בש"פ 8136/09 ניסן שניידרמן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ח' כוחן ) בב"ש 90148/09 מיום 15.9.2009, שלפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 1.7.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום מתוקן המייחס לעורר, יחד עם שבעה

נאשמים נוספים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע [לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ( להלן: חוק העונשין )] וסחיטה באיומים (לפי סעיף 428 לחוק העונשין).

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 13.5.2009 נערכה פגישה בין העורר וארבעה נאשמים נוספים לבין המתלונן, עמו היה לנאשם 2 סכסוך כספי. פגישה זו באה על רקע איומים שהושמעו לכיוונו של המתלונן מנאשמים אחרים בפרשה. במהלך הפגישה ובנוכחותו ובידיעתו של העורר, איים הנאשם 4 על המתלונן באומרו: "תדע לך שהכבד שלך באוויר והחיים שלך באוויר".

הליכים קודמים

2.

ביום 13.8.2009 דן בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' אמסטרדם ) בבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה לקשירת קשר כל אחד מהנאשמים שעניינם נדון בפני בית המשפט, וביניהם העורר, לסחיטת המתלונן ולפעילות משותפת בפועל לסחיטתו, כאשר כל אחד מהם תורם את חלקו. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר וזאת בכדי לבחון האם ניתן לשחררו לחלופת מעצר שתשיג את מטרות המעצר. על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הגיש העורר ערר לבית משפט זה. ביום 2.9.2009 דחה השופט א' רובינשטיין את טענות העורר בדבר קיומו של כרסום בעצמת הראיות הלכאוריות נגדו (בש"פ 6645/09). באשר לבחינת שחרור לחלופת מעצר נקבע כי על הנושא להיבחן על ידי בית המשפט המחוזי לאחר קבלת תסקיר המעצר ולאחר שמיעת עדותו של המתלונן.

תסקיר המעצר בעניינו של העורר התקבל ביום 14.9.2009 ולא בא בהמלצה לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה על ידו, זאת מאחר שהמפקח שהוצע על ידו יכול להציע פיקוח חלקי בלבד על העורר.

3.

ביום 15.9.2009 ולאחר קבלת תסקיר המעצר התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ח' כוחן ) ובו הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, זאת הן בשל הצורך לשמוע את המתלונן בטרם הדיון על אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר והן על רקע תסקיר המעצר שהתרשם מרמת סיכון להישנות התנהגות עבריינית מצד העורר ושלא המליץ על שחרורו לחלופה שהוצעה על ידו.

טענות העורר

4.

העורר – באמצעות באי כוחו עו"ד שאדי כבהא ועו"ד קובי טולדו – טוען כי סברתו של בית המשפט המחוזי שלפיה יש לשמוע את המתלונן לפני בחינת שחרורו של העורר לחלופת מעצר הינה שגויה ככל שהיא מבוססת על החלטתו של השופט רובינשטיין. לדברי העורר כל שנאמר בהחלטתו של השופט רובינשטיין הוא שעל בית המשפט לשמוע את המתלונן מוקדם ככל הניתן.

העורר טוען כי שגה בית המשפט כשהבחין בינו לבין הנאשם 7, אשר שוחרר לחלופת מעצר ולבין הנאשם 8, אשר בעניינו הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים וזאת כשחלקם של נאשמים אלו, כך על פי העורר, חמור יותר מחלקו שלו. העורר טוען כי הנאשם 7 הינו בעל עבר פלילי מכביד וגם נימוק זה מבהיר מדוע אין להבחין הבחנה כה מהותית ביניהם ולהותיר את העורר במעצר. העורר טוען כי למצער יש להשוות את מצבו לנאשם 8 ולהורות גם בעניינו על עריכת תסקיר משלים.

העורר טוען כי במקרה דנן ישנם טעמים המצדיקים חריגה מההלכה שלפיה בעבירות של

סחיטה באיומים אין להסתפק בחלופת מעצר. לדברי העורר חלקו בכתב האישום קטן יותר לעומת חלקם של כל יתר הנאשמים בתיק. חלקו מסתכם אך בנוכחותו בפגישה אחת בלבד שהתקיימה בין המתלונן ליתר הנאשמים בתיק. לטענתו הוא לא יזם מעולם קשר עם המתלונן ואין היכרות מוקדמת ביניהם. לדבריו, עובדת שחרורם של שני נאשמים מלמדת כי אין חשש ממשי מהשפעה על המתלונן וכמו כן הוא מציין את שיתוף הפעולה המלא שלו עם חוקריו. לטענתו כל אלו מלמדים כי אין חשש לשיבוש הליכי משפט מצידו ולכן יש לשחררו לחלופת מעצר.

לטענת העורר בית המשפט המחוזי לא בחן את החלופה המוצעת על ידו והסתפק בקביעה שלפיה "החלופה המוצעת לגבי כל אחד מהמשיבים אינה מתאימה". לפי העורר יש לייחס חשיבות לכך ששירות המבחן מצא את המפקח שהוצע על ידו כמפקח מתאים, אולם שלל את חלופת המעצר רק בשל חוסר יכולתו לפקח על העורר 24 שעות ביממה. העורר טוען כי לאור עמדת שירות המבחן מצהיר המפקח כי במידה ובית המשפט יורה על שחרורו של העורר הוא יהא ערוך באופן מיידי לפיקוח על העורר 24 שעות ביממה.

טענות המשיבה

5.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד רחל זוארץ לוי – טוענת כי

לא ניתן להקל ראש במעשים המיוחסים לעורר. לדבריה מכתב האישום עולה פרשה חמורה ביותר, לה היה שותף העורר. לטענת המשיבה נוכחותו המאיימת של העורר במפגש שנערך עם המתלונן מתבטאת בכך שהוא ישב לצד המתלונן כשנאשמים אחרים יושבים האחד מצדו השני של המתלונן ושניים מולו ואילו נאשם נוסף מחזיק בידו סכין ומוט ברזל ומאיים בהם על המתלונן. המשיבה טוענת כי המסוכנות העולה מהמעשים הללו הינה ברורה. בנוסף, מדגישה המשיבה את עברו הפלילי של העורר

הכולל בין היתר הרשעה בעבירה של סחיטה באיומים.

המשיבה טוענת כי יש לקרוא את תסקיר המעצר כולו ולדבריה אין המדובר בתסקיר חיובי המאפשר מתן אמון בעורר ואת שחרורו לחלופת מעצר. המשיבה מתייחסת לטענתו של המשיב בדבר אפלייתו אל מול הנאשמים 7,2 ו-8. לטענתה הנאשם 2 שוחרר ממעצר בשל מצבו הרפואי ועל בסיס חוות דעת רפואית. בנוסף, לנאשם זה אין עבר פלילי ולכן לטענת המשיבה ההבחנה בין השניים ברורה. בנוגע לנאשם 7 טוענת המשיבה כי הוא לא נכח במפגש הנ"ל עם המתלונן, מפגש אשר יש לו משמעות מכיוון שהיה בו לטענתה משום איום ממשי ומוחשי על

המתלונן. לדברי המשיבה האיום והסכנה הגלומים בפגישה הינם גבוהים מאלו הגלומים בשיחת טלפון מאיימת. בנוגע לנאשם 8 טוענת המשיבה כי הוא עדיין לא שוחרר ודיון בעניינו קבוע ליום 26.10.2009.

לסיום טוענת המשיבה כי אין באמירתו של העורר שלפיה המפקח יוכל להתפנות ולפקח עליו במשך כל השעות היממה רצינות של ממש והיא מבקשת מבית המשפט לדחות את הערר.

דיון והכרעה

6.

בית משפט זה עמד כבר פעמים רבות על כך שבעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם, וכי בדרך כלל עבירות של סחיטה באיומים ועבירות בהם הנאשם מפיל חיתתו על קרבנו, אינן מתאימות לחלופת מעצר [ראה למשל: בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך , פ"ד נז (6) 77, 81; בש"פ 3355/04

חמודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.2004); בש"פ 4965/05 גזאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.2005)]. ואכן, במקרה דנן מעשי העורר מקיימים חזקת מסוכנות שלא נסתרה.

7.

העורר טוען כי חלקו בכתב האישום מסתכם אך בנוכחותו בפגישה שהתקיימה עם המתלונן. בעניין זה מקובלת עליי טענתה של המשיבה שלפיה היה במפגש זה משום איום ממשי ומוחשי על המתלונן ולא ניתן להקל בו ראש. מסוכנותו של העורר עולה מנוכחותו במפגש זה וגם מעברו הפלילי הכולל, בין היתר, הרשעות בעבירות איומים וסחיטה באיומים. לכך יש להוסיף את התרשמותו של שירות המבחן, כפי שזו עולה מתסקיר המעצר, "מרמת סיכון להישנות התנהגות עבריינית" מצידו של העורר. סבורני כי כל אלו מלמדים על המסוכנות הנשקפת מן העורר והמחייבת, לפחות לעת הזו,

את הימצאו מאחורי סורג ובריח.

8.

טענתו של העורר בדבר אפליה בינו לבין נאשמים נוספים אינה יכולה להישמע. כאשר בית המשפט בוחן את אפשרות שחרורו של נאשם בעבירות סחיטה באיומים לחלופת מעצר עליו לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו [ראו: בש"פ 2938/05 האדי גזאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005); בש"פ 7565 שמואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.9.2008). אין חולק כי במקרה זה שונות הנסיבות האישיות של הנאשמים וכן ישנו שוני בחלק המיוחס להם בכתב האישום. בית המשפט התייחס לנסיבות השונות עת בחן את אפשרות שחרורו של כל אחד מהנאשמים לחלופת מעצר. לאור המסוכנות הנשקפת מן העורר ולאור תסקיר המעצר מקובלת עליי החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

יחד עם זאת, ומבלי שיהיה בכך הבעת עמדה, היה ויִפנה העורר אל בית המשפט המוסמך ויבקש את בחינת חלופת המעצר שהוצעה על ידו לאחר עדכונה, כך שתימנה מספר מפקחים שיוכלו לפקח עליו כל שעות היממה, רשאי בית המשפט לבחון חלופה זו בדרך שאותה ימצא לנכון.

9.

אשר על כן, הערר נדחה.