בש"פ 7950/99 רחבי אבנר נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין פלילי בבית משפט השלום בתל-אביב (ת.פ. 6928/99) באישומים של סחר בסם מסוכן, אספקת סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים. על פי כתב האישום, הכולל שמונה אישומים, במהלך השנה וחצי שקדמו למעצרו מכר העורר, בקביעות, לכמאה אנשים סם מסוג קנאבוס אותו נהג לרכוש בתדירות של פעם בשבועיים במנות של קילו כל פעם. כן נטען כי ביום 14.10.99 החזיק העורר בביתו 764.35 גרם סם מסוג קנאבוס.

ביום 26.10.99 החליט בית משפט השלום (השופטת ג' רביד) לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בדיון בבית משפט השלום הסכים בא-כוח העורר כי קיימת תשתית ראייתית וקמה עילת מעצר. המחלוקת התמקדה רק באפשרות להיזקק לחלופת מעצר בנסיבות המקרה שלפנינו. בא-כוח המשיב טען לקיומן של נסיבות אישיות מיוחדות. בהחלטתו קבע בית המשפט כלהלן:

נכון הוא, כי בית המשפט דן בכל מקרה לפי נסיבותיו ואירע שבתי משפט הורו על שחרור נאשמים גם בעבירות של סחר בסמים במקרים מיוחדים ויוצאי דופן שהצדיקו זאת.

עם זאת, לא מצאתי ולו מקרה אחד שבו הורה בית המשפט על שחרור נאשם בחלופת מעצר כאשר מדובר היה באדם בגיר ובביצוע שורה ארוכה של עסקאות ומכירות סמים לאורך תקופה ארוכה ובכמויות גדולות.

ה[עורר] שבפני ניהל עסקי סמים בצורה שיטתית ומאורגנת לאורך תקופה של שנה וחצי שבמהלכה ביצע, אליבא דבריו מכירות לכ100- לקוחות. אין המדובר בביצוע מכירה אקראית וחד פעמית.

בית המשפט הוסיף והתייחס לכך שהעורר הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו ולכן ניתן להניח כי משפטו לא יארך זמן רב. בנסיבות אלה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי (בש"פ 92481/99). ביום 7.1.99 דחה בית המשפט (השופט צ' הרטל) את הערר. בית המשפט התייחס לכך שהעורר שיתף פעולה באופן מלא עם המשטרה ואף סייע לגילויים של עבריינים נוספים. אולם, שיתוף פעולה זה יוכל, לדעת בית המשפט המחוזי, לסייע לעורר רק בשלב של גזר הדין ואין הוא רלוונטי לשלב המעצר עד תום ההליכים. כן נדחתה טענת העורר, כי לא הבין את חומרת מעשיו. בית המשפט פסק כי לאור המדיניות שנקבעה בפסיקתו של בית המשפט העליון לפיה יש להחמיר עם עבריינים העוסקים בסחר בסמים אין הוא מוצא כל פגם בהחלטת בית משפט השלום.

על החלטה זו הוגש הערר שלפני. כמו בערכאות הקודמות גם הדיון בפני התמקד באפשרות להסתפק בחלופת מעצר. בא-כוח העורר טען בפני כי מדובר באדם שאינו נמנה עם עברייני הסמים המוכרים, אלא באדם שמכר רק סמים מסוג קנאבוס (חשיש) מתוך מחשבה שסמים אלה אינם מסוכנים. כן נטען, כי העורר התגלגל לעיסוק זה בשל מצוקה כלכלית ולא מתוך רצון לרווח כלכלי המאפיין, בדרך כלל, את סוחרי הסמים. על תפיסתו זו את מעשיו ניתן ללמוד הן מאופן המסחר, כאשר העורר עישן מהסם לא פעם עם לקוחותיו, והן מהעובדה שעם זימונו לחקירה במשטרה הגיע מיד ושיתף פעולה באופן מלא עם החוקרים. העורר סיפר, מיוזמתו לחוקרים על הימצאות הסם בביתו והסגיר אחרים המעורבים בסחר בסמים - ספקים וקונים. לטענת בא-כוח העורר, המעצר זעזע את העורר, והוא מתחרט על מעשיו. יצוין, כי לעורר אין כל עבר פלילי וכי בשל סיועו למשטרה הוא טעון הגנה ונמצא בהפרדה. בא-כוח העורר הציע חלופת מעצר בבית אחותו של העורר אשר גרה רחוק מן המקום בו בוצעו העבירות (בקיבוץ אפיק ברמת הגולן) או בבית אימו בבת-ים.

מנגד טען בא-כוח המדינה כי חזקת המסוכנות לא הופרכה. אמנם העורר שיתף פעולה עם חוקריו אולם אין המדובר במעידה חד-פעמית אלא בהתנהגות עקבית שהתמשכה על פני תקופה ארוכה. יתר על כן, עדיין קיים החשש כי בשל מצוקתו הכספית ישוב העורר לסחור אם ישוחרר לחלופת מעצר. על טענה זו השיב בא-כוח העורר כי אחותו של העורר כיסתה את חובו של העורר ועל כן אין לחשוש ממצוקה זו.

לבקשת בא-כוח העורר הוריתי להכין תסקיר מעצר קודם לקבלת ההחלטה. מתסקיר המעצר עולה כי העורר התגלגל לסחר בסמים בשל מצוקה נפשית וכלכלית, וכי כיום הוא שרוי במצוקה קשה עקב מעצרו. כן עולה מן התסקיר כי לעורר משפחה תומכת בעלת מערכת ערכים נורמטיבית, ומעשיו של העורר נתפסו בעיניה ככישלון בזיהוי מצוקתו של העורר. משעה שנודע לבני המשפחה על מעשיו של העורר נרתמו כולם לסייע לעורר הן מבחינה חומרית והן מבחינה נפשית. לאור זאת ממליץ שרות המבחן על שחרור העורר לחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית בבית אחותו של העורר ברמת הגולן המרוחקת ממקום הסחר.

לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3)לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996- מקימות עבירות סמים חזקת מסוכנות. בהתאם נוהג בית משפט זה שלא לשחרר עברייני סמים הבאים לפניו לחלופת מעצר. עם זאת, חובה על בית המשפט לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ובמקרים מיוחדים יש מקום לסטות מן הכלל.

בסופו של חשבון התוצאה תלויה בדעה המתגבשת אצל בית המשפט בשאלת המסוכנות של הנאשם. אכן, כאמור, חזקה היא כי מי שעסק בסחר בסם, ואפילו בסם קל, יש בו מסוכנות. אוסיף כי זוהי חזקה שקשה להפריך אותה. אך כל כלל יש לו חריג. נראה לי כי המקרה שלפני הוא מאותם מקרים בהם ניתן לסטות מן הכלל. התנהגותו של העורר למן הרגע בו זומן לחקירה, שיתוף הפעולה המלא עם החוקרים הן בכל הנוגע לו והן בסיוע שנתן בהפללת אחרים, כמו גם הדמות המצטיירת מכתב האישום ומתסקיר המעצר מלמדת כי אין המדובר בסוחר הסמים "הרגיל", אלא באדם אשר פעל מתוך מצוקה נפשית על רקע נסיבות מסוימות. תסקיר המעצר מביע דעה על האישיות של העורר, על מצבו כיום, ועל חלופת המעצר המוצעת, ובסופו של דבר הוא ממליץ לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת.

ההתרשמות שלי מכלל הנסיבות במקרה זה היא, שאף כי לפי כתב האישום נראה כי יש מסוכנות בעורר, בפועל חלופת המעצר יכולה להשיג את מטרת המעצר. זהו בסך הכל, מקרה חריג המצדיק סטייה מן הכלל. לפיכך אני מחליט כי העורר ישוחרר מן המעצר, ויהיה נתון במעצר בית מלא בבית אחותו בקיבוץ אפיק ברמת הגולן, וזאת לאחר שאחליט על תנאי החלופה.

אני מבקש כי בא-כוח העורר יציע את תנאי החלופה לבא-כוח המדינה. אם תושג הסכמה של בא כוח המדינה לתנאי החלופה, תימסר על כך הודעה לבית המשפט, ואתן החלטה בהתאם. אם לא תושג הסכמה, אקבע את תנאי החלופה בדיון שיתקיים בפני ביום 23.12.99 שעה 13:00. אם דיון זה יתקיים, מתבקש בא-כוח העורר להביא עמו לדיון התחייבות של אחות העורר ושל בעלה להחזיק את העורר בביתם שבקיבוץ אפיק ברמת הגולן בתנאים של מעצר בית, תוך פיקוח ומתן ערבויות.