בש"פ 7378-22 בש"פ 7378-22

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתת"ע 44-11-22 מבית משפט השלום לתעבורה בצפת לבית משפט השלום לתעבורה בירושלים.

2.ביום 22.4.2021 עצר המבקש את רכבו ליד תמרור 437, המסמן מקום חניה לרכב נכה, בניגוד לתקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961. על כך ניתנה למבקש הודעת תשלום קנס.

3.בבקשתו, המבקש טוען כי הסיע ברכבו את חברו, בעל תעודת נכה, וכי בעבורו חנה במקום חניה המיועד לרכב נכה. המבקש מוסיף כי הקנס שקיבל גרם לחברו לחוש עוגמת נפש, ומשכך רוצה החבר להעיד במשפט על כך שאמר למבקש שאפשר היה לחנות באותו מקום. המבקש טוען כי היות והחבר נכה וללא רכב, אין ביכולתו להגיע מירושלים לצפת על מנת להעיד, ומשכך מתבקשת העברת מקום דיון.

6.המשיבה טוענת כי העבירה בוצעה כאשר המבקש וחברו שהו בצפת, ועל כן, מבלי להקל ראש במצבו של החבר, לא בוססה פגיעה ביכולת ההתניידות שלו. לטענת המשיבה, אמנם המסמכים שצורפו לבקשה מלמדים על נכות החבר, אך מכיוון שלא נטען כי חל שינוי לרעה במצבו של החבר, ולאור העובדה שהחבר והמבקש שהו יחדיו בצפת בעת ביצוע העבירה, הקושי של החבר להגיע לצפת כדי להעיד במשפט לא בוסס. המשיבה אף טוענת כי הבקשה אינה נסובה סביב הקושי של המבקש להגיע לדיון בצפת, אלא סביב יכולת ההתניידות של החבר, שעשוי להיות עד הגנה בתיק.

דיון והכרעה

5.על פי הכלל, כאשר נאשם מבקש את העברת הדיון בהליך נגדו, אך אין הוא מודה בעובדות כתב האישום, תהא הנטייה שלא להיעתר לבקשתו. הטעם לכך נעוץ בצורך בשמיעת ראיות, לרבות הגעת עדי תביעה, בהם גורמי אכיפה, לבית המשפט אליו הועבר הדיון. לפיכך, העברת הדיון במקום בו כופר הנאשם בעובדות כתב האישום תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (בש"פ 4344/12 טאובליב נ' מדינת ישראל (8.7.2012); בש"פ 507/18 מילר נ' מדינת ישראל (5.3.2018); בש"פ 6395/18 ויין נ' מדינת ישראל (12.9.2018)). עניינו של המבקש לא בא בגדרם של מקרים חריגים אלה.

6.בנסיבות ענייננו, חרף אי הנוחות הכרוכה בניהול ההליך בבית משפט השלום לתעבורה בצפת, לא מצאתי טעם להעדיף את נוחותו של המבקש, וליתר דיוק, את נוחותו של חברו של המבקש, על פני נוחותם של עדי התביעה, באופן המצדיק סטייה מכללי הסמכות המקומית הרגילים.

7.אכן, אין ספק כי לאור נכות החבר יקשה עליו להגיע להעיד מטעם ההגנה לטובת המבקש. ואולם, אין בעצם נכותו של החבר כדי להעיד כי יהיה לו קושי ממשי בהגעה לבית המשפט. זאת, בעיקר כאשר החבר שהה עם המבקש בעיר צפת בעת ביצוע העבירה. יתרה מכך, החבר הוא אך עד הגנה פונטציאלי, ולא נטענה כל טענה לעניין הקושי הכרוך בהגעתו של המבקש עצמו לעיר צפת. לפיכך, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון, באופן המצדיק קבלת הבקשה (בש"פ 1085/11 ספר נ' מדינת ישראל (22.2.2011); בש"פ 7917/21 בוקובזה נ' מדינת ישראל (3.12.2020)).

8.אשר על כן, דין הבקשה להידחות.