בש"פ 6747/12 מחמוד חדיגה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט י' קינר ) מיום 8.8.2012 במ"ת 5604-07-11, במסגרתה נדחתה בקשתו של העורר להקלה בתנאי מעצר הבית שבו הוא נתון, כך שיוכל לעבוד כעורך דין בעיר טירה.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, איומים, לקיחת שוחד, ומרמה והפרת אמונים. את העבירות המיוחסות לו ביצע העורר לכאורה עת כיהן כראש עיריית קלנסווה. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, אך ערר שהגיש העורר לבית משפט זה התקבל במובן שבית המשפט איפשר לעורר להציע חלופת מעצר אחרת, אותה יבחן בית המשפט המחוזי (בש"פ 5853/11). בהחלטתו, קבע השופט א' א' לוי כי על בית המשפט להבטיח כי העורר לא יוכל ליצור קשר עם העדים ולכן "ברור ששחרורו כדי שישהה בקלנסווה או בסביבתה, תוך שהוא יכול לצאת ולבוא בשערי העירייה ולהשפיע על עדים, היא אפשרות שיש לפסול אותה על הסף". לפיכך, הורה בית המשפט כי על החלופה שתוצע להיות במקום המרוחק לפחות 60 ק"מ מקלנסווה, וכי במקום זה על העורר לשהות במעצר בית מלא מלווה באיזוק אלקטרוני ובהשגחת מפקחים. בעקבות זאת, ביום 18.8.2011 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר בתנאים המגבילים הבאים: עליו לשהות בתנאי מעצר בית מלאים ובאיזוק אלקטרוני ובפיקוח צמוד של אחד מארבעה מפקחים; הפקדה במזומן בסך של 60,000 ש"ח; התחייבות עצמית וערבות צד ג' של כל אחד מהמקפחים על סך של 100,000 ש"ח; העורר יהיה מנוע מליצור קשר עם מי מעדי התביעה; וכן עיכוב יציאה מהארץ.

ביום 4.12.2011 שונו התנאים המגבילים בכך שהעורר יוכל לעשות שימוש בטלפון הקווי, בטלפון הנייד ובאינטרנט, ובלבד שלא יצור קשר עם מי מעדי התביעה, ובלבד שאחד מהמפקחים הוא שייזום את הקשר ויהיה נוכח במהלך השיחה או במהלך ההתכתבות. באותה החלטה, דחה בית המשפט את בקשתו של העורר כי יותר לו לחזור לעבוד פעמיים בשבוע כראש עיריית קלנסווה. ערר שהגיש העורר על החלטה זו נדחה ביום 11.12.2011 (בש"פ 8970/11). בהחלטה זו צוין כי לא נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות מאז החלטתו הקודמת של בית משפט זה,

ואף חלוף הזמן אינו מצדיק את בחינת תנאי השחרור מחדש. ביום 8.5.2012 דחה בית המשפט המחוזי בקשה נוספת שהגיש העורר, שאף בה ביקש כי יותר לו לחזור לעבוד כראש עיריית קלנסווה. בהחלטתו קבע בית המשפט, בין היתר, כי מכיוון שמשפטו טרם החל להתברר, לא ניתן להצביע על שינוי נסיבות המצדיק שינוי בתנאי השחרור שנקבעו. ערר שהגיש העורר על החלטה זו נדחה ביום 11.6.2012 (בש"פ 4313/12). בהחלטתו, קבע השופט י' דנציגר , כי מאחר והעורר לא ויתר על העדתם של כל העדים המתגוררים בקלנסווה, אין מקום לעת הזו לאפשר לו לשוב ולמלא את תפקידו כראש העיר ובוודאי שלא להיכנס לקלנסווה. עם זאת, נקבע כי יתכן שבחלוף פרק זמן משמעותי נוסף יהיה מקום לבחינה מחודשת של האיזון הנדרש.

כעת, הגיש העורר בקשה נוספת שבה ביקש לאפשר לו לצאת לעבוד בתור עורך דין במשרד עורכי דין בטירה. כאמור, דחה בית המשפט את הבקשה. בהחלטתו, קבע בית המשפט, כי יש לאזן בין רצונו של העורר לעבוד ולפרנס את משפחתו, לבין החשש להשפעה על עדים הצפויים להעיד במשפטו. בהחלטתו, היפנה בית המשפט להחלטתו של השופט א' א' לוי שבה הורה כי חלופת המעצר תהיה מרוחקת לפחות 60 ק"מ מקלאנסווה. עוד נקבע כי העורר לא הראה כי עשה מאמצים לחפש עבודה באיזור שבו הוא מתגורר כעת וכי ניתן יהיה לחזור ולשקול את בקשתו לאחר שתסתיים עדותם של העדים תושבי קלאנסווה.

מכאן הערר שלפניי.

העורר טוען כי הוא שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים לפני למעלה משנה ומאז לא הפר את התנאים שנקבעו לו ולא נטען כי ניסה לשבש הליכי משפט. עוד נטען, כי חלה התקדמות בשמיעת משפטו, וכי שני עדים מרכזיים כבר מסרו את עדותם בבית המשפט; עוד טוען העורר כי הנאשם הנוסף בכתב האישום, אשר שהה במעצר בית בכפר יונה, פנה לבית המשפט אשר קבע כי יוסרו התנאים המגבילים שהוטלו עליו, למעט איסור על כניסתו לתחומי העיר קלנסווה. לטענת העורר, בית המשפט המחוזי הסתמך על שתי ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינו בבית משפט זה. לטענתו, ההחלטה בבש"פ 5853/11 ניתנה כבר לפני למעלה משנה ואילו ההחלטה הנוספת, בבש"פ 4314/12, עסקה בהחלטת בית המשפט שלא לאפשר לו לחזור לעבוד כראש עיריית קלנסווה. לטענתו, די בחלוף הזמן כדי להטות את נקודת האיזון לטובת הסרת התנאים המגבילים בעניינו. בנוסף, מסתמך העורר על כך שנשמעו עדויותיהם של מספר עדי מפתח, כתב האישום תוקן ומצבו הכלכלי הולך ומתדרדר.

מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, בחודשיים הקרובים צפויים להעיד כל עדי התביעה, ולאחר מכן יצטמצם באופן משמעותי החשש מפני שיבוש הליכים. עם זאת, הסכימה המשיבה כי העורר יצא לעבוד, אך בתנאי שיישאר לגור במרחק ניכר מקלנסווה, בהתאם למתווה שהתווה השופט א' א' לוי בהחלטתו.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

אכן, נקבע בהחלטתו של השופט א' א' לוי , כי על העורר לשהות בתנאי מעצר בית מלא במרחק של 60 ק"מ לפחות מהעיר קלנסווה. אלא, שמאז שניתנה החלטה זו חלפה למעלה משנה, שבמהלכה לא הפר העורר את התנאים המגבילים שהוטלו עליו. על כן, יש לבחון האם בנקודת זמן זו ניתן להקל עמו במידת מה. זאת, בייחוד לנוכח רצונו לצאת לעבוד ולפרנס את משפחתו שמצבה הכלכלי התדרדר בעקבות הגשת כתב האישום, כפי שמתואר בהודעת הערר. בהקשר זה אזכיר כי בית משפט זה עמד לא אחת על החשיבות הרבה שיש בהשתלבותו של נאשם המצוי בתנאי מעצר בית במעגל העבודה והתעסוקה, וזאת, כמובן, ככל שהדבר מתאפשר לאורם של אינטרסים ציבוריים נוגדים המתקיימים בעניינו (ראו: בש"פ 427/11 אבו אעמר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.1.2011)). בענייננו, יש לאזן מחד את האינטרס של העורר לפרנס את משפחתו ואת חלוף הזמן, ומנגד את הרצון למנוע שיבוש הליכי משפט. שיקולים אלה מובילים למסקנה לפיה יש מקום להקל בתנאי המעצר שנקבעו לעורר, כך שיוכל לצאת לעבוד במהלך היום. עם זאת, לא שוכנעתי כי נכון לעת הזו ניתן לשחרר את העורר ממעצר הבית ומהפיקוח של המפקחים. לפיכך, אני מורה כי העורר יהיה רשאי לצאת מביתו לצורך עבודתו בתור עורך דין במשרדו של עו"ד איהאב עיראקי בטירה, בימים א' עד ו', בין השעות 7:00 בבוקר ו-19:00 בערב ובליווי של אחד מהמפקחים. בנוסף, יפקיד העורר סך של 20,000 ש"ח, בנוסף לסכום שכבר הפקיד בקופת בית המשפט בזמנו. התנאי של האיזוק האלקטרוני יבוטל. יתר תנאי השחרור שנקבעו בזמנו בהחלטת בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.

אשר על כן, הערר מתקבל חלקית כאמור לעיל.