בש"פ 6915/09 מיכאל חבין נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת קרת-מאיר) מיום 21.7.09 בתיק ב"ש 9977/09 (תיק פלילי 4115/09), בה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים (בש"פ 6915/09); וערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שבח) מיום 20.8.09 בתיק ב"ש 90423/09, בה נדחתה בקשתו של העורר להשבת תפוס בדמות סכום כסף במטבע זר בשווי מוערך של כחמישים אלף ש"ח (ע"פ 6900/09).

רקע

ב.

כנגד העורר, יליד 1979, וכנגד עשרה אחרים הוגש (ביום 25.5.09) כתב אישום, המייחס לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת רכב, פריצה לרכב בכוונה לבצע פשע, זיוף מסמך הקשור לרכב, שינוי זהות של רכב, התחזות כאדם אחר, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ועוד (כ-19 אישומים בסך הכל). נטען, כי העורר קשר עם אחרים לביצוע עבירות פליליות מרובות בתחום הרכב, שעניינן גניבת כלי רכב מחברות השכרה ומאנשים פרטיים, זיוף מסמכים (ובהם תעודות זהות ומסמכי רישוי של כלי רכב), שינוי סימני הזיהוי של כלי הרכב, וסחר בכלי הרכב הגנובים. עוד נטען, כי הקושרים פעלו כחבורה עבריינית מאורגנת, שבראשה עומדים העורר ואדם נוסף.

מעצר עד תום ההליכים (בש"פ 6915/09)

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים. לאחר שבא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, החליט בית המשפט קמא ביום 23.6.09 על הזמנת תסקיר. בתסקיר העריך שירות המבחן, כי בכפוף לפיקוח צמוד של בני המשפחה, ניתן לשחרר את העורר למעצר בית בביתו או בבית הוריו, אף ללא איזוק אלקטרוני.

ד.

לאחר שני דיונים, החליט בית המשפט קמא (ביום 21.7.09) לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטה נקבעו, בין היתר, לעניין העורר, הדברים הבאים: כי מכתב האישום עולה מסכת פעילות מתוחכמת המורכבת ממעשי מרמה שונים; כי העורר הוא איש מפתח בפעולה; כי נוכח מעמדו של העורר בפרשה ומהות העבירות המיוחסות לו, העדר עבר פלילי בעניינו אינו מאיין את מסוכנותו. בנוסף נקבע, כי מאחר שהעורר ביצע רוב פעולותיו בהנחיות טלפוניות, ומאחר שלטענת המשטרה חלק מכלי הרכב לא אותרו עדיין וגורמים שונים המעורבים בפרשה מהלכים חפשי, לא תאיין חלופת מעצר את מסוכנות העורר. לבסוף, ציין בית המשפט, כי השתכנע בקיומה של אפשרות בריחה מאימת הדין.

ה.

בערר עותר העורר לשחררו ממעצר, בתנאים. המחלוקת בין הצדדים נוגעת גם לעובדות בתיק העיקרי, אשר יש בהן כנטען כדי להשליך לעניין ההחלטה על חלופת מעצר. מחד גיסא טוענת המשיבה, כי העורר נשא בתפקיד מרכזי בפרשה, ומאידך גיסא טוען העורר, כי מיקומו במדרג האחריות היה נמוך, וכי הוא מילא אחר הוראות, ולא חילק הוראות. עוד נטען על ידי העורר, כי המעורבים האחרים בפרשה ניצלו את עובדת היותו חסר עבר פלילי, ואת אופיו החלש, בכך שנתנו לו ליטול סיכונים גדולים יותר. טענת העורר היא, כי דווקא הכמות הגדולה של הראיות לחובתו, וכן העובדה שלא שמר על זכות השתיקה בחקירותיו, הן שצריכות להוביל למסקנה כי אינו אדם מתוחכם שיכול היה לעמוד בראש תכנית הפעולה המורכבת, שכן אדם שכזה היה יודע להיזהר. עיקר טענת העורר הוא בכך, שאם "דרגתו" במערך היתה נמוכה, כשיטתו, מפחית הדבר ממסוכנותו, במיוחד נוכח העדר עבר פלילי, ומעמיד אותו ברמה אחת עם מעורבים אחרים בפרשה אשר שוחררו לחלופות מעצר. זה המקום לציין, כי הנאשם מס' 1 בפרשה, הנטען להיות ראש החבורה, שוחרר בשל קשיים בעוצמת הראיות, וכן שוחרר נאשם אחר (מס' 6) בפרשה, שהעורר קובל על אפליה ביניהם במיוחד, כפי שיפורט.

ו.

טענות נוספות בפי העורר הן, כי הוא ביקש להפסיק את מעורבותו בפרשה בשלב מוקדם יותר (כפי שעולה מחומר החקירה), ועובדה זו מפחיתה עוד ממסוכנותו בתרחיש של חלופת מעצר; כי דברי העורר עליהם סמך בית המשפט קמא בקביעה כי יש חשש להימלטות מן הדין, נאמרו בשעת לחץ, וכי אין לתת להם משקל רב. העורר טוען שאין בכוונתו להימלט, וטען זאת גם בפני המשטרה ושירות המבחן, שקיבל את דבריו; כי לנוכח העדר עבר פלילי, המעצר הנוכחי מהוה גורם הרתעה משמעותי ביותר בעבור העורר, אשר הפיק לקח; כי יש לתת משקל רב יותר לתסקיר שירות המבחן; כי יש לשקול ברצינות את חלופות המעצר שהוצעו, כגון מעצר בית בבית הוריו; כי המצב העובדתי הנוגע לכלי הרכב שטרם נתפסו השתנה מאז החלטת בית המשפט קמא; כי יש אפליה – כאמור – בין העורר לבין משיבים 1 ו-6 בתיק העיקרי, אשר שוחררו בתנאים מגבילים; וכי מדובר בתיק סבוך, שיימשך זמן רב עד להכרעת הדין.

השבת תפוס (ע"פ 6900/09)

ז.

ביום 30.7.09 הגיש העורר בקשה להשבת תפוסים שונים לידו ולידיה של חמותו. ביום 20.8.09 החליט בית המשפט קמא (בהסכמת המשיבה) על החזרת רוב התפוסים אשר בבקשה, עד ליום 10.9.09. בית המשפט דחה את הבקשה להחזרת התפוס נשוא ערר זה. לאחר שסקר בית המשפט את תוכן התיק העיקרי, ציין כי בפעילות העבריינית כפי שהיא עולה מכתב האישום, שילשלו הנאשמים לכיסיהם מאות אלפי שקלים. בהחלטה צויין, כי העורר לא נתן הסבר מספק למקור הכספים, ולא שיכנע כי אין לקשור אותם לעבירות המפורטות בכתב האישום. בית המשפט לא השתכנע מטענת העורר כי הכסף הוא פרי עסקיו הכשרים, שהמיר יום קודם לתפיסה אצל חלפן כספים. הודגש, כי מטרת התפיסה היא לשם חילוט לאחר הרשעה, ככל שתהא, וכי הצפי לחילוט סביר, נוכח הראיות לכאורה בתיק. צויין, כי העורר אף לא הציע חלופת חילוט.

ח.

בערר עותר העורר להשיב לו את התפוס, בטענה, כי מכתב האישום ומן הראיות אין עולה, בניגוד למסקנת בית המשפט, כי העורר הרויח סכומים נכבדים מן העבירות המיוחסות לו. שנית, טוען העורר כי בית המשפט קמא טעה בהבנת הסברו של העורר למקור הכספים: לטענתו – הרויח כספים אלה ביושר מעסקיו הכשרים, במטבע ישראלי, והמיר אותם למטבע זר, אשר האמין שישמור על ערכו; ואילו בית המשפט, לטענתו, הבין כאילו נטען שהרויח את הכספים במטבע זר והמירם לשקלים.

הדיון

ט.

בדיון טען עו"ד בן-נתן לעורר כל טענה אפשרית. אשר למעצר, הבליט את חיוביות התסקיר, את שירותו הצבאי המוערך של העורר, ואת טענת העדר התחכום, המתבטא למשל בכך שקבלה על שכפול מפתחות ששימשו לעבירה ניתנה על שמו, תוך השארת עקבות. נטען כי העורר גם הושפל על ידי הנאשם 1, בעל עבר פלילי - ראש הפירמידה ששמר על זכות השתיקה, דבר המוכיח את מעמדו הלא בכיר של העורר, אף שמעורבותו נרחבת וקשורה למרבית האישומים. העורר גם חשש פן יפגעו באשתו ובבתו; עוד נטען כי רק 300 שיחות בחומר החקירה קשורות אליו; עוד בטרם נחשפה הפרשה, הביע, כנטען, רצון לרדת מעיסוקים אלה. אין איפוא להתעלם מכך, כנאמר. אכן, באשר לדבריו על בריחה, משהופעל עליו לחץ נפשי והוא נפגש עם חבר, חיפש מפלט דמיוני ודיבר על נסיעה לחו"ל. אשר לזיוף, העורר אמנם מואשם בכך, אך פיסית לא זייף, אף שהוא מכיר זייפנים; בביתו נתפסה שקית ובה תעודות זהות מזויפות, ולגביה אמר שאינו זוכר; ומכל מקום אין מעורבות כזאת מובילה בהכרח למניעת שחרור; מה גם שמדובר בחלופות מעצר טובות, על פי קביעת שירות המבחן. ועוד נטען, כי האפליה לגבי נאשם 1 – ראש הפירמידה ועבריין בעברו, עולה ממעמדו של האחרון; האפליה בוטה במיוחד אל מול הנאשם 6, בעל עבר פלילי קשה, ששוחרר בהסכמה ללא תסקיר.

י.

אשר להחזרת התפוס טען עו"ד בן-נתן, כי בית המשפט שגה עובדתית באשר למקור הכספים, מה גם שאין ראיה כי העורר קיבל תמורה; אף אם ניתן להניח שלא פעל לשם שמים, על התביעה להראות קשר בין כספים לעבירה, מה שלא נעשה כנטען, והעורר טען כי המיר את הכסף אצל חלפן – הוא רכש באיטליה טלפונים ניידים ביורו, ייבא אותם ארצה ומכר בשקלים, וההמרה ליורו באה כי מטבע זה שומר על ערכו. הוצגו גם קבלות בעניין זה בדבר הפקדה, שאמנם לא הובאו בפני בית המשפט קמא, כי התקבלו רק לאחרונה, אך בית המשפט נתפס - כנטען - לטעות באומרו, שלא הגיוני כי אדם יקבל יורו מלקוחות של מכבסה והוא מבקש לפרעו; ולעורר חוב גדול לבנק. העורר נכון להוסיף איזוק, וגם אותם 50,000 ש"ח (שנתפסו ביורו) ישמשו כמוצע כהפקדה.

יא.

בא כוח המדינה טען שעסקינן בתיק שאין דוגמה טובה הימנו להלכת רוסלן

פרנקל (בש"פ 5431/98 רוסלן

פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ב(4) 268 (השופטת – כתארה אז – ביניש); חבורה התארגנה לזיופים ולהעברת כלי רכב תוך גניבות חוזרות ומלאכת רמיה שיטתית; בביתו של העורר נתפסו ראיות הזיוף, ידו בכל ויד כל בו. אכן, חולשת הראיות כלפי נאשם מס' 1 לא איפשרה מעצר עד תום ההליכים, ובאשר לנאשם מס' 6, העורר במעמד בכיר יותר הימנו. וגם לא שיתף פעולה, והבעת צער הנזכרת בתסקיר לא באה לידי ביטוי בחקירה; שם טען העורר רק כי נתבקש לשכפל מפתחות בתשלום; יש פער גדול בין התסקיר להודעות, ועוד, נאשם מס' 3, הנמוך יותר בהיררכיה, נעצר.

יב.

אשר לתפוס, ברור שהמעשים לא נעשו לשם שמים, אלא תוך גלגול כספים רבים, והעורר החזיק בביתו סכום ביורו השווה ל-50 אלף ש"ח; כסף מעסקים לגיטימיים על פי רוב מוחזק באופן מסודר ולא בבית; אין סיבה מדוע מסמכים חדשים לא הוגשו במועד, כשהם ממאי 2009.

הכרעה

יג.

עיינתי עיין היטב בחומר הראיות שבתיק ושהוגש על ידי הצדדים בדיון.

יד.

על פי כתב האישום מדובר בפרשה מבהילה למדי, של הונאה מתוחכמת ומשוכללת ביותר ברכוש. לא יתכן חולק כי מתקיימת הלכת רוסלן פרנקל וישנה עילת מעצר. עיינתי גם בתסקיר שהוא חיובי בבירור; אך לכאורה עסקינן בד"ר ג'קיל ומר הייד, לכאורה, מי שגדל בבית נורמטיבי, ששירת שירות רגיל בצה"ל, הקים משפחה וניהל עסקים "רגילים", היה באותה עת מעורב עד צואר בפרשה קשה עד מאוד של תמנון מרמה מרושע; הוא היה למצער, אחראי ל"לוגיסטיקה" של העוקץ, שכפול המפתחות, החזקת המסמכים המזויפים - והודה בזה; והרי אי אפשר לטעון שלא ידע במה מדובר. ביתו היה מוקד למסמכים מזויפים ולמעשי "זיוף רעיוני" של שכפול המפתחות. לכך מצטרף, בעליל החשש לבריחה – והוא מבוסס הן על הקשר לזייפנים והן על דברי העורר בשיחה עם נאשם אחר ביום 11.5.09, שם דיבר מפורשות על בריחה לרוסיה. לאחר עיון קשה להלום שהמדובר במחשבת דמיון בנסיבות לחץ בלבד, כטענת הסניגור, שכן העורר אומר ש"יש לו מה לעשות" ברוסיה, ומבין שהחזקתו והחזקת בן שיחו במעצר היא "שלא נברח". בצירוף נסיבות כזה מתבקשת זהירות רבה בהתייחסות לעילת ההימלטות, המצטרפת לעילת המסוכנות לציבור.

טו.

נוכח כל אלה, ובכל הכבוד למאמצי הסנגוריה, איני רואה מקום להתערבות לענין המעצר.

טז.

אשר להחזרת התפוס, המחלוקת נסבה רק על כספים ביורו בסך השוה ל-50,000 ש"ח – שאר התפוסים, לרבות כספים שטענה להם חמותו של העורר, ושהמדינה התנגדה להחזירם, הוחזרו; האחרונים על פי החלטתו של בית המשפט קמא. אשר לתפוס שבמחלוקת, אמנם נראית לי גישתו הבסיסית של בית המשפט קמא – מקום שעסקינן בתפיסה למטרת חילוט לאחר הרשעה לפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969, ראוי שמקור הכספים יוכח באופן בהיר ולמצער תוצג "חלופת חילוט", מה שלא נתקיים כאן. השאלה מדוע מסמכים שהוצגו בדיון בבית משפט זה לא הוצגו בבית המשפט קמא, אומרת דרשני. ואולם, לגבי מסמכים אלה, לגבי חלקם למצער, קשה לרדת לסופם בלא בירור פרטני. יתכן שנפלה כנטען שגגה או פליטת קולמוס בהחלטה קמא באשר לתיאור טענתו של העורר, לפיה מדובר במטבע זר שהמיר אצל חלפן, כי "סביר להניח שלקוחות ישראליים המשתמשים בשירותי המכבסה משלמים עבור השירותים במטבע ישראלי" (פסקה 10)), שהרי הטענה היא שונה, קרי, שהמדובר בכסף ישראלי שהומר כדי לשמור על ערכו. במצטבר יש מקום איפוא, כי בית המשפט קמא ישוב ויבדוק את הטענה לגבי מקור הכספים, וזאת הגם שכלל הנסיבות מזה והחזקת סכום כזה בבית מזה, מעוררים חשד על פניהם. ענין התפוס יוחזר אפוא לבית המשפט קמא, אשר יחליט לאחר שמיעת הצדדים ככל שימצא לנכון.

יז.

סוף דבר, איני נעתר לערר בבש"פ 6915/09. ולענין התפוס, מתקבל הערר בע"פ 6900/09 במובן של החזרת הדיון.