בש"פ 7154/01 מדינת ישראל נ. מחמוד כראג'ה

1.לפני ערר המדינה על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט גורפינקל) מיום 9.9.01 ומיום 11.9.01 בהן הוחלט לשחרר את המשיב ממעצרו בכפוף לתנאים. ביצוע השחרור עוכב עד למתן החלטה בערר.

2.העורר הואשם בביצוע עבירות סחר בנשק שלא כדין בניגוד לסעיף 144(ב2) לחוק העונשין התשל"ז1977-, בכך כי בחודש פברואר 2001 מכר ליוסף חסאין, תושב ג'לג'וליה, כמות של כ- 10,000 כדורים בקוטר של 9 מ"מ, כאשר חסאין מצידו מכר את התחמושת לתושבים ברשות הפלשתינאית. בית משפט קמא החליט לדחות את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים מהטעם שמצא כי קיים ספק לגבי עוצמתן של ראיות התביעה, וקיומו של ספק זה הצדיק, לטעמו, שחרור בחלופת מעצר.

3.בעררה, מבקשת המדינה לחלוק על הקביעה לפיה ראיות התביעה אינן עונות לדרישת קיומן של ראיות לכאורה לענין הליך מעצר עד תום ההליכים. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בענין זה ועיון בראיות התביעה, באתי לידי מסקנה כי יש ממש בערר, וכי מצויות ראיות שדי בהן כדי לספק את התנאי הנדרש לצורך מעצר המשיב עד תום ההליכים.

4."ראיות לכאורה להוכחת אשמה" במשמעות מושג זה בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, הן ראיות גולמיות אשר ביחס אליהן קיים סיכוי סביר שעיבודן וליבונן במהלך המשפט באמצעות חקירות ראשיות ונגדיות ובאמצעות עימותן עם ראיות אחרות, יביאום לכדי ראיות שתבססנה את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. ואכן,

"ראייה לכאורה היא ראייה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי אשר יוצא מן הכח אל הפועל בעתיד בסיום ההליך השיפוטי ... מהותה של הראייה לכאורה היא, אפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מן הכח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית, ולאחר קביעת אמינות ומשקל..."

(דברי הנשיא ברק בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2) 133, 146-7).

ראייה גולמית הנושאת עמה פוטנציאל ראייתי, ושטמון בה סיכוי סביר כי תביא להרשעת נאשם, איננה מתאיינת בהכרח מעצם קיומן של ראיות נוגדות בתיק התביעה, ואף לא משינויי גרסה העשויים להתרחש בהודעות עד תביעה מרכזי ביחס למעורבות נאשם בעבירה המיוחסת לו. על בית המשפט, בבואו לשקול קיומן של ראיות לכאורה, לבחון כמידת יכולתו נכון לשלב זה של ההליך, מהי מידת עוצמתה של הראייה שנגבתה מהעד המרכזי, וזאת גם על רקע שינוי בגרסתו שאפשר שחל בשלב מאוחר יותר בחקירה. בחינה כזו ראוי שתיעשה על רקע ניתוח מכלול הנסיבות המשתקפות מתיק התביעה, תוך נסיון להבין ולאמוד את המשמעות הראייתית של התפנית שחלה בגרסת העד ואת גורמיה, במגמה להעריך את המשקל היחסי שיש לתת לגרסתו הראשונית אל מול גרסתו המאוחרת כדרך שהדבר עשוי להתגבש, בהסתברות, במשפט גופו. וכך, בחינת קיומן של ראיות לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים איננה בחינה טכנית בלבד. היא כרוכה בשקילה מסוימת של איכות הראיות ומשקלן הלכאורי, ובחינה ערכית זו מחייבת כבר בשלב זה הערכה לכאורית וראשונית של אמיתות הראיות, תוך אבחנה בין ראיות בעלות משקל שונה, ובכלל זה אבחנה בין גרסאות בעלות משקל שונה בהודעותיו של אותו עד.

5.כבריח-התיכון הראייתי בתיק התביעה בענייננו, משמשת גרסתו הראשונית של חסאין, שלעמדת התביעה הוא שותפו לעבירה של המשיב ומשמש עד תביעה מרכזי. עד זה נעצר בחשד לסחר בנשק ב 6.6.01 -, הוגש נגדו כתב אישום, ומשפטו תלוי ועומד וטרם הסתיים. מיד עם מעצרו, בחקירתו הראשונית, כרך חסאין את חמודה קראג'ה מכפר קאסם בעסקת הנשק בכך שייחס לו קבלת תחמושת בכמות של 12,000 עד 13,000 כדורי 9 מ"מ, אשר חלקם ניתנו לו ישירות על ידו וחלקם באמצעות אחר. אין חולק כי המשיב בענייננו מכונה "חמודה קראג'ה". לדברי חסאין, הוא עשה עסקים שונים עם קראג'ה, וזה האחרון נתן לו תחמושת כתחליף לפרעון חלק מחוב שהוא חב לו. בהמשך החקירה ב 7.6.01 - חוזר חסאין על אותם דברים, ומוסיף פרטים מזהים שונים המתייחסים לקראג'ה, וביניהם, כי הוא בחור בן 38 שמוצאו מרמלה, עבר לכפר קאסם ומשם יצא לירדן כדי לשאת אשה ירדנית. באותה חקירה פרש חסאין את כל השתלשלות מעורבותו בעסקות נשק הקשורות גם לגורמים אחרים.

בדו"ח הובלה והצבעה מיום 27.6.01

מצביע חסאין על ג'יפ, שלדבריו קראג'ה מכר לו במסגרת הקשר שהיה ביניהם. בהודעתו הראשונה תחת אזהרה מ 7.6.01- מפליל חסאין את קראג'ה "שהיה גר ברמלה ואחר כך עבר לגור בכפר קאסם" וסיפר על עיסקה של קניית ג'יפ שהשניים היו מעורבים בה. הוא מוסיף כי קראג'ה רצה להתחתן עם אשה אחרת מירדן וביקש בקשר לכך הלוואה ממנו, ולאחר שחלפו חודשים ולא יכול היה לפרוע את כולה הציע לו תחמושת במקום חלק מהחוב שנותר ללא פרעון, והוא מפרט את סוג התחמושת שסופקה לו כך.

בהודעה נוספת מאוחרת יותר של חסאין (הנושאת בטעות את התאריך 26.5.01) הוא חוזר על תיאור הקשר עם חמודה קראג'ה, על מתן הלוואה שנתן לו עקב עיקול שהטילה אשתו הראשונה על חשבונו, על עסקת הג'יפ ששניהם היו מעורבים בה עם אחרים, ועל אספקת התחמושת על ידי קראג'ה. בהודעה נוספת מיום 1.7.01

מתאר חסאין שוב את עיסקת הג'יפ הקשורה עם קראג'ה.

וכאן המקום לפנות להודעתו של המשיב במשטרה מיום 21.8.01 . אף שהוא מכחיש לאורך כל הדרך את החשדות נגדו בדבר אספקת התחמושת לחסאין, הודעתו רצופה פרטים מזהים שונים המשתלבים ומתיישבים עם פרטים המצויינים בהודעותיו של חסאין, הקושרים את המשיב לאותו קראג'ה עליו מדבר חסאין. כך, למשל, מתאר המשיב עיסקה בג'יפ "סופה", שחסאין מעורב בה, עיקול שהטילה אשתו הראשונה מכפר קאסם על חשבונו בבנק, ואת מעברו לירדן. בהודעתו מ 22.8.01 - מרחיב קראג'ה את תיאור הפרטים בקשר לחוב כספי שהוא חב לחסאין (המכונה גם "חנינה") ומעלה פרטים הנוגעים לעיסקת ג'יפ הסופה. כן הוא מדבר על חוב שהוא חב לחסאין, כי לא פרע את כל חובו ונותר חייב לו 9,000 שקל, ומזכיר את עזיבתו לירדן. בהודעתו מ 26.8.01 - הוא חוזר על כך שהוא חב כסף לחסאין. גם בהליך הארכת מעצר בבית משפט השלום בנתניה ביום 22.8.01 חוזר המשיב ואומר כי הוא חייב לחסאין כסף הקשור בעיסקת הג'יפ, ומוסיף כי מזה שנה הוא לא נמצא בארץ, פתח עסקים בירדן, ועובד שם בסחר מכוניות.

ביום 23.8.01 העיד במשטרה גם מרואן סרסור, המעורב בעיסקת הג'יפ, והזכיר בהקשר לכך את מעורבותם של קראג'ה וחסאין, תוך התייחסות לקשר ביניהם. בענין זה יש לציין גם את הודעת סאלח בלאל מיום 26.8.01 בדבר עיסקת הג'יפ והקשר בין חסאין לקראג'ה וכן את הודעת חליל חאג' יחיא מיום 27.8.01

בקשר לאותה עיסקה, הקושרת גם היא את שניהם יחדיו.

על רקע חומר זה בתיק התביעה, יש לבחון את אשר ארע בעימות בין המשיב לבין חסאין ביום 23.8.01 . חסאין סירב בנחישות לצאת לעימות זה בשל דין ודברים שהיה לו עם חוקריו, ונוכח טענות שהיו לו בדבר הפרת הבטחות שניתנו לו. דברים אלה עולים מזכרון דברים מיום 22.8.01 . בעימות שנערך חרף התנגדותו של חסאין, מזהה המשיב את חסאין כמי שעמו עשה את עיסקת הג'יפ, ואשר לו הוא חייב כסף. חסאין מאשר כי המשיב אכן חייב לו כסף, והם מחליפים דברים על עסקת הג'יפ. אולם כאשר עולה נושא מתן התחמושת על-ידי המשיב לחסאין כתחליף להחזר החוב, אומר חסאין בקשר למשיב כי לא הוא האדם שנתן לו את הכדורים, אלא מישהו אחר (עמ' 5 לתמליל). לכך מגיב המשיב כי רבים במשפחתו נקראים מחמד קראג'ה. עם זאת, אין תשובה בפיו לשאלה המוצגת לו על ידי החוקר איך ייתכן שמחמד קראג'ה אחר הוא שנתן את התחמושת כאשר כל סימני הזיהוי שנתן חסאין בהודעותיו מובילים למשיב, ואין אף סימן זיהוי שאינו מתאים למשיב בענייננו.

6.השאלה היא האם התכחשות חסאין לזהותו של המשיב בעימות ביניהם, כמי שסיפק לו את התחמושת הינה בעלת משקל המכרסם באורח מהותי במטען הראייתי הבסיסי בתיק התביעה, הבנוי על גרסתו המקורית של חסאין. דעתי היא כי יש להשיב לכך בשלילה. הגרסה הבסיסית בחומר התביעה קושרת לכאורה את המשיב לאותו קראג'ה אשר סיפק את התחמושת לחסאין. לא רק זהות השם מצויה לפנינו. מכלול פרטים מזהים אחרים פזורים על פני החומר כולו ומצויים לסירוגין בהודעות חסאין, בהודעות המשיב, ובהודעות העדים האחרים שלקחו חלק כזה או אחר בעיסקת הג'יפ. מכלול פרטים אלו משתלבים ביניהם. חסאין מדבר בגרסתו המקורית על קראג'ה שגר ברמלה ועבר לכפר קאסם, ולאחר מכן עקר לירדן כדי להתחתן עם אישה ירדנית, וכל אלה מתאשרים על ידי המשיב עצמו בהודעתו; ספורה של עיסקת הג'יפ בואריציה כזו או אחרת חוזרת על עצמה בכל דברי העדים, וקושרת גם היא את המשיב שלפנינו לגרסתו המקורית של חסאין. מכלול הפרטים המזהים המייחדים את המשיב מכל אדם אחר כורכים אותו, כמעשה שתי וערב, לתיאור האדם שסיפק את התחמושת לחסאין על פי גרסתו הבסיסית של עד מרכזי זה. פרטים מזהים אלה גוברים במשקלם על התכחשותו של חסאין לזיהוי המשיב במפגש בין השניים - התכחשות שלא קשה לשער את מניעיה וגורמיה.

ואכן, עשויים להיות טעמים שונים המסבירים את נסיגתו של חסאין מהפללת המשיב. חלף זמן ניכר של כחודשיים וחצי מאז מסר את גרסתו הראשונה ועד העימות, ובמהלך זמן זה עשויים היו להיווצר לחצים, מגעים שונים וחישובים מחישובים שונים שאפשר שהניעוהו לשנות את גרסתו. כמו כן, אין להוציא מכלל אפשרות כי המתח שנוצר בין חסאין לבין חוקריו לפני העימות עשוי היה גם הוא לתרום למהלך זה.

כללו של דבר: לצורך הערכתן של ראיות לכאורה לצורך הליך מעצר, יש לראות את גרסתו המקורית של העד המרכזי, המפלילה את המשיב, כראייה בעלת פוטנציאל רב משקל, אשר קיים סיכוי סביר כי תתגבש בסופו של יום לראייה מפלילה אשר תביא להרשעתו. זאת, גם נוכח השינוי בעמדתו בעימות, לאור המשקל הפחות ואי האמינות המתלווה לעמדתו המאוחרת. בחומר התביעה מצויים גם חיזוקים למכביר לעדות הבסיסית של השותף לעבירה, ועל רקע כל אלה בא על סיפוקו התנאי בדבר דיותן של ראיו

ת התביעה לצורך הליך זה.

7.אופי העבירה נשוא כתב האישום על רקע המסוכנות הטבועה בה, לגופה, לשלום הציבור, מוליד עילת מעצר. בנסיבות הענין, אין מקום להורות על חלופת מעצר הן נוכח אופי העבירה, הן בשל מסוכנותו של המשיב, הגוברת נוכח היותו בעל עבר פלילי, והן לאור העובדה כי אין לו מקום מגורים קבוע בישראל משהוא מעיד על עצמו כי הוא מתגורר בירדן - עובדה המגבירה את החשש כי הוא עלול להימלט מן הדין.

לאור כל אלה, אני מחליטה לקבל את ערר המדינה, לבטל את החלטת בית משפט קמא, ולהורות בזה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.