בגילופין הכה בידו על ראשה של המתלוננת.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בדיון הראשון בבקשה הסכים בא כוחו של העורר באותה עת לקיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט קבע כי מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת עולה מהמעשים המיוחסים לו ומצריכת האלכוהול של העורר, אך סבר כי יש להורות על עריכת תסקיר אשר יבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בדיון נוסף שהתקיים בבקשה הוחלף ייצוגו של העורר, והסנגור שלקח על עצמו את הייצוג ביקש לקיים דיון בסוגיית הראיות לכאורה.

בתום הדיון קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר המבוססות על הודעותיה של המתלוננת ועל התמונות המתעדות את חבלותיה התואמות את גרסתה. משהתקבל תסקיר שירות המבחן, התקיים דיון בעניין אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. בית המשפט מצא לנכון, בהסכמת המאשימה, לאמץ את המלצת שירות המבחן כי על אף מסוכנותו של העורר ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח הוריו ואחותו, וכן בפיקוח ולווי מטעם שירות המבחן, במטרה לסייע לעורר בפתרון בעיית האלכוהול ממנה הוא סובל. על כן הורה בית המשפט על שחרורו של העורר לחלופה המתוארת.

4.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ל' ברודי), בו נטען כי יש כרסום מהותי בחומר הראיות ולאורו יש להקל בתנאי שחרורו. ביום 19.7.09 קבע בית המשפט המחוזי, לאחר עיון בראיות, כי קביעת בית משפט השלום בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה נגד העורר הינה מבוססת היטב. באשר לחלופת המעצר, נקבע כי בשל מסוכנותו של העורר כפי שהיא עולה הן מהמעשים המיוחסים לו, הן מתסקיר שירות המבחן, אין מקום להקלה בתנאי השחרור.

5.

נגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי. במסגרת הערר טוען בא כוח העורר כי אין בחומר הראיות הנמצא בידי המאשימה את העוצמה הנדרשת לשם שלילת חירותו של העורר, וכי לא ניתן לפגוע בחירותו ברמה של מעצר בית מלא. בנוסף, טוען הוא כי יש להקל בתנאי השחרור של העורר באמצעות מתן היתר יציאה לעבודה תחת פיקוח אביו של העורר ויתר העובדים במקום. בא כוח העורר מפרט כי מלבד הודעותיה של המתלוננת, אשר לשיטתו יש בהן סתירות רבות, אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכן לא קיימת אפשרות סבירה להרשעתו בהסתמך על הראיות הקיימות בתיק. כמו כן, טען לקיומם של מחדלי חקירה הבאים לידי ביטוי בכך שהעורר נחקר בשפה העברית בה אינה שולט באופן מלא, בהיותו עולה חדש. על שום כך לא הבין העורר את אזהרות החוקרים והן משוללות תוקף. בנוסף, המשטרה נמנעה מחקירת בנם המשותף של המתלוננת והעורר, אשר נכח במהלך האירוע נשוא האישום הראשון והיה יכול להאיר את האירועים נשוא המחלוקת, וזאת לבקשת המתלוננת.

בנוגע לתסקיר המעצר שנערך בעניינו של העורר, טוען בא כוחו כי כפירת העורר באישומים נגדו נזקפה לחובתו, ולא ניתן משקל מספק לחזקת החפות של העורר. על כן נטען כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא בחן את המפקחים המוצעים במקום עבודתו של העורר לשם התרת יציאתו לעבודה. לטענת בא כוח העורר, חלופה זו הכוללת את יציאתו של העורר לעבודה מהווה איזון ראוי בין הצורך בהגנה על המתלוננת לבין ההתחשבות הדרושה בעורר ופגיעה מינימאלית בחירותו. לטענתו, חלופה זו אינה נופלת מהחלופה הנוהגת כיום, ואף מספקת פיקוח הדוק יותר מהקיים. על כן, נתבקש בית המשפט להורות על עריכת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן אשר יבחן את המפקחים המוצעים.

6.

מנגד, טוענת באת כוח המשיבה כי אין להקל בתנאי השחרור של העורר נוכח מסוכנותו הגבוהה, כפי שהיא מוצאת ביטוי ברור בתסקיר המבחן בעניינו. לטענתה, מסוכנות זו אף עולה מהמלצתו הבלתי שגרתית של שירות המבחן לפיקוח מבחן לצורך סיוע בפתרון בעיית האלכוהול ממנה סובל העורר. עוד טוענת היא כי על העורר להוכיח כי הוא ראוי לאמון בית המשפט בטרם יוקלו תנאי מעצרו. לעניין קיומן של ראיות לכאורה, טוענת באת כוח המשיבה כי הודעותיה של המתלוננת תואמות את התמונות המתעדות את חבלותיה, בעוד שגרסתו של העורר אינה מתיישבת עם הממצאים העובדתיים בתיק. לשיטתה, חקירתו של העורר בשפה העברית אינה מהווה מחדל חקירה כיוון שמההודעה שתועדה עולה כי העורר מבין את השאלות שהופנו אליו ועונה להן בצורה הגיונית ועניינית. כך גם החלטת המשטרה שלא לחקור את בנם הקטין של המתלוננת והעורר, המהווה הפעלה סבירה של שיקול דעת לאור רגישות המצב.

7.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות בתי המשפט דלמטה ובחומר החקירה, סבורה אני כי דין הערר להתקבל בחלקו. בקצרה יאמר כי לא מצאתי לקבל את טענת בא כוח העורר בעניין כרסום ממשי בראיות לכאורה. נחה דעתי כי בתיק החקירה קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת לשלב מקדמי זה של ההליך. מן המתלוננת נגבו שלוש הודעות שהינן, על פניהן,

עקביות וללא סתירות מהותיות. אף בהודעה האחרונה בה מבקשת המתלוננת לחזור בה מהתלונה, היא שבה ועומדת מאחורי טענותיה העובדתיות. גרסתה של המתלוננת תואמת את התמונות המתעדות את חבלותיה. מהימנותה של המתלוננת תיבחן כמובן במסגרת ההליך העיקרי. לעומת זאת, גרסת העורר אינה עולה בקנה אחד עם הממצאים העובדתיים. גרסה זו אף אינה תואמת במלואה את גרסת בנם של בני הזוג העולה מן התצהיר שנגבה ממנו על ידי הסנגור. אוסיף כי יש טעם לפגם, וייתכן שאף יותר מכך, בגביית התצהיר אשר הביא לעירובו של הילד הקטין בסכסוך שבין הוריו, זאת לאחר שגורמי המשטרה הרלוונטיים הפעילו את שיקול דעתם ונמנעו מחקירתו של הנער נוכח רגישותה של הסיטואציה המשפחתית.

8.

פעמים רבות עמדתי על כך שקיים אינטרס לבחון בחיוב את התרת יציאתו של נאשם המצוי בחלופת מעצר לעבודה. זאת, כמובן, בכפוף ליכולת ההגנה על האינטרס הציבורי ושלום הציבור. כך ציינתי לא מכבר:

"יציאה לעבודה עונה הן על האינטרס הפרטי של הנאשם – יכולתו להעסיק את עצמו בתקופה זו ואף לדאוג לפרנסתו ולפרנסת משפחתו; אך עונה היא גם על האינטרס הציבורי במקרים רבים, שכן תנאי מעצר בית לאורך תקופה ארוכה עלולים לגרום לתסכול ולבטלה ולהוביל להפרת תנאי השחרור ולביצוע עבירות נוספות (ראו בש"פ 3708/09 ניימן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 11.5.09); בש"פ 6860/07 גולדבלט נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 27.8.07)). עם זאת, ציינתי כי יש לבחון כל מקרה לגופו, ובין היתר ליתן את הדעת לחומרת העבירות ולמהותן, לסכנה הנשקפת לציבור ולמתלוננים, לתקופה בה שוהה הנאשם במעצר בית, לעמידתו בתנאי המעצר, וליכולותיו ואפשרויותיו להשיג עבודה (בש"פ ניימן

הנ"ל)". (בש"פ 6469/09 שרוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 18.8.09)).

עם זאת, באותו מקרה טרם בשלה העת להקלה בתנאי השחרור של העורר, נוכח עברו הפלילי שכלל הרשעות במספר עבירות אלימות המעידות על נטיותיו האלימות, וכן מסוכנותו הכללית לאוכלוסיה בלתי מסוימת המקשה את הפיקוח על העורר. שונים הם פני הדברים בענייננו.

9.

על אף שאין להקל ראש בעבירות המיוחסות לעורר שבפניי, עברו הפלילי של העורר נקי. בית המשפט קיבל את עמדת שרות המבחן והעורר שוחרר לחלופת מעצר לאחר שהערבים המפקחים עליו, וביניהם אביו של העורר, נבדקו בקפידה הן על-ידי שירות המבחן, הן על-ידי בית המשפט, ונמצאו אמינים ומציבי גבולות. המעשים המיוחסים לעורר, ככל הנראה, קשורים באופן ישיר לשימוש מופרז באלכוהול – סימפטום לגביו הוא עתיד לקבל טיפול במסגרת פיקוח שירות המבחן בהקדם האפשרי, בתקווה שזה אכן יניב פרי. להערכתי, קיים סיכוי כי יציאתו של העורר לעבודה, אשר תספק לו עיסוק בשעות היום ותמנע את ישיבתו בחוסר מעש אף תסייע במלאכת הטיפול והגמילה מן הטיפה המרה, אם תגובה בפיקוח הראוי.

מקום העבודה המוצע הינו מבנה סגור ומתוחם המרוחק ממקום מגוריה של המתלוננת, ובשעות העבודה נוכחים בו אביו של העורר ועובדים נוספים המוכנים לקחת על עצמם את הפיקוח עליו באותן שעות. נתונים אלו מובילים למסקנה כי קיימת אפשרות לפקח על העורר במהלך יציאתו לעבודה באופן שיאיין את מסוכנותו כלפי המתלוננת ויקיים את האינטרס הציבורי הגלום בחלופת המעצר. יחד עם זאת, דומה כי אפשרות זו כרוכה במחויבות מצד העורר להימנע מצריכת אלכוהול ולקיים את תנאי השחרור. לפיכך, אפשרות זו תבשיל רק בתומה של תקופת המתנה שתאפשר לעקוב אחר עמידתו של העורר בתנאי השחרור והתקדמותו של העורר בהליך הטיפולי. (בש"פ 9685/08 אבו ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 20.11.08))

10.

לאור האמור, מורה אני כי שירות המבחן יחל בפיקוח הטיפולי על העורר באופן מיידי ורציף, גם במהלך בתקופת החגים. ביום 15.11.09 יגיש שירות המבחן לבית משפט השלום תסקיר משלים. התסקיר יעדכן באשר למצבו של העורר בתום התקופה, עמידתו בתנאי השחרור, ואפקטיביות ההליך הטיפולי עבורו. לאור זאת, יבחן התסקיר את האפשרות של הקלה בתנאי השחרור של העורר באופן שיותר לו לצאת לעבודה בתנאים המוצעים. אם המלצת שירות המבחן תהא חיובית, לא תעלה מניעה ממשית הנובעת ממסוכנותו של העורר, יקבע בית משפט השלום את התנאים הדרושים לשם יציאתו של העורר לעבודה באופן שלא יסב סיכון למתלוננת ולציבור, ובכלל זאת מפקחים במקום העבודה וההפקדות והעירבונות הנדרשים.