בש"פ 8233/06 דוד צ'פאנה נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט שפירא ) בב"ש 3075/06 מיום 21.9.06 בגדרה נדחתה בקשת העוררים לעיון חוזר בהחלטה על מעצרם עד תום ההליכים.

2.בכתב האישום מואשמים העוררים, יחד עם 4 אחרים (להלן – איתן, אדם, אורן ואסי ) בעבירות של רצח, קשירת קשר לביצוע רצח ועבירות בנשק. העובדות הנטענות בכתב האישום הן אלה: ביום 8.10.05, בסמוך לשעה 2:00 לפנות בוקר, הגיעו הנאשמים (למעט אסי) למועדון הרוקו-ביץ' שליד חוף הים בחיפה (להלן – המועדון ). במקום התפתחה קטטה בינם ובין מאבטחי המועדון. בעזבם את המקום, איימו החמישה כי ישובו למועדון וירצחו את המאבטחים. בהמשך לכך, החליטו החמישה לשוב למועדון ולהמית בירי את המאבטחים שבמקום, או את מי שבקרבתם. לשם כך, התקשרו אל אסי ואל סמי רוזליו (להלן – עד המדינה ), וביקשו מהאחרון להביא אקדח, שהיה חבוי בארון חשמל מול דירתו של העורר 1. אסי ועד המדינה נסעו ברכב שהיה בהחזקת עד המדינה (להלן – רכב א' ), נטלו את האקדח ממחבואו וחברו לחמשת האחרים שהגיעו ברכבו של איתן (להלן – רכב ב' ). במעמד זה, החליטו הנאשמים לנסוע למועדון בשתי המכוניות, כדי לבצע את תוכניתם, ולצורך כך נטל איתן את האקדח לרשותו. הנאשמים טשטשו את המספרים שעל לוחית הזיהוי של רכב א' באמצעות דבק איזולירבנד. לאחר מכן, החליפו הנאשמים בין כלי הרכב: איתן, אדם ואורן נכנסו לרכב א' (רכבו של עד המדינה), ואילו העוררים, אסי ועד המדינה נכנסו לרכב ב' (רכבו של איתן). הנאשמים נסעו בשתי המכוניות, ובסמוך למועדון ירדו אורן ועד המדינה מהמכוניות כדי לסרוק את אזור המועדון. באותו זמן, העוררים ואסי נסעו לקיוסק אשר נמצא מעבר לכביש (להלן – הקיוסק ), ואילו איתן ואדם המתינו ברכב א' להודעה כי השטח פנוי. עד המדינה ואורן סרקו את השטח, וחברו לנאשמים ששהו בקיוסק כדי להודיע להם כי השטח נקי. הנאשמים הודיעו על כך טלפונית לאיתן ואדם. בשעה 2:55 ירד איתן מהרכב, כשהוא עוטף את פניו בצעיף ובידיו האקדח. הוא ניגש למעקה הצופה על רחבת המועדון וירה 11 כדורים לכיוון המאבטחים והמבלים ששהו במקום. כתוצאה מהירי, נהרג נידאל מנסור ז"ל, אשר ישב בסמוך לכניסה למועדון. לאחר הירי, חזר איתן לרכב א', שם המתין לו אדם, והשניים נמלטו מהמקום.

3.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. ביום 27.3.06 הסכימו העוררים למעצרם, בכפוף לשמירת זכותם לפנות בבקשה לעיון חוזר, ללא צורך בהצבעה על נסיבות חדשות או על כל עילה אחרת. לאחר שעד המדינה העיד במשפטם של הנאשמים, הגישו העוררים בקשה לעיון חוזר. טענתם העיקרית הייתה כי "ליבת עובדות כתב האישום", המניחה את התשתית העובדתית נגד העוררים, אינה נשענת על גרסתו של עד המדינה, אלא על השערות המשיבה שנועדו "למלא חללים" בהודעתו. תמצית גרסתו של עד המדינה, בכל הקשור לעוררים, היא זו: העורר 1 הוא שהתקשר טלפונית לאסי ולעד המדינה בשעה 2:14 וביקש מעד המדינה לאסוף את האקדח ממקום המחבוא שסמוך לדירתו. לאחר מכן חברו כל הנאשמים בחניית ביתו של העורר 1, שם הוציאו איזולירבנד מרכבו של איתן (רכב ב'). איתן והעורר 2 טשטשו בעזרת האיזולירבנד את לוחיות הזיהוי של רכבו השכור של עד המדינה (רכב א'). לאחר הגעת כלי הרכב לאזור המועדון, ביקש העורר 2 מעד המדינה לסרוק את השטח. לאחר הסריקה, עד המדינה חובר לשני העוררים ולאסי בקיוסק, הנמצא מול המועדון. עד המדינה קורא לעורר 2 לצאת החוצה מהקיוסק ומדווח לו את אשר ראה. אחר זמן מה מגיע הנאשם אורן, שאף הוא סרק את השטח, וגם הוא מדווח לעורר 2. לאחר מכן, כך מספר עד המדינה, עזב את המקום יחד עם העוררים.

יצויין כי איתן, אדם ואורן שמרו בחקירותיהם על זכות השתיקה. כך גם העורר 2, שמסר גרסה ראשונית קצרה וחדל לשתף פעולה.

בדחותו את בקשת העוררים לעיון חוזר, התבסס בית המשפט, בין היתר, על גרסת עד המדינה; על עדותו של בעל המועדון, שסיפר כי אחד מעובדיו דיווח לו כי התפתח ויכוח עם חבורת הנאשמים, וכי אלו איימו שישובו באותו ערב; על עדויות בליינים (שניים מהם שוטרים) אשר זיהו את העוררים במועדון בעת הויכוח; על סרטי מצלמות האבטחה של הקיוסק, שתיעדו את הנאשמים בקיוסק, כמו גם את עד המדינה ואורן מגיעים מאוחר יותר, כפי שמסר עד המדינה; על פלטי חברות הסלולאר המצביעים על שיחות שבוצעו ממכשיר הטלפון הנייד של אסי לבין זה של איתן וההיפך, וכן על אמרותיו של אסי למדובב שהושם בתאו, המאששות את גרסת עד המדינה . מכל אלו הסיק בית המשפט, כי קיימת "תשתית ראייתית נרחבת הקושרת את המבקשים [העוררים שלפניי] לזירת העבירה". עוד קבע בית המשפט כי גרסתו של עד המדינה נתמכת בראיות מסייעות, גם בכל הקשור לחלק השני של האירוע, בו בוצע הירי. בית המשפט המשיך וקבע כי גם אם יניח כי קיים קושי לייחס את עבירת הרצח לעוררים, אין קושי לייחס להם עבירות של סיוע לרצח ואספקת נשק, המקימות אף הן עילת מעצר של מסוכנות, שאין אפשרות לאיינה בחלופת מעצר.

4.העוררים טוענים, כי בעדותו של עד המדינה מצויות נקודות הנסתרות באופן מוחלט בראיות אובייקטיביות. כן מציינים הם כי עד המדינה לא נכח בכל האירועים, ואינו יכול להעיד על כל המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. העוררים מוסיפים וטוענים, כי אין ראיה לכך שהיו מעורבים בקטטה ברוקו-ביץ', שקדמה לאירוע הירי. עוד טוענים הם, כי גרסתו של עד המדינה לפיה העורר 1 התקשר אליו ואל אסי וביקש מהם להביא את האקדח היא שקרית, משום שפלטי שיחות הטלפון מעידים כי שיחה שכזו לא נתקיימה כלל. לטענתם, מפלטי השיחות עולה כי ההתקשרויות בין מכשירי הטלפון הניידים של הנוגעים בדבר היו קצרות ביותר (פחות מ 15 שניות), כך שגרסת עד המדינה אינה הגיונית. לטענת העוררים, בהליך זה, שעניינו מעצרם עד תום ההליכים, יש ליתן חשיבות מיוחדת לסתירה אובייקטיבית זו. עוד מדגישים העוררים, כי אפילו נניח שגרסתו של עד המדינה אמינה, הרי שמדבריו כלל לא עולה כי הוא שמע על תכנון או רצון לפגוע באדם כלשהו, ולכל היותר ניתן ללמוד מדבריו כי העוררים חשבו כי השימוש שיעשה באקדח הוא להפחדה בלבד. בעניין טשטוש לוחיות הזיהוי, טוענים העוררים כי על סרט האיזולירבנד נמצאו טביעות אצבעותיו של העורר 1, כאשר עד המדינה מייחס את טשטוש הלוחיות לעורר 2 דווקא. בכל מקרה, טוענים הם, בדיקות מעבדה כלל לא העלו כי הודבק איזולירבנד על לוחיות הזיהוי. עוד מציינים הם את השינויים בגרסתו של עד המדינה לגבי זהות מטשטשי הלוחיות, וכן את השינויים בגרסתו לגבי זהותו של מי שהורה לו לסרוק את השטח הסמוך למועדון. העוררים מפנים לסרטי האבטחה שצולמו בקיוסק, בהם נחזים העוררים כשהם יושבים בניחותא ו"אינם נראים כמי שממתינים לביצוע רצח". בנוסף, טוענים העוררים, כי אמרותיו של אסי בפני המדובב אינן קבילות כראיות נגדם, אלא אם אסי יבחר להעיד. לאור כל אלה, ובהעדר ראיות מסבכות נוספות, הנדרשות לשם הרשעתם על בסיס עדותו של עד המדינה, טוענים הם כי יש להורות על שחרורם לחלופת מעצר.

המשיבה, מצדה, טוענת כי קיימות ראיות התומכות בגרסת עד המדינה. לטענתה, ישנו מניע ברור, בדמות הקטטה שהתרחשה בכניסה למועדון, וכי ישנם עדים אשר שמעו איום כי "האחים צ'פאנה [העוררים] יחזרו". עוד מפנה המדינה לאמרותיו של אסי למדובב. אשר למשך הזמן הקצר של השיחות הטלפוניות בין העורר 1 לבין אסי ועד המדינה, טוענת המשיבה כי לא נדרשו יותר משניות ספורות כדי להעביר את המסרים התכליתיים שהועברו בהן. המשיבה מוסיפה וטוענת כי ההבדלים בגרסת עד המדינה לגבי זהות מטשטשי לוחית הזיהוי הם הבדלים של מה בכך, וכי לא ניתן לפסול את עדותו רק על בסיסם. המשיבה מצביעה על חיזוקים נוספים לאמינותו של עד המדינה. עם זאת, מסכימה המשיבה כי מחומר הראיות עולה שמעורבותו של העורר 1 באירוע חמורה "שבעתיים" מזו של אחיו העורר 2.

5.לאחר שעיינתי בחומר החקירה, ושקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הערר להידחות. פתח דבר אומר, כי לטעמי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לכך שהעוררים היו צד לקטטה במועדון, אף אם לא היו מעורבים בהחלפת המהלומות. בעניין זה נסמך אני, בין היתר, על הודעתו מיום 8.10.05 של מנהל המשמרת במועדון בערב האירוע, איימן זאהר: "דודי צ'אפנא [כך] ניסה להדחף בכוח וגם רועי, אני חסמתי את שניהם עם הידיים והגוף שלי". עד זה מספר גם על איומיהם של כלל הנאשמים בעת עזיבתם את המקום: "אנחנו נחזור נשרוף את המקום, נרצח אותכם, נראה לכם" ( שם , שורות 68-69) . העד סיפר דברים דומים גם למעסיקו, בעל המועדון, אשר סיפר על כך לחוקרים בהודעתו מאותו יום. מכאן, שהתמונה הראשונה של התגלגלות האירוע בהירה למדי.

השלב הבא הינו שיחת הטלפון שנערכה, לכאורה, בין העורר 1 לבין עד המדינה. אמנם, בא כוח העוררים הצביע על סימני שאלה בדבר עצם הייתכנות של שיחת טלפון זו. עם זאת, בשלב זה, לא ניתן להתעלם משיחתו של המדובב עם אסי, שהוקלטה ותומללה (מסמך 548), שעיקריה הובאו בהודעתו של המדובב, בה מסר כי הנאשם אסי סיפר לו ש"הוא היה עם דודו ורועי באותו היום ודודו אמר לו תתקשר לסמי ... דודו אמר להם לכו תביאו את העניין, כשהוא אמר עניין הוא סימן ביד סימן של כלי" (עמ' 2). עוד מסר המדובב כי אסי אמר לו ש"כל מה שסמי [עד המדינה] אמר נכון. הוא קבר אותנו עד הסוף" (עמ' 3). אמנם, הודעתו של המדובב באשר לדבריו של אסי אליו אינה ראיה קבילה כנגד העוררים, ומכאן, לכאורה, שאינה יכולה לשמש כראיית סיוע לעדותו של עד המדינה. ברם, השאלה האם נדרשות תוספות ראייתיות בשלב הליכי המעצר עד תום ההליכים, היא שאלה בעלת פנים לכאן ולכאן, אשר טרם הוכרעה בבית משפט זה. גם בהנחה שתוספת אכן נדרשת, הרי שהגישה המקובלת היא כי תהיה זו תוספת "לכאורה", אשר עצמתה יכולה להיות פחותה מזו הנדרשת להרשעה (ראו, כדוגמה, בש"פ 2975/06 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 7.5.06, פיסקה 12 מפי השופטת ארבל ). משכך, אין מניעה, בשלב זה, לראות בהודעתו של המדובב ראיית סיוע לכאורה, הנדרשת לעדותו של עד המדינה. כל כך, משום שאם יחליט אסי להעיד במשפטו, ניתן יהיה לחקור אותו על דבריו למדובב. על כן, ניתן לראות בתוכנה של הודעת המדובב "ראייה פוטנציאלית", העשויה לממש את הפוטנציאל שבה בהתקיים תנאי מסוים. בכך, נבדלת היא ממידע מפליל הנעדר כל פוטנציאל ראייתי:

"תשתית זו [התשתית הראייתית הנבחנת בהליך המעצר עד תום ההליכים] כוללת ראיות קבילות , ולכל היותר יכול שתכלול ראיות העשויות להיות קבילות , אך ככלל, אין מקום להביא בחשבון בהקשר זה ממצאים שאין להם כל פוטנציאל ראייתי לצורך המשפט, משום שאינם קבילים להצגה על פי דיני הראיות " (בש"פ 696/04 סבייח נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 11.2.04 מפי השופטת חיות ).

לא ראיתי צורך להרחיב בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר 1 מעבר לאמור לעיל. זאת, משום שדי בראיות לכאורה אשר שהובאו עד כה כדי לבסס עילת מעצר כנגדו, ולו רק מכוח מעורבותו לכאורה בעבירות נשק.

אף כנגד העורר 2 מצויות ראיות לכאורה. גם הוא נכח בקטטה במועדון ובאיומים שהושמעו בו. לדברי עד המדינה, העורר 2 היה מעורב גם בטשטוש מספר הזיהוי של רכבו השכור של עד המדינה, ולמצער הדריך את אחד הנאשמים כיצד לעשות זאת. העורר 2, על פי גרסת עד המדינה, הוא זה שהורה לו לצאת לסרוק את אזור המועדון. לדבריו, הוא גם זה אשר קיבל בקיוסק את "תוצאות" שתי הסריקות שביצעו הוא ואורן בנפרד. די בכך כדי להצביע על מעורבותו העמוקה בהתרחשויות מסביב לאירוע הירי עצמו. זאת ועוד. בשלב זה, יש לייחס חשיבות גם לעובדה כי העורר 2 לא סיפק גרסה חלופית לזו של עד המדינה. שתיקה זו בחקירתו, אף אם אין בה כדי להוות ראייה מסייעת, הרי שבהינתן כל שאר נסיבות העניין, ובהיעדר מחלוקת על כך כי שני האחים היו יחד כל העת (ובכך מודה העורר 2 עצמו בשברי גרסתו הראשונית, שניתנה ביום 8.10.05), יש בה כדי לאשש את המסקנה אליה הגעתי.

אף אם אקבל, לצורך העניין, את טענת העוררים, מפי בא כוחם, כי תכליתה של מעורבותם באירוע הייתה "רק" הפחדה וירי באוויר, סבורני כי היא מלמדת על מסוכנות מתפרצת וחסרת מעצורים. מסוכנות זו אינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר כלשהי, באשר היא מעידה על נכונותם של העוררים לילך על החבל הדק שבין ירי "סתם" לבין ירי שמוביל להרג, וכל זאת בגין אירוע של מה בכך.

הערר נדחה.