בש"פ 7626/14 מדינת ישראל נ. סוהיל עמאש

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ר' שפירא ) אשר הורה על שחרור בתנאים של המשיב אשר היה מעורב בשני אירועים אלימים שכללו, בין היתר, יידוי אבנים לעבר שוטרים ואל מכוניות אזרחיות שנסעו בכביש החוף.

רקע והליכים קודמים

1.

נגד המשיב ואדם נוסף (להלן: השותף ) הוגש כתב אישום האוחז שני אישומים. לפי האישום הראשון (המיוחס למשיב בלבד), ביום 5.7.2014 או בסמוך לכך, התבקש המשיב על ידי אדם אחר לסייע בהכנות לקראת הפגנה שתוכננה על רקע רציחת הנער מחמד אבו-חדיר. על המשיב הוטל למלא דלק בחמישה בקבוקים בנפח 1.5 ליטר ולקנות זיקוקים שניתן יהיה להשתמש בהם בהפגנה. המשיב רכש את האמור, ולאחר מכן מילא יחד עם אחרים בקבוקי זכוכית קטנים בדלק. מאוחר יותר באותו יום החלה התקהלות אסורה בכניסה לכפר ג'יסר א זרקא (להלן: הכפר ) בהשתתפות המשיב ואחרים, שבמהלכה הובערה מדורה, הובערו צמיגים ונחסמה הדרך במקום. המשיב, יחד עם אחרים, זרק לעבר המדורה כמה בקבוקים במטרה ללבות את האש, יידה אבנים לעבר השוטרים שהגיעו למקום וכן ירה זיקוקים באוויר. במהלך ההתפרעות ניגשו המשיב וצעירים נוספים לאזור בכפר הגובל בכביש החוף, ויידו ממנו אבנים לעבר רכבים נוסעים. כתוצאה מכך נפגעו חלק מהמכוניות ונגרמו להן נזקים. למחרת היום, בשעות הערב, החלה התקהלות אסורה נוספת, שבמהלכה שוב הובערה מדורה והועברו צמיגים וכן נחסמה הדרך במקום. במהלך ההתקהלות זרק המשיב, יחד עם אחרים, כמה בקבוקים במטרה ללבות את האש, ויידה אבנים אל עבר השוטרים. לפי האישום השני , ביום 8.7.2014, ועל רקע מבצע "צוק איתן" שהחל באותו יום, ניגשו המשיב ושותפו לאזורים בכפר אשר גובלים בכביש החוף, ויידו אבנים לעבר רכבים נוסעים. כתוצאה מכך נפגעו חלק מכלי הרכב ונגרמו להם נזקים, ונהגת אחת נפגעה בצווארה מפגיעת אחת האבנים שיודו לעבירה. לאחר מכן הגיעו שוטרים לכפר, כדי לנסות לאתר ולעצור את מיידי האבנים. השוטרים הבחינו בשותף נוסע על טרקטורון, נהוג בידי אברהים זוהיר עמאש (להלן: אברהים ). השוטרים דלקו אחרי הטרקטורון כדי לעצור את השותף ואת אברהים, אשר נמלטו בנסיעה מהירה, עד שנטשו לבסוף את הטרקטורון ונמלטו רגלית מהשוטרים. משאיתרו השוטרים את השניים כשהם מסתתרים, החלו השניים להיאבק בשוטרים ולהתנגד למעצר. לאחר מאבק קצר הצליחו השוטרים לעוצרם. בגין אירועים אלה יוחסו למשיב עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; חבלה במזיד; התקהלות אסורה; התפרעות; תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות; ותקיפה הגורמת חבלה ממשית.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצרם של המשיב ושותפו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בדיון שנערך ביום 26.8.2014 ביקש בא כוח המשיב להפנות את מרשו לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר בעניינו. ביום 20.10.2014 הוגש תסקיר בעניינו של המשיב. בתסקיר צוין כי המשיב נעדר הרשעות קודמות (אף שלחובתו תיקים פתוחים); כי הוא נוטה לעמדה קורבנית, אך מצהיר על עמדות נוגדות אלימות; כי הוא עלול להיגרר למצבי קונפליקט שבהם הוא מגיב בצורה אימפולסיבית; וכי נשקף סיכון ברמה בינונית להישנות התנהגות דומה מצדו בעתיד. חרף זאת לא מצא השירות לשלול על הסף את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר מרוחקת מאזור מגוריו. זאת, נוכח מסקנת השירות שלפיה שהייתו של המשיב במעצר, לצד ההליך המשפטי המתקיים נגדו, מהווים גורם מרתיע עבורו. הוסף כי חלופת מעצר אשר ביכולתה להרחיקו מהאזור שבו בוצעו העבירות הנטענות ולהציב לו גבולות ברורים כנדרש עשויה להפחית את הסיכון להישנות התנהגות דומה במהלך שהייתו במעצר בית. ברם, בהיעדר חלופת מעצר מתאימה לא בא השירות בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופה.

3.

ביני לביני, ביום 20.10.2014 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת העוררת למעצרו של השותף עד תום ההליכים נגדו. ביום 4.11.2014 קבע בית משפט זה (כב' השופט צ' זילברטל ) בערר שהוגש על החלטה זו כי יש מקום לבחון את עניינו של השותף בשנית, בהינתן קיומם של מפקחים מתאימים וחלופה המרוחקת ממקום מגורי השותף וממקום ביצוע העבירה; ובשל כך שבאזור שבו מדובר לא נרשמו אירועים אלימים מזה זמן מה. לפיכך הורה בית המשפט על עריכת תסקיר נוסף בעניינו של השותף אשר יבחן אפשרות שחרור לחלופה במקום מרוחק מזירת העבירה (בש"פ 7133/14 מרעי נ' מדינת ישראל (4.11.2014)).

4.

ביום 5.11.2014 הוגש תסקיר משלים בעניינו של המשיב, אשר בגדרו נבחנה חלופה שהציע המשיב בבית דודיו בכפר קרע. שירות המבחן התרשם כי המפקחים שהוצעו – אביו, דודו ודודתו של המשיב – מנהלים אורח חיים נורמטיבי וביטאו רצון לפקח על המשיב. השירות הוסיף כי נראה שהמפקחים מבינים ומודעים למשמעות תפקידם והתחייבותם כמפקחים; כי הם מודעים לבעייתיות בהתנהגותו ולדפוסי התנהגותו של המשיב; וכי הם מבינים את משמעות משימת הפיקוח והצורך בשמירה על תנאי מעצר הבית. משכך העריך השירות כי המפקחים יכולים להוות דמויות סמכותיות ולדווח לגורמים האחראים על הפרות, אם תהיינה. נוכח כך, ובשים לב להתרשמות השירות שלפיה מעצרו הממושך של המשיב וההליכים המשפטיים נגדו מהווים עבורו גורם מרתיע ולריחוק הגיאוגרפי ממקום ביצוע העבירה, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת, בפיקוח שלושת המפקחים המוצעים ובצירוף פיקוח אלקטרוני.

5.

ביום 10.11.2014 הורה בית המשפט (כב' סגן הנשיא ר' שפירא ) על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת. בית המשפט עמד על כך שהמשיב נעצר כחלק מההפגנות והאירועים האלימים שאירעו על רקע מבצע "צוק איתן" לפני כמה חודשים, וכן על כך שהמתיחות הנוכחית באה על רקע שונה מזה שהוביל לאירועים המיוחסים למשיב. בית המשפט התרשם כי המפקחים שהוצעו הם אנשים המנהלים אורח חיים נורמטיבי שניתן ליתן בהם אמון; כי חלופת המעצר שהוצעה מנתקת את המשיב, במידת מה, מסביבת מגוריו וחברתו השגרתית; וכי תקופת המעצר שכבר נשא בה המשיב תרתיע אותו מפני מעורבות בעבירות אחרות. נוכח כל אלה, ובשים לב לגילו הצעיר של המשיב ולהיעדר עבר פלילי לחובתו, מצא בית המשפט כי אין מקום למעצרו של המשיב, והורה על שחרורו למעצר בית מלא, בתוספת פיקוח אלקטרוני והפקדות כספיות שונות. שחרורו של המשיב עוכב לפי החלטת בית המשפט עד יום 13.11.2014, שעה 11:00. בהחלטתי מיום זה הורתי על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד להחלטה אחרת.

6.

מכאן הערר שלפניי. לטענת העוררת, יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. העוררת סבורה כי מעשיו של המשיב, שנפרשו על פני שלושה ימים שבמהלכם עשה שימוש בבקבוקי דלק וזיקוקים ויידה אבנים לעבר שוטרים ומשתמשים ברכב בציר תנועה מרכזי ומהיר – אבן אחת אף פגעה בנהגת – מצביעים על מסוכנות רבה, שאף התממשה בחלקה. לדברי העוררת, תקופות של מתיחות ביטחונית והפרות סדר מצדיקות התייחסות מחמירה למי שעובר עבירות אלו, ובעת נפיצה זו (שעל מקצת מאירועיה עמדה העוררת בדיון שלפניי) אין לגלגל את הסיכון הטמון במשיב על כלל הציבור.

7.

בדיון שהתקיים לפניי סמך בא כוח המשיב את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. נטען כי בית המשפט איזן היטב בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובהם מעצרו הממושך של המשיב; המלצתו החיובית של שירות המבחן; היעדר עבר פלילי מצד המשיב; וגילו הצעיר. אשר לשחרורו של השותף נטען כי אף שלמשיב מיוחסים שני אישומים בעוד שלשותף מיוחס האישום השני בלבד, מחומר הראיות עולה כי מי שזרק את האבן אשר פגעה בנהגת הוא השותף ולא המשיב. בנסיבות אלו המסוכנות הנשקפת מן המשיב אינה עולה על זו שנשקפת משותפו. לבסוף נטען כי שאלת מעצרו של המשיב אינה צריכה להיות מושפעת מאירועים חיצוניים שאין לו שליטה עליהם.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והאזנתי להם בדיון שהתקיים לפניי, באתי למסקנה שלפיה דין הערר להידחות. האירועים המיוחסים למשיב, אשר כללו יידוי אבנים לעבר שוטרים וכלי רכב אזרחיים על ציר תנועה מרכזי בארץ וכן ירי זיקוקים, מלמדים על מסוכנות בדרגה גבוהה. תוצאתם יכולה להיות קיפוח החיים ממש. לא אחת עמד בית משפט זה על המסוכנות הרבה הנשקפת מעבירות מסוג זה, שעולות כדי "סכנת נפשות פשוטו כמשמעו" (בש"פ 251/14 מדינת ישראל נ' פלונים , פסקה 15 (14.1.2014); ראו גם בש"פ 274/01 בכר נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (21.1.2001)). ברם, גם כאשר עסקינן בעבירות מהן נשקפת מסוכנות יתרה, מצווה בית המשפט להוסיף ולבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). אכן, כאשר ענייננו הוא בהשלכת אבנים, בקבוקי תבערה או זיקוקים, וביתר שאת כאשר מדובר באירועים המבוצעים על רקע מניע אידיאולוגי או כאשר מדובר במעורבות בכמה אירועים נפרדים, לא בנקל יורה בית המשפט על שחרור לחלופה (ראו והשוו לבש"פ 9202/09 עבאסייה נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (23.11.2009); ראו גם בש"פ 1655/07 עויסאת נ' מדינת ישראל (7.3.2007)). ככל שלאחר בחינת עניינו היה מגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אין מקום לשחרורו של המשיב לחלופה בשל כך שאין בה כדי לנטרל את הסיכון הנשקף ממנו, לא הייתי רואה להתערב בכך. ואולם, בנסיבותיו של המקרה שלפנינו הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה שלפיה בנקודת הזמן הנוכחית, לאחר כמה חודשים במעצר, ובהינתן תנאי החלופה המרוחקת, ניתן ליתן במשיב את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופה. לאחר התלבטות, לא ראיתי לסטות ממסקנה זו.

9.

המשיב בענייננו נעדר עבר פלילי. אף שאינו קטין, מדובר במשיב שהוא "בגיר-צעיר", ללא הרשעות קודמות. תסקיר המעצר בעניינו חיובי, ושירות המבחן התרשם כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר שתנטרל את הסיכון הנשקף ממנו. במיוחד עמד שירות המבחן על האפקט שנודע לשהייה במעצר ולהליכים המשפטיים, שיש בהם כדי להרתיע את המשיב מפני ביצוע עבירות נוספות. בעניין זה יש להביא בחשבון כי האירועים המיוחסים למשיב התרחשו בחודש יולי, ומאז חודש אוגוסט נתון המשיב במעצר. לכל אלה יש להוסיף את החלטת השופט צ' זילברטל בעניינו של השותף, אשר במסגרתה הורה בית משפט זה לבחון את האפשרות לשחררו לחלופה.

10.

אדגיש כי לא נעלמו מעיניי אירועי הזמן והתקופה. ככלל, מקובל עליי כי "מסוכנות אינה נבחנת בחלל ריק, אלא על רקע של מציאות נתונה", ו"לא דומה נטילת סיכון מסוים במצב רגיעה לנטילת סיכון במצב בו השטח תוסס" (בש"פ 6825/14 פקטורוביץ' נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (23.10.2014)). אלא שכידוע, כל נאשם עומד לעצמו, ובית המשפט לעולם אינו פטור מבחינת נסיבותיו הקונקרטיות של כל עניין. על כן, אף שתקופת המתיחות הגואה שבה אנו מצויים עתה משליכה על מידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב, אין היא שוללת באופן קטגורי בחינה של חלופת מעצר.

בנסיבותיו הקונקרטיות החריגות של המקרה שעליהן עמדתי, לא ראיתי – כאמור – להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי.

11.

סוף דבר: הערר נדחה. המשיב ישוחרר בערובה בבית המשפט המחוזי בחיפה בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט מיום 10.11.2014.