בש"פ 6526/02 מוחמד בן אעיד אלענמי נ. מדינת ישראל

העוררת בתיק בש"פ 6527/02 היא חברתו של העורר בתיק בש"פ 6526/02 מוחמד אלענמי. העררים שהוגשו נידונו במאוחד והם מכוונים כנגד החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרם עד תום משפטם.

השניים הובאו לדין בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה וגרימת נזק. על-פי האמור בכתב האישום ביקשה העוררת פאבלוב לשכור באמצעות בעל משרד לתיווך מקרקעין דירה מסוימת בעיר שדרות. משהוברר לה מפי בעל משרד התיווך כי הדירה הושכרה כבר, לא היתה מרוצה מן ההודעה הזאת. היא והעורר האחר שידלו שניים אחרים לקשור עמם קשר להצית את משרדיו של המתווך. העורר אלענמי הבטיח לאחד מהאחרים תשלום סכום של 200 ש"ח וטובות הנאה אחרות.

במסגרת הקשר הזה נסעו שני העוררים למקום המעשה במכוניתו של העורר כשהעורר נוהג בה. סמוך למקום בו עמדו לבצע את תוכניתם הפלילית נכנסו לתחנת דלק, רכשו בה בנזין ושמו פעמיהם לעבר משרדו של המתווך. העוררת שברה בפטיש את חלון משרדו של המתווך והיא ואחד משלוחיה שפכו בנזין לתוך המשרד, והאחר הצית את האש. האש אחזה במשרד התיווך, שרפה ריהוט משרדי, שני מחשבים, מכשירי פקסימיליה וטלפון ומכשיר טלוויזיה והסבה נזק של 30,000 ש"ח לפחות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצר שלושה מבין המעורבים, עד תום משפטם. נאשמת אחרת שוחררה בערובה. כנגד החלטת המעצר משיגים העורר והעוררת. העוררת מדגישה את נסיבותיה האישיות והעורר מדגיש את העובדה שהוא עצמו לא שלח במו ידיו את האש במשרד, כי אם נותר ישוב ברכבו עד שובם של האחרים.

דין העררים להידחות. שני העוררים בחרו, בשל דבר של מה בכך, להצית אש ברכושו של קורבן תמים. הם לא הביאו בחשבון החלטתם את התוצאות הקשות העשויות להתרחש כתוצאה ממעשה הצתה שכזה. כפי שציין בית משפט זה (מפי השופט מ' חשין בבש"פ 6764/01) עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות - שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים - ובעניינו,כאמור, בשל דבר של מה בכך - עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון החלטתו גם את העובדה שהעורר והעוררת הם שיזמו את מעשה ההצתה; את העובדה שהעורר הסיע ברכבו את המציתים אל המקום וממנו והעובדה שהעוררת נטלה חלק בפריצת המקום כדי לאפשר את הצתתו. בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה במידה הדרושה בשלב זה, ובהתחשב במסוכנות המוכחת מתוך נסיבות ביצוע המעשה, קמה עילת מעצר. אכן, העוררת מוטפלת בשני ילדים קטנים המצויים כיום בהשגחת הוריה, אולם מעשיה מלמדים, כי אין פגם במקרה זה בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות גם על מעצרה. בית המשפט המחוזי בחן גם את האפשרות להמיר את המעצר בחלופה אחרת, ובין השאר הביא בחשבון החלטתו את עמדת שירות המבחן ומצא שאין מקום לבחור בחלופה למעצר. גם בהחלטה זו לא מצאתי פגם.

התוצאה היא שאין עילה להתערב בהחלטות בית המשפט המחוזי. שני העררים נדחים. בנסיבות העניין ולאור עמדתם של העוררים, באשר לעצם מעורבותם במעשה המיוחס להם, ניתן וראוי להשלים את הדיון במשפט עצמו בתוך זמן קצר ביותר; אחרת תקום להם, לעוררים, עילה לבקש בחינה מחדש על החלטת בית המשפט המחוזי.