בש"פ 6891/10 מדינת ישראל נ. אריאל שער

זהו ערר שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת מ' ברנט) מיום 19.9.2010, המורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו שבצפת, בתנאי מעצר בית מלא ובתנאים נוספים המפורטים בהחלטה.

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי מרכז בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירות בנשק. על פי כתב האישום אירעה ביום 22.5.2010, בשעה 04:13 או בסמוך לכך, קטטה ליד "מועדון גיל הזהב" שבמושב בני עי"ש, בה היו מעורבים שני חברים של שמואל קובני (להלן: המתלונן ), המשיב ובחור נוסף, קטין (להלן: הקטין ). למחרת היום, בשעות הערב, נפגשו כל המעורבים בקטטה, המתלונן ואדם נוסף אשר ניסה ליישב את המחלוקת ביניהם, ואלה הגיעו לכאורה להבנות ולחצו ידיים. לאחר הפגישה שוחח המתלונן עם המשיב ביחידות וביקש ממנו שלא לגרור את המחלוקת לאירועי אלימות. בהמשך אותו היום, סמוך לשעה 22:45, הצטייד המשיב באקדח בקוטר 0.22 מ"מ

והגיע ביחד עם הקטין לביתו של המתלונן במושב בני עי"ש. השניים קראו בשמו של המתלונן והוא יצא מפתח ביתו שבקומת הקרקע. אז ירה המשיב שש יריות לעבר רגליו וכתוצאה מן הירי נפגע המתלונן מקליע אחד בכל אחת מרגליו ונגרמו לו שבר בשוק ימין ופצע כניסה, המטומה ונפיחות בשוק שמאל שהצריכו טיפול בבית החולים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 20.7.2010 הסכים המשיב כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, הכוללות את הודעת המתלונן, אמרת המתלונן למדובב, הודעות של עדים התומכים בפרטים בגרסת המתלונן, איכונים ומחקרי תקשורת הקושרים את המשיב לקטין ולסביבת המקום בו נעברו העבירות. כן הסכים המשיב כי קמה עילת מעצר בעניינו, אך ביקש לשחררו לחלופת מעצר בפיקוח אחיו וחברו. בהחלטה מאותו היום קבע בית המשפט המחוזי (השופט א' יעקב) כי חלופת המעצר שהוצעה אינה ראויה, שכן הערבים שהוצעו אינם מסוגלים להשגיח על המשיב בכל שעות היממה. על כן הורה כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב בה תערך "בדיקה מעמיקה יותר" של חלופת מעצר. ביום 9.8.2010 הגיש שירות המבחן תסקיר כאמור, בו ציין כי קיים קושי להעריך את הסיכון להישנות ביצוע עבירות דומות על ידי המשיב בשל כפירתו במעשים המיוחסים לו, וכי קיימים ספקות בעניין יכולתם של המפקחים המוצעים להוות גורם סמכותי ומציב גבולות עבורו. על כן לא המליץ שירות המבחן על שחרורו ממעצר. משכך ביקש המשיב כי תבחנה חלופות אפשריות נוספות, וביום 25.8.2010 נעתר בית המשפט (השופטת ר' לורך) לבקשתו והורה כי יוגש בעניינו תסקיר מעצר משלים. ואמנם, בתסקיר המשלים מיום 6.9.2010 המליץ שירות המבחן לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו המתגוררת בצפת, בפיקוחה ובפיקוח בעלה (בכפוף לכך שיותקן בביתם קו טלפון של חברת בזק). בית המשפט (השופטת מ' ברנט) בחן חלופה זו אך בהחלטה מיום 12.9.2010 קבע כי כיוון שאחותו של המשיב ובעלה מנהלים אורח חיים חרדי יש לבחון מפקח נוסף אשר יתחייב לדווח למשטרה במקרה של הפרת התנאים המגבילים על ידי המשיב בימי שבת ובחג, והוא הורה כי יוגש תסקיר מעצר משלים בעניין זה. לאחר שהוגש תסקיר מעצר כאמור ביחד עם מכתב מאת הרב יצחק לנדא המתיר למפקחים לדווח על הפרת תנאים גם בשבת ובחג מחמת "ספק פיקוח נפש", הורה בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) ביום 19.9.2010 על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו.

בהחלטתו עמד בית המשפט על חומרת המעשים המיוחסים למשיב, אך קבע כי בנסיבות המקרה יש בחלופת המעצר שהוצעה כדי להשיג את מטרות המעצר. בעניין זה עמד בית המשפט על כך שמשיב צעיר, נעדר עבר פלילי כלשהו וכן על כך שהמסוכנות הנשקפת ממנו הינה נקודתית ונוגעת למתלונן בלבד. עוד ציין בית המשפט כי גיסו של המשיב המוצע כמפקח נחקר בפניו, והוסיף וקבע כי נוכח מחויבותם של המפקחים לשמור על המשיב, אמינותם והמרחק בין מקום החלופה לבין מקום מגוריו של המתלונן, יש בחלופה כדי לשלול את מסוכנותו של המשיב. משכך הורה בית המשפט על שחרורו לחלופת מעצר בבית אחותו בצפת באיזוק אלקטרוני ובכפוף להפקדת 20,000 ש"ח בקופת בית המשפט, חתימה על ערבות עצמית, חתימה של המפקחים על ערבות צד ג' וצו עיכוב יציאה מן הארץ.

ביצועה של החלטה זו עוכב על ידי בית המשפט המחוזי למשך ארבעים ושמונה שעות על פי בקשת המדינה, לצורך הגשת הערר שבכאן.

3.

בערר שהוגש ביום 20.9.2010 טוענת המדינה כי אין בחלופת המעצר עליה הורה בית המשפט המחוזי כדי להשיג את מטרת המעצר וכי שגה בית משפט קמא משלא נעתר לבקשת המעצר. המדינה מציינת כי העבירות בהן מואשם המשיב מקימות נגדו חזקת מסוכנות, ומסוכנותו נלמדת ביתר שאת מן ההצטיידות באקדח המיוחסת לו בכוונה שקולה ומתוכננת לפגוע פגיעה קשה במתלונן, וירי של לא פחות משישה כדורים אשר לטענת המדינה בוצע בנוכחות בתו הקטינה של המתלונן. מעשים אלו מלמדים לטענת המדינה על נחישותו של המשיב לפגוע במתלונן ועל כך שהוא נטול עכבות ומסוכנותו רבה ביותר. עוד מדגישה המדינה כי שירות המבחן המליץ אמנם לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אך עיון בתסקירים שהוגשו מעלה קשיים לקבלת המלצה זו. בהקשר זה מציינת המדינה כי הכחשתו הגורפת של המשיב בהינתן קביעת קיומן של ראיות לכאורה למעשים, מכבידה על היכולת ליתן בו אמון והיא מהווה מחסום מפני שלילת מסוכנותו. על כן, ציין גם שירות המבחן בתסקיר הראשון כי יש קושי מהותי בהערכת הסיכון הנשקף ממנו. עוד מדגישה המדינה כי העדרו של עבר פלילי מחייב לעמוד על הגורמים שביסוד התנהגותו האלימה של המשיב כתנאי סף לשחרורו והיא מוסיפה כי שגה בית משפט קמא בקובעו שהמסוכנות הנשקפת מן המשיב היא נקודתית בלבד -

כלפי המתלונן - שכן נגישותו לכלי נשק ומעשיו הקשים מלמדים על מסוכנותו הרבה לציבור כולו ומשכך, לא ניתן לקחת סיכון ולשחררו לחלופה.

4.

בדיון שהתקיים ביום 21.9.2010 הודיעה באת-כוח המשיב כי יום קודם לכן הגיע לידיה דיסק ובו צילום של שיחה שהתנהלה בין אחיו של המשיב, לביא שער (להלן: לביא ) , לבין המתלונן, אשר הגיע לביתו, אותה צילם לביא באמצעות מכשיר הפלאפון שלו (להלן: הדיסק ). לפי הנטען, עולה מאותה השיחה שהמתלונן מודה באוזני לביא כי טפל על המשיב את הירי נשוא האישום למרות שלא ראה את היורה ואינו יודע לומר כי המשיב הוא זה שירה בו. בהינתן התפתחות חדשה זו, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה יועברו הדיסק והתמליל באמצעות הפרקליטות לידי המשטרה באופן מיידי, על מנת שזו תבצע השלמת חקירה כנדרש. עוד הוסכם בין הצדדים כי עד החלטה אחרת יישאר המשיב במעצר וכי עם השלמת החקירה כאמור ינקוט כל אחד מן הצדדים בהליך שיראה לנכון. בהחלטה מאותו היום צוין כי "בנסיבות העניין ונוכח העובדה כי ההסדר הושג במסגרת ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי להורות על חלופת מעצר בעניינו של המשיב, יש לקיים את השלמת החקירה ואת הסקת המסקנות בעקבותיה באופן מואץ ויעיל וללא דיחוי".

5.

ביום 6.10.2010 הגיש המשיב בקשה לקביעת דיון דחוף בעניינו, בציינו כי בניגוד להחלטה האמורה לא מתקיימת חקירה בקשר עם הראיה החדשה שהגיש, ולביא והמתלונן כלל לא נחקרו על ידי המשטרה. המדינה מצידה טענה כי החקירה בעניין מורכבת, נוכח אינדיקציות לכך שנעשו נסיונות הדחה מצד משפחת המשיב כלפי המתלונן בתיק, וכי הפרקליטות והמשטרה פעלו לקידום החקירה. עוד ציינה המדינה כי אם המשיב סבור שתוכן הדיסק שהציג משנה את התמונה הראייתית העומדת נגדו הוא רשאי להגיש לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר, ולחלופין ביקשה לאפשר לה להשלים את בירור מידת מהימנותה של השיחה המוקלטת בדיסק. בהודעה נוספת שהגישה המשיבה ביום 10.10.2010 ציינה המדינה כי האינדיקציות לנסיון הדחה של המתלונן קשורות לתיק חקירה אחר המתנהל נגד אחיו של המשיב, יניב שער (להלן: יניב ), ויש צורך לקיים פעולות חקירה נוספות לפני שניתן יהיה לחשוף ראיות מאותו תיק חקירה. בנסיבות אלו ביקשה המדינה פרק זמן נוסף של שלושה שבועות להשלמת בדיקת הדיסק. בהודעה מעדכנת מיום 1.11.2010, שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 10.10.2010, הוסיפה המדינה וציינה כי לפי עמדתה הדיסק אינו מהווה ראיה של ממש, אין לתת לו משקל וממילא אין בכוחו להשפיע על מכלול הראיות בתיק. משכך, נקבע המשך הדיון בערר ליום 9.11.2010.

6.

בדיון שהתקיים כאמור, שבה המדינה על עמדתה כי הדיסק הוא בגדר ראיה לכאורה חדשה ועל כן אין מקום להעלות טענות לגביו במסגרת הערר שהגישה על החלטה בדבר שחרור המשיב לחלופת מעצר. עוד הדגישה המדינה כי לגישתה השיחה המוקלטת בדיסק אינה אותנטית, וציינה בהקשר זה כי הדוברים נשמעים כמי שמדקלמים תסריט שהוכן מראש וכי איכות ההקלטה (שני הדוברים נשמעים היטב), לא מתיישבת עם גרסתו של לביא בהודעה שמסר ביום 5.10.2010 ולפיה הוקלטה השיחה באמצעות מכשיר טלפון נייד וממרחק. לטענת המדינה בנסיבות אלה תוכן הדיסק אף מחזק את הראיות לכאורה כנגד המשיב ואין בו כדי להחלישן. עם זאת הודתה המדינה כי לביא לא נחקר באזהרה בחשד להדחה, בציינה כי קיימת בהקשר זה מדיניות של ריסון לגבי הגשת כתבי אישום היוצרים "הליך בתוך הליך". עוד טוענת המדינה כי קיימות בידה ראיות לכאורה המלמדות על כך שהמתלונן מאוים, בציינה כי הודעת המתלונן נגבתה לכתחילה בצורה עקיפה וב"תרגיל חקירה" שבוצע בעודו מאושפז בבית החולים; כי המתלונן הודיע שאינו רוצה להיות מעורב בתיק; וכי מכוניתו נשרפה וצמיגיה נוקבו ולגבי אחד האירועים אמר המתלונן שהוא חושד במשפחת המשיב. כמו כן ציינה המדינה, לראשונה בדיון שבפניי, כי אח נוסף של המערער, יניב, העצור בחשד לנסיון רצח בעניין אחר, סיפר למדובב כי הוא מנע משלושה אנשים להעיד נגד המשיב בתיק דנן (הודעה זו היא חלק מחומר החקירה של התיק המתנהל נגד יניב). חומר חקירה זה, שאינו מצוי בתיק דנן, מוכר לסנגורית, כך טענה המדינה, שכן היא מייצגת את יניב בתיק האחר ועל כן, לגישת המדינה, אין מניעה להתייחס אליו בשלב הערר. המדינה מוסיפה כי למשיב אין אמנם עבר פלילי אך יש לו אחים המבקשים לעזור לו והנגישות שלו לנשק חם וכן המעשים הנחושים המיוחסים לו מאפילים על העדר עבר פלילי. על כן, לגישת המדינה אין בהרחקה גיאוגרפית של המשיב כדי להועיל במקרה דנן ויש לעוצרו עד תום ההליכים בשל מסוכנותו למתלונן ולציבור.

7.

המשיב טוען מנגד כי אין לקבל את נסיונה של המדינה להציג את תוכן הדיסק כמבוים בלא שטרחה לבדוק כלל באמצעים טכניים האם המתלונן הוא הדובר בדיסק, ובלא שלביא נחקר באזהרה ונשאל בהקשר זה דבר. המשיב מדגיש כי לביא הסכים לערוך שחזור של אופן התנהלות השיחה ומיקומה אך המשטרה לא ביצעה כל שחזור וכן הסכים לאפשר למשטרה ל"הוריד" את ההקלטה למחשבו של החוקר או לדיסק אחר (אם כי לא הסכים למסור למשטרה את כרטיס ה - sim

ולנטרל את מכשיר הפלאפון שלו). לפיכך הסברה כי מדובר בשיחה מבוימת היא לטענתו בגדר השערה לא מבוססת. עוד טוען המשיב כי אין לעשות שימוש בחומר החקירה הקיים בתיק אחר, וכי מכל מקום מן השיחות של יניב לא ניתן ללמוד דבר לגבי המשיב, והוא מדגיש כי גם יניב לא נחקר בחשד לשיבוש מהלכי משפט. המשיב מוסיף ומציין כי אכן נתן הסכמתו בבית משפט קמא לקיומן של ראיות לכאורה לצורך שלב המעצר, נוכח עדות המתלונן וההלכות הנוהגות בהקשר זה, אך אילו היה בידיו הדיסק באותו שלב לא היה נותן

הסכמה כזו ולדבריו יש להביא בחשבון בשלב הדיון בערר גם את הכירסום בראיות לכאורה הנובע מדבריו של המתלונן כפי שהוקלטו בדיסק.

לבסוף שב המשיב ומציין כי אין לו עבר פלילי, כי הוא אדם נורמטיבי ששירת בצבא, ועוד הוא מדגיש כי אין לזקוף לחובתו בשלב המעצר את העובדה שלא הודה במעשים המיוחסים לו. המשיב מפנה להחלטות לפיהן שוחררו נאשמים לחלופת מעצר

בעבירות אלימות חמורות מזו המיוחסת לו ולטענתו החלופה שהוצעה בעניינו היא חלופה ראויה.

8.

דין הערר להידחות.

המעשה האלים המיוחס למשיב - ירי של שישה כדורים באדם אחר, סמוך לביתו, על רקע סכסוך שהתגלע ביניהם - אכן מקים חזקת מסוכנות שקשה לסותרה והוא מצדיק על דרך הכלל מעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, על בית המשפט לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות על מנת לקבוע אם יש מקום לחלופת מעצר אשר תשיג את תכלית המעצר ותיתן מענה ממשי למסוכנות הנשקפת מן הנאשם. זהו הדין גם כאשר מיוחסות לנאשם עבירות אלימות קשות (ראו למשל: בש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.6.2004); בש"פ 2453/05 חטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.3.2005)). במקרה שלפנינו קבע בית משפט קמא כי יש בחלופה שהוצעה על ידי המשיב ונבדקה על ידי שירות המבחן, כדי לאיין את מסוכנותו.

במהלך הדיון בערר שהגישה המדינה על החלטה זו של בית משפט קמא, הציג המשיב דיסק שיש בו לטענתו כדי לתמוך בגרסתו כי לא הוא זה אשר ביצע את הירי. לבקשת המדינה ניתנה לה שהות בת כחודשיים ימים לברר את כל הטעון ברור בעניין זה ובדיון שהתקיים בפניי אתמול, 9.11.2010, טענה המדינה כי לדעתה הדיסק כולל שיחה מבויימת אשר לא זו בלבד שאינו תומך בטיעוני המשיב, אלא יש בו משום חיזוק לראיות לכאורה כנגד המשיב וכן לעמדה שהוצגה בערר ולפיה קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט ולאיום על המתלונן אם ישוחרר המשיב. המדינה הוסיפה והבהירה עם זאת בטיעוניה כי לא מיצתה את כל כיווני הבדיקה והחקירה שניתן לערוך בעניין זה ולא חקרה באזהרה את לביא או את המתלונן אודות השיחה הכלולה בדיסק, בשל הזהירות היתרה הנקוטה על ידה במצבים כגון אלה.

לצורך הדיון בערר אני מוכנה לקבל את עמדת המדינה כי נמנעה מלהעמיק חקר בעניין הדיסק בשל המדיניות הזהירה שציינה, אם כי קשה להבין מדוע נדרשו למדינה כחודשיים ימים להצהיר על מדיניות זו, במהלכם היה המשיב נתון במעצר שנועד לאפשר למדינה לקיים את הבירורים אותם נמנעה לבסוף מלקיים. אך גם בהנחה שכך הוא, בוודאי שאין לשמוע מפי המדינה בשלב זה של טרם בירור, התייחסות אל הדיסק כאל ראיה לכאורה התומכת בטענותיה. לכל היותר ניתן לומר כי בשלב זה ועד שלא ימוצו הברורים והחקירות הנוגעים לעניין, לא ניתן לבסס על הדיסק מסקנה כלשהי לכאן או לכאן. הטענה הנוספת שהעלתה המדינה לראשונה בדיון מיום 9.11.2010 לעניין הדחת המתלונן ועדים נוספים על ידי יניב, אחיו של המשיב, אף היא אינה מבוססת ולו לכאורה בשלב זה ואין ליתן לה משקל.

9.

הטענות בערר דינן להיבחן, אפוא, בהתבסס על הראיות לכאורה ועל הנתונים שעמדו בפני בית משפט קמא, ולאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם המקרים בהם יש להתערב בהחלטת בית משפט קמא. המשיב הוא אדם צעיר ללא עבר פלילי, אשר קיים עד כה אורח חיים נורמטיבי. חלופת המעצר שעליה הורה בית המשפט בעניינו נבחנה חזור והיבחן על ידי שירות המבחן וכן על ידי בית משפט קמא שערך בעניין זה בירור יסודי ומעמיק וקבע כי החלופה ראויה וכי ניתן לתת אמון במפקחים, אשר למרות אורח החיים החרדי שהם מקיימים התחייבו (לאחר שהתייעצו עם רב וקיבלו את אישורו בכתב) לדווח על כל הפרה של התנאים שנקבעו גם בשבת ובחג. בהתחשב בכל אלו ובהתחשב בכך שהחלופה עליה הורה בית משפט קמא נמצאת בצפת הרחק ממקום מגוריו של המתלונן וכוללת גם איזוק אלקטרוני וערבויות כספיות נכבדות, הגעתי אל המסקנה כי יש לדחות את הערר ולהותיר על כנה את החלטתו של בית משפט קמא.

הערר נדחה, אפוא, והמשיב ישוחרר למעצר בית מלא בהשגחתם של תהלה ורועי דיאמנט בביתם שברח' השבעה 206 בצפת, בהתאם לתנאים עליהם הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 19.9.2010.