בש"פ 6764/04 מדינת ישראל נ. יוסף מלכה

בקשה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתקופת תשעת החודשים הקבועה בחוק.

כתב האישום מייחס למשיב 14 אישומים שעיקרם ניסיונות למשוך כספים ולבצע רכישות באמצעות כרטיסי אשראי מזויפים אותם המשיב קיבל מאחרים. בשניים מתוך ארבע-עשר האישומים המשיב הצליח לבצע את זממו. בשנים עשר מקרים נוספים כרטיסי האשראי נחסמו על ידי הבנק.

בית המשפט השלום בו מתנהל התיק עצר את המשיב עד תום ההליכים ובית המשפט המחוזי דחה את עררו. בית משפט זה מפי כב' השופטת דורנר ציווה לשחרר את המשיב באם תמצא חלופת מעצר מתאימה. לאחר שחרורו המשיב הפר וחזר והפר את תנאי שחרורו, בית המשפט הזהיר אותו לבל ישוב ויפר את תנאי השחרור, לאחר מכן חילט את הערובה שהמשיב הפקיד ולבסוף ציווה לעוצרו עד תום ההליכים מחמת הפרת תנאי השחרור בערובה. כעת תקופת מעצרו המצטברת של המשיב הגיעה לתשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים. המדינה מבקשת אפוא לעוצרו לתשעים ימים נוספים.

משפטו של המשיב מתנהל בקצב סביר ופרשת התביעה בו הסתיימה. למשיב עבר פלילי משמעותי בעבירות רכוש, מרמה וסמים וכן הרשעה בהשגת גבול פלילית ובהפרת הוראה חוקית. בא-כוח המדינה טוען כי לנוכח היקף מעשיו, עברו הפלילי וההפרות החוזרות והנשנות של תנאי השחרור בערובה לא ניתן לתת במשיב אמון ויש להאריך את מעצרו.

אין לקבל טענה זו. הארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים הנה חריג לכלל לפיו יש לסיים משפטם של נאשמים הנתונים במעצר תוך פרק הזמן הקבוע בחוק. חריג זה מוצדק כאשר מסוכנותו של הנאשם העצור הנה רבה. אכן, הפרות חוזרות ונשנות של תנאי השחרור בערובה הנן שיקול חשוב העומד לחובתו של המשיב, שהיה בו כדי להביא למעצרו שמהלך תשעת החודשים הראשונים. אך בדיון במעצר מעבר לתקופה הקבועה בחוק, נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי למנוע מאדם המסכן את בטחון הציבור להלך חופשי לבין זכותו של נאשם שאשמתו טרם הוכחה לחרות משתנה. בשלב הנוכחי עצם העובדה שהמשיב הפר בעבר את תנאי המעצר, כאשר אין טענה כי ניצל את אמונו של בית המשפט כדי לשוב לסורו ולעבור עבירות, איננו שיקול מכריע. לאור אלה, בהתחשב בכך שאין מיוחס למשיב זיוף כרטיסי האשראי או גניבתם וכי מדובר בניסיונות למשוך סכומים לא גבוהים, אשר רובם היו כושלים, אני סבור שיש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אך תמצא חלופה מתאימה ובתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט.

לפיכך, אני מאריך את מעצרו של המשיב ב– 45 יום מיום 23.7.04, או עד לסיום משפטו, לפי המוקדם. חרף האמור המשיב יוכל להשתחרר קודם למועד זה לחלופת מעצר בתנאים ובהגבלות כפי שייקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי בו מתנהל התיק.